ביאור:משלי כו כד: הבדלים בין גרסאות בדף

[[משלי כו כד]]: " {{צ| {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= בשפתו|}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} יִנָּכֵר שׂוֹנֵא, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה}} "

'''יִנָּכֵר''' = יהיה '''נכרי''' , זר ומוזר; '''בשפתיו יינכר שונא''' = לפעמים, אדם ששונא אותנו מתחיל לומר לנו דברי שלום וידידות שהם זרים '''ונכריים''' , כלומר שונים באופן בולט מהדברים הרגילים שאותם הוא אומר לבני עמו. במקרה זה יש לחשוד בו שהוא -

'''יְחַנֵּן''' = ייתן '''חֵן''' באופן מלאכותי; '''כי יחנן קולו''' = אם ישווה לקולו חן מיוחד ומלאכותי, יש לחשוד בו שאינו דובר אמת, '''אל תאמן בו''' , כי יש בליבו -

'''שבע תועבות''' [[ביאור:7 = שפע = הרבה|= תועבות רבות]] , או שבע התכונות שה' מתעב במיוחד: [[משלי ו טז]]: " {{צ|שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה', '''וְשֶׁבַע {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= {{קטן|קטן= תועבות|}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} |}} ''' נַפְשׁוֹ: 1 עינים רמות, 2 לשון שקר, 3 וידים שפכות דם נקי. 4 לב חרש מחשבות און, 5 רגלים ממהרות לרוץ לרעה. 6 יפיח כזבים עד שקר, 7 ומשלח מדנים בין אחים}} " ( [[ביאור:שש הנה שנא ה', ושבע תועבת נפשו|פירוט]] ). [[ביאור:]]

כלומר: עד עכשיו, כולכם ניסיתם להפחיד אותנו כדי שלא נצליח לבנות את החומה, ועכשיו פתאום אתה בא ומחזק את ידיי?! {{קטן|קטן= (ע"פ [[A35b06|ויקיטקסט]]מצודת דוד על הפסוק)|}} .

נחמיה ראה '''שהשונאים''' שלו '''מנכרים בשפתיהם''' , מדברים דברים זרים ושונים מהדיבורים הרגילים שלהם, והבין שהם '''בקרבם ישיתו מרמה''' . 

2. ויש שפירשו שהמילה '''ינכר''' רק מתארת את מה שהשונא מנסה לעשות - מלשון '''נכרי''' או מלשון '''מַכָּר''' : " {{צפ|תוכן='''ינכר''' - היפך '''ההכרה''' , כמו}} {{צמ|וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם|בראשית מב ז}}{{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} , " {{צפ|תוכן='''מתנכר''' השונא, שלא '''יכירו''' שהוא שונא}} " {{קטן|קטן= (רש"י)|}} , " {{צפ|תוכן=בשפתיו יעשה השונא עצמו כאילו הוא '''נכרי''' מן השנאה ואינה עמדו}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} , " {{צפ|תוכן=השונא יעמיד פני '''מכר''' , פני אוהב, בדברו דברי שלום; ובאמת אינו אוהב}} " {{קטן|קטן= (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 258)|}} ; לפי זה, הפסוק לא מציע לנו דרך מעשית לזהות שונא המתחזה לידיד, אלא רק מזהיר אותנו שיש מצב כזה, יש שונא '''המתנכר''' ומסתיר את שנאתו, לכן לא צריך למהר ולכרות ברית עם כל מנהיג של עם אויב המוציא מפיו את המילה "שלום", אלא לבדוק היטב אם כוונותיו רציניות.

3. היה אפשר לפרש שהמילה '''ינכר''' משמעה "יהיה '''נִכָּר''' ", "יהיה קל '''להכיר''' ולזהות אותו" כמו בפסוק {{צמ|גַּם בְּמַעֲלָלָיו '''יִתְנַכֶּר''' נָעַר ...|משלי כ יא}}( [[ביאור:גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו|פירוט]] ). לפי זה, " '''בשפתיו יינכר שונא''' " - ניתן לזהות שונא על-ידי ניתוח של תנועות שפתיו ואופי דבריו (כפי שנאמר בפסוק הקודם ובפסוק הבא).

::*אולם, פירוש זה אינו מתאים לחצי השני של הפסוק - " '''...ובקרבו ישית מרמה''' " - כי לפי זה, החצי השני אינו מנוגד במדוייק ואינו מקביל במדוייק לחצי הראשון.