ביאור:משלי כ טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 4:
כאשר אדם חותם ערבות על הלוואה, והלווה לא מחזיר, הנטיה הטבעית היא לרחם על הערב, שהרי הוא רק רצה לעזור לחבר, הוא לא הרויח שום דבר מההלוואה. הגישה של ספר משלי היא הפוכה:
::* [[משלי כ טז]]:
::* {{צמ|קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ|משלי כז יג}}
שורה 38:
1. משל למנהיג רוחני, שלוקח על עצמו להדריך את הציבור בדרך ישרה, וכך מקבל על עצמו אחריות למעשיהם הרעים: " {{צפ|תוכן=ערב נקרא אותו שמכניס את עצמו ברבנות להשגיח על בני האדם ולהדריכם בדרך הישרה, וכשאינו משגיח עליהם להדריכם, אז יטלו מעליו מידותיו הטובות}} " {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} .
2. משל לאדם שמאמין בדעות זרות ושקריות, ולוקח על עצמו אחריות להוכיח אותם: " {{צפ|תוכן=התופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה... הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות. '''והערב''' בעד '''זר''', היינו דעה שהיא חוץ מחכמת התורה ושרשיה... '''יקח''' ממנו... '''לבוש''' תפארת אשר לבש ישראל בהר חורב, אבל הערב '''בעד נכריה''', שהיא עבודת כו"ם ואלהי נכר, '''יחבול''' אותו בעצמו...}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם).|}}
</div>
| |||