ביאור:ירמיהו ה א: הבדלים בין גרסאות בדף

כפי שכתבו המפרשים (למשל ר' יצחק אברבנאל), לא ייתכן שכל אנשי ירושלים היו רשעים, שהרי היו שרים שהקשיבו לירמיהו, היו אנשים שהצילו אותו כשנפל לבור, וכו'. למרות זאת, ה' לא סלח לירושלים, וכדי להבין מדוע נקרא שוב את התנאי - {{צ|שוטטו '''בחוצות''' ירושלים... ובקשו '''ברחובותיה'''}}: אין זה מספיק שיש צדיקים נסתרים, הפועלים בביתם; צדיקים כאלה יכולים להציל, לכל היותר, את עצמם (ראו [[ביאור:יחזקאל יד יב]]והלאה). כדי לתת סיכוי הצלה לעיר כולה, דרושים צדיקים העושים משפט בחוצות, ומבקשים אמונה ברחובות.

אין מדובר כאן רק בהפגנות המוניות, אלא גם בהפגנות פרטיות - יש עוולות שאף אדם אינו מתייחס אליהן ואינו מוחה, ומי שיודע עליהן צריך לצאת להפגין, אפילו לבד; מספיק אדם אחד שעושה משפט ומבקש אמונה ברחובות, כדי לתת סיכוי לעיר. '''

מפסוק אחר ניתן ללמוד, עד כמה חשוב שהאנשים הנכשלים בעבירות, יתביישו במעשיהם ולא יפגינו אותם בגאווה ברחובות ( [[ביאור:בושה מצילה ממוות|פירוט]] ); מפסוק זה ניתן ללמוד, כמה חשוב שהאנשים הטובים יפגינו את דעותיהם ברחובות ולא יתביישו. '''

בפרק ב ישנו פסוק שאפשר לראותו, אולי, כתוכחה לזקנים על כך שאינם מוכיחים את דורם ( [[ביאור:אחרי הבעלים לא הלכתי - אהבתי זרים ואחריהם אלך|פירוט]] ). '''