ביאור:משלי כו א: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 6:
{{צמ|כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד|משלי כו א}}
 
'''השלג והגשם''' מועילים מאד בחורף, כשהזרעים נמצאים בתוך האדמה. אולם בעונת '''הקציר''' , כשהתבואה שנקצרה מונחת בשדה, ובעונת '''הקיץ''' , כשהפירותכשהפרות שנקטפו מונחים במטעים, הם מזיקים - הם עלולים לגרום לתבואה להרקבלהירקב.
 
כך גם הכבוד:
שורה 15:
האדם היחיד הזוכה לכבוד הגדול ביותר במדינה הוא המלך; מכאן, שהסכנה הגדולה ביותר היא לתת את כבוד המלכות לאדם כסיל:
 
::*כאשר המלך הוא חכם, הוא משתמש בכבוד שלו בצורה חיובית, כדי לעשות צדק ומשפט; (ראו למשל {{צמ|מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן|משלי כ כו}}( [[ביאור:מלך חכם נלחם בפשיעה המאורגנת|פירוט]] );    משלי ח טו:, {{צצמ|'''בי מלכים''' ימלכו, ורוזנים יחוקקויחקקו צדק|משלי ח טו}}( [[ביאור:ונדיבים כל שופטי צדק|פירוט]] );.
::*אך כאשר המלך הוא '''כסיל''' , הכבוד מעביר אותו על דעתו, וגורם לו לעשות מעשים טיפשיים ואף מזיקים - {{צ|'''כשלג בקיץ וכמטר בקציר}}''' .
 
משל זה זכה להמחשה מרשימה במיוחד בזמן המלכת שאול, במעשיו של שמואל הנביא ( [[ביאור:שמואֶל א יב יז]] ): {{צ|הֲלוֹא '''קְצִיר''' חִטִּים הַיּוֹם; אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת '''וּמָטָר''' , וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ}}. בני ישראל באותה תקופה רצו מלך בכל מחיר. הם לא רצו לחכות שיהיה אדם חכם הראוי למלוכה - הם רצו למנות את "הרע במיעוטו", את הטוב ביותר שיש עכשיו. שמואל רמז להם, שנתינת כבוד המלכות לאדם שאינו ראוי לכך עלולה לגרום נזק, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר.
 
ואכן, כבוד המלכות של שאול גרם נזק רב לעם ישראל, כאשר מתוך קנאות לכבודו הוא הרג את כל כוהני נוב ( [[ביאור:שמואל א כב]] ).