ביאור:משלי טז כח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 10:
'''איש תהפוכות''' [[ביאור:תהפוכות = זיג-זג פוליטי|= איש הפכפך, מזגזג, האומר דבר והיפוכו]] .
 
'''ישלח''' = יצית אש, כמו בעמוסלמשל א ד:ב {{צצמ|'''ושילחתיוְשִׁלַּחְתִּי אשאֵשׁ''' בביתבְּבֵית חזאלחֲזָאֵל, ואכלהוְאָכְלָה ארמנותאַרְמְנוֹת בןבֶּן הדדהֲדָד|עמוס א ד}}; במקרה זה הכוונה לאש המריבהלמריבה, כמושנמשלה בלאש, {{צמ|בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה '''אֵשׁ''', וּבְאֵין '''נִרְגָּן''' יִשְׁתֹּק '''מָדוֹן'''|משלי כו כ}}( [[ביאור:באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון|פירוט]] ).
 
'''נרגן''' [[ביאור:נרגן = האשים את הזולת בכוונה רעה|= החושב שהזולת שונא אותו, המייחס לזולת כוונה רעה]] .
שורה 25:
כשבני ישראל היוצאים ממצרים עמדו על גבול ארץ ישראל, הם שלחו 12 אנשים שיתורו את הארץ וימפו אותה, כדי שיוכלו להתחיל לחלק אותה ל-12 שבטי ישראל. כשהם חזרו, הם פתחו את דבריהם בדברי שבח על הארץ:
 
::* {{צמ|וַיְסַפְּרוּ לוֹֹֹֹלֹו וַיֹּאמְרוּ 'בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ. '|במדבר יג כז}}
 
אך לאחר מכן, 10 מהשליחים "זיגזגו", הפכו כיוון וניסו לשכנע את בני ישראל שהמצב הבטחוני בארץ קשה ואי אפשר לכבוש אותה: