ביאור:משלי ט ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[[משלי ט ז]]: " {{צמצ|יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ}} לוֹ קָלוֹן{{צ|לֹו קָלֹון, וּמוֹכִיחַ}} לְרָשָׁע מוּמוֹ{{צ|משלי טלְרָשָׁע זמוּמוֹ}} "

" {{צפ|תוכן=כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?! בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך. זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: '''אל תוכח לץ פן ישנאך''' ...}} " {{קטן|קטן= (הרב רונן חזיזה)|}}

'''מום''' [[ביאור:מום = פגם בגוף, ובהשאלה - פגם בהתנהגות|= פגם גופני או נפשי]] ;   מקובל לפרש שהחצי השני של המשפט, {{צ|ומוכיח לרשע מומו}}, מלמד שאין טעם להוכיח רשעים, והמילה '''מומו''' מסבירה מדוע:

2. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, ומי שמוכיח את הרשע, גם הוא לוקח - '''לוקח''' לעצמו את '''מומו''' של הרשע, כי הרשע מבזה אותו ואומר לו "גם אתה רשע כמוני" {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} ;. לפי זה, מום הוא פגם בהתנהגות, כמו ב {{צמ|שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו '''מוּמָם''', דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל|דברים לב ה}}( [[ביאור:שיחת לו לא בניו מומם|פירוט]] ).

4. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, וכן גם מי '''שמוכיח''' את '''הרשע''' על '''מומו''' , על פגם שיש בו, גם הוא '''לוקח לו קלון''' {{קטן|קטן= (דעת מקרא)|}} .

::*בהמשך הפרק לא נאמר '''אל תוכח רשע''' ; ההמשך מדבר רק על לץ.

::*גם בהמשך ספר משלי לא נאמר שאין להוכיח את הרשעים; להיפך:, {{צמ|אֹמֵר '''לְרָשָׁע''' 'צַדִּיק אָתָּה!' יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים; '''וְלַמּוֹכִיחִים''' יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב|משלי כד כד}}.

::*החצי הראשון מדבר על מי '''שיוסר''' לץ, כלומר, מנסה לחנך אותו בדרך של כפיה ואיום, והוא '''לוקח לו קלון''' , הוא נחשב בעיני הלץ לאדם נקלה ונבזה;

::*והחצי השני מדבר על מי '''שמוכיח''' לץ, כלומר, מנסה לחנך אותו דרך של ויכוח ושכנוע (ראו [[ביאור:מוסר - תוכחה|מוסר - תוכחה]] ), והוא '''לרשע מומו''' , הוא נחשב בעיני הלץ לאדם שיש לו '''מום''' ופגם, '''ומומו''' הוא שהוא '''רשע''' .

::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", גם הוא '''לוקח לו קלון''' , כמו מי שמוכיח את רעהו ומכנה אותו "לץ".