ביאור:משלי ב ג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 20:
הקטע מעורר כמה שאלות:
::*א. מדוע נאמר שיש לקרוא לבינה - {{צ|כי אם לבינה '''תקרא'''
::*ב. מדוע נאמר {{צ|אז תבין יראת ה', ודעת אלהים תמצא}}, והרי מי ש{{צ|יקרא לבינה}} יוכל להבין דברים רבים, לא רק את יראת ה'?
::*ג. מה הקשר בין {{צ|אם לבינה תקרא... אז תבין יראת ה'}} לבין {{צ|'''כי''' ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה}}? מדוע {{צ|ה' יתן חכמה...}} הוא הסיבה ל{{צ|אז תבין יראת ה'}}?
שורה 28:
בפרק הקודם נאמר {{צמ|חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת '''תִּתֵּן קוֹלָהּ'''|משלי א כ}}, כלומר, החכמה מתאמצת ומשקיעה כדי שימצאו אותה; אבל לגבי בינה המצב הפוך - האדם צריך להתאמץ ולהשקיע כדי לזכות לבינה: {{צ|אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה '''תִּתֵּן קוֹלֶךָ'''}}.
הפרק הקודם תיאר את [[ביאור:החכמות יוצאות לרחוב לקרוא לתלמידים|קריאתה של החכמה]] , הקוראת לפתיים לעזוב את חבריהם הלצים והכסילים ולבוא ללמוד; בפרק הזה נאמר {{צ|בְּנִי! אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, '''לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ''' - תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה}}, כלומר: אם '''תקשיב''' ותטה '''אזנך''' לדבריה של '''החכמה''' מהפרק הקודם, תוכל להשתמש בהם גם כדי לעורר את כוחות הנפש הפנימיים שלך. [[ביאור:שלוש דרכים לחנך את הפתי שבתוכנו|גם בתוך הנפש שלך ישנם יצרים של פתיות, ליצנות וכסילות]] ; וכמו שהחכמה קוראת לאנשים, כך אתה יכול לקרוא ולעורר את כוחות הנפש שבתוך '''לבך'''
ב. '''יראת ה' ודעת אלהים''' מציינים את פסגת הידע שאפשר לשאוף אליה - לראות את האחדות בבריאה, לדעת איך כל מעשי הבורא מתמזגים לאחדות אחת. ישנם מדענים (כגון אלברט איינשטיין) שהקדישו חלק גדול מחייהם כדי למצוא את ה"תיאוריה של הכל" - תיאוריה מדעית מאוחדת המסבירה את כל התופעות יחד; הפסוק רומז שזה אפשרי - אם תקרא לבינה בכל כוחך, {{צ|אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא}}.
ג. הפסוק {{צ|כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, '''מִפִּיו''' דַּעַת וּתְבוּנָה}} רומז ליצירת האדם - לרגע שה' נופח נשמת חיים '''מפיו''' לתוך גוף האדם; באותו רגע, ה' גם '''נותן''' לאדם את הכישורים היסודיים של '''חכמה'''
<div class="advanced">
==מקורות ופירושים נוספים ==
1. לפי פירושנו, מטרתו העיקרית של הקטע היא ללמד את האדם, שה' נפח בקרבו כוחות עצומים של תבונה, ואם רק יתאמץ ויעורר אותם - יצליח להגיע להישגים נפלאים: " {{צפ|תוכן='''כי אם לבינה תקרא'''
הקשר בין "מפיו דעת ותבונה" לבין נשמת החיים שה' נפח באדם נזכר גם במדרש: " {{צפ|תוכן='''מפיו דעת ותבונה''' - אמר הקב"ה (ירמיהו טו יט): "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה", כפה שנפח נשמה באדם הראשון. מכאן דרש רבי מאיר: כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל, הרי הוא חשוב כאותו הפה שנתן דעת ותבונה}} " {{קטן|קטן= ( [[:מדרש משלי (בובר) ב ד|מדרש משלי]] )|}} .
שורה 43:
===2. החובה להתבונן בתבונתם של אחרים===
יש אומרים שמטרת הקטע היא ללמד את האדם להתבונן '''בתבונתם של אחרים'''
כשאדם שומע את המסקנות של אנשים נבונים אחרים, הוא נוכח בנפלאות התבונה האנושית, ומתוך כך מגיע '''ליראת ה'''' ול '''דעת אלהים''' - לאהבת הבורא שנתן לאדם את הכישרון הזה - {{צ|אז תבין יראת ה', ודעת אלהים תמצא, כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה}}: אז תבין מדוע צריך לירוא את ה', שהרי ה' הוא שנותן לאדם את כישרון התבונה.
|