ביאור:משלי יז ב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 18:
<div class="advanced">
 
==פסוקים דומים וקשוריםומנוגדים==
דוגמה לפסוק זה ניתן לראות בספר שמואל ב, בפרשת מפיבושת וציבא:
::*מפיבושת היה בנו של יהונתן בן שאול. הוא היה " '''בן מביש''' ", כפי ששמו מעיד עליו. דוד עשה עמו חסד ונתן לו להיות מאוכלי שולחנו, אבל כשדוד ברח מפני אבשלום, מפיבושת לא הצטרף אליו. הוא אמנם היה נכה, אך למרות זאת היה יכול להתאמץ יותר ולהצטרף אל מיטיבו בשעותיו הקשות.
::*בניגוד אליו, ציבא עבדו היה " '''עבד משכיל''' ", מוכשר ומצליח, היה לו רכוש והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו, ודוד גמל לו על כך ואמר למפיבושת {{צמ|לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ? אָמַרְתִּי: אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה|שמואל ב יט ל}}
 
הפסוק מביע רעיון מהפכני ומנוגד לתורה. לפי התורה, עבד יכול להשתחרר רק אם האדון פצע אותו, וגם במקרה זה אין כל אפשרות לקבל נחלה בארץ {{קטן|קטן= (כמובן אין הכוונה כאן לעבד עברי, שהרי לעבד עברי יש נחלה כמו לכל אדם אחר מישראל, והוא חוזר לנחלתו לאחר שש שנים או לכל היותר ביובל)|}} . לפי הפסוק שלנו, עבד יכול להפוך למושל ולקבל נחלה!
כמו שנאמר בפסוקנו: "'''ובתוך אחים יחלוק נחלה''' ".
 
הראשון שנהג לפי הנחיה זו היה דוד המלך, בפרשת מפיבושת וציבא:
לפי פסוק אחר בספר משלי, לא ראוי לתת לעבד לעלות בדרגה בבת אחת, לדרגת המנהל הבכיר ביותר; העליה צריכה להיות הדרגתית ( [[ביאור:מְשֹׁלי יט10]] ): {{צ|לֹא נָאוֶה... לְעֶבֶד משֹל בְּשָׂרִים}} ( [[ביאור:לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים|פירוט]] ).
 
::*מפיבושת היה בנו של יהונתן בן שאול. הוא היה " '''בן מביש''' ", כפי ששמו מעיד עליו. דוד עשה עמו חסד ונתן לו להיות מאוכלי שולחנו, אבל כשדוד ברח מפני אבשלום, מפיבושת לא הצטרף אליו. הוא אמנם היה נכה, אך למרות זאת היה יכול להתאמץ יותר ולהצטרף אל מיטיבו בשעותיו הקשות.
::*בניגוד אליו, ציבא עבדו היה '''עבד משכיל''', מוכשר ומצליח, {{צמ|וּלְבֵית שָׁאוּל '''עֶבֶד''' וּשְׁמוֹ צִיבָא... ולצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים|שמואל ב ט ב}}; היה לו רכוש, והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו מאבשלום.
::*בניגוד אליו, ציבא עבדו היה " '''עבד משכיל''' ", מוכשר ומצליח, היה לו רכוש והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו, ודודדוד גמל לו על כך ואמר למפיבושת , {{צמ|לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ? אָמַרְתִּי: אַתָּה וְצִיבָא '''תַּחְלְקוּ''' אֶת הַשָּׂדֶה|שמואל ב יט ל}}, כמו שנאמר בפסוקנו: '''ובתוך אחים יחלוק נחלה'''.
 
ייתכן שבעקבות המקרה הזה תיקן שלמה תקנה, שלפיה כל עבד משכיל יכול לצאת לחירות ולקבל נחלה. אם כך, הרי שהפסוק שלנו מבטא את אחת התקנות הראשונות בהסטוריה לשיפור מעמדם של העבדים.
 
מצד שני, יש מחז"ל שגינו את המעשה של דוד: " {{צפ|תוכן=בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה'}} " {{קטן|קטן= (רב יהודה בשם רב, [[:שבת נו ב|בבלי שבת נו:]] )|}} . ואכן, הפסוק שלנו מתאים גם לפרשת ירבעם ורחבעם:
 
::*ירבעם היה '''עבד משכיל''' של שלמה, [[מלכים א יא כו]]: " {{צ|וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה '''עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה''', וַיָּרֶם יָד}} {{צ|בַּמֶּלֶךְ... וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף}} ".
::*רחבעם היה '''בן מביש''' של שלמה, לא הלך בדרכיו ולא שמע בקול יועציו הזקנים.
::*כתוצאה מכך, {{צמ|וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר 'מַה לָּנוּ '''חֵלֶק''' בְּדָוִד וְלֹא '''נַחֲלָה''' בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד!' וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו|מלכים א יב טז}}( [[ביאור:מחאת האוהלים של ירבעם בן נבט|פירוט]] ); רוב שבטי ישראל נטשו את רחבעם, וירבעם זכה בממשלה, וקיבל '''חלק ונחלה בתוך האחים''' - שבטי ישראל {{קטן|קטן= (ס. שרייבר, משלי שלמה על מלכות בית דוד, עמ' 293)|}} .
 
לפי פסוק אחר בספר משלי, לא ראוי לתת לעבד לעלות בדרגה בבת אחת, לדרגת המנהל הבכיר ביותר; העליה צריכה להיות הדרגתית (, [[ביאור:מְשֹׁלי יט10]] ): {{צ|לֹא נָאוֶה... לְעֶבֶד משֹל בְּשָׂרִים}} ( [[ביאור:לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים|פירוט]] ).
 
==פירושים נוספים==