ביאור:משלי טו יד: הבדלים בין גרסאות בדף

כשאנחנו שומעים בתקשורת ידיעה שסותרת את השקפת העולם שלנו, אנחנו מייד מזכירים שצריך להתייחס לידיעה בעירבון מוגבל, שהרי לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון. אבל כשאנחנו שומעים ידיעה שמתאימה להשקפת העולם שלנו, למשל: כשפוליטיקאי מהמחנה השני נאשם בשחיתות, אנחנו משום-מה שוכחים ש"לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון", ויש לנו נטיה לקבל את הידיעה בלי לבדוק לעומק האם היא אכן נכונה. ספר משלי מתייחס לבעיה זו: '''

[[משלי טו יד]]: " {{צ|לבלֵב נבוןנָבוֹן יבקשיְבַקֶּשׁ דעתדָּעַת}} {{צ|, ופניוּפני}} כסילים ירעה{{צ|כְסִילִים אולתיִרְעֶה אִוֶּלֶת}} " (קרי: '''ופי''' כסילים) '''

'''לב ''' [[ביאור:לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות|= מקום המחשבות]] ; '''  נבון''' [[ביאור:תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות|= המוכשר לחשוב ולהסיק מסקנות]] ;  '''ביקש''' [[ביאור:ביקש = א. הביע רצון במילים; ב. רצה, גם ללא מילים|= רצה, השתדל למצוא]] ; ''' ''' '''דעת ''' [[ביאור:ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים|= הכרות קרובה וודאית]] ; ''''''

'''לב נבון יבקש דעת''' = אדם נבון משתדל תמיד לגלות את העובדות המדוייקות והוודאיות. '''

'''הכסיל''' מסמל גם את יצר הכסילות שנמצא בכל אחד מאיתנו, הגורם לנו להתקרב ולאהוב ידיעות שמתאימות להשקפת עולמנו ללא בדיקה מעמיקה; והפסוק מלמד אותנו להפעיל כנגדו את '''הנבון''' , את יצר התבונה שנמצא בליבנו, ולבקש דעת - לחפש ולבדוק את העובדות עד שנדע אותן בבירור, בין אם מתאימות לדעתנו ובין אם לא.

ניתן לראות בפסוק גם הנחיה חינוכית לאנשים שמנסים לחנך כסילים: מאחר שהכסילים מתיידדים ומתרועעים עם איוולת, מי שרוצה לחנך כסילים חייב לדבר עמם בשפה השטחית שלהם, ולנסח את דבריו בקיצור נמרץ, כמו שנרמז גם בפסוק המקביל מתחילת הפרק: '''

[[משלי טו ב]]: " {{צצמ|לשוןלְשׁוֹן חכמיםחֲכָמִים תיטיבתֵּיטִיב '''דעתדָּעַת''' , '''ופיוּפִי כסיליםכְסִילִים''' יביעיַבִּיעַ '''אולתאִוֶּלֶת'''|משלי טו ב}} " ( [[ביאור:בקיצור ולעניין|פירוט]] ).

הנבון משתמש בלב ( '''לב נבון''' ), והחכמים משתמשים בלשון ( '''לשון חכמים''' ) - ראו [[ביאור:חכמים, נבונים ואיברי גופם|חכמה ותבונה בגוף האדם]] .

יש שקישרו את פסוקנו לפסוק הקודם ו/או לפסוק הבא, המדברים על שמחה. נקרא את כל שלושת הפסוקים: '''

::* [[משלי טו יג]]: " {{צצמ|לבלֵב שמחשָׂמֵחַ ייטביֵיטִב פניםפָּנִים, ובעצבתוּבְעַצְּבַת לבלֵב רוחרוּחַ נכאהנְכֵאָה|משלי טו יג}} " ( [[ביאור:השמחה משפרת את המראה החיצוני|פירוט]] )

::* [[משלי טו טו]]: " {{צצמ|כלכָּל ימייְמֵי עניעָנִי רעיםרָעִים, וטובוְטוֹב לבלֵב משתהמִשְׁתֶּה תמידתָמִיד|משלי טו טו}} " ( [[ביאור:כל ימי עני רעים, וטוב לב משתה תמיד|פירוט]] )

1. כדי לבקש דעת, צריך שמחה:  " {{צפ|תוכן='''רוח נכאה''' - ונשברת היא, על כן לא תלמוד הדעת. '''לב נבון''' שישמח ואין לו עוצב בעולם, הוא '''יבקש''' ללמוד '''דעת''' .}} " {{קטן|קטן= ( [[אבן עזרא על משלי טו יג]] )|}} ; וראו גם את פירושו של הרב יונה גירונדי. '''

2. כדי לשמוח, צריך לבקש דעת: " {{צפ|תוכן='''לב נבון יבקש דעת''' ... מבקש ומתבונן בכל דבר להשיג השכל שיש בו... '''כל ימי עני רעים''' ... - עני בדעת}} " {{קטן|קטן= (רלב"ג)|}} , " {{צפ|תוכן=... ואין לו שום דבר טוב במה להחיות ולשמח את עצמו, מאחר שאינו מקושר, רק אדרבא רחוק ונפרד מהשכל דקדושה... '''וטוב לב משתה תמיד''' - כי צריכין ליזהר ביותר להרגיל עצמו בלב טוב ובשמחה תמידית, ע"י שיסתכל רק על השכל והפנימיות החיות דקדושה שיש בכל דבר...}} " {{קטן|קטן= ( [[נחת השולחן אורח חיים תרצז]] )|}} .

3. הכסיל, הרועה דברי איוולת, אומר, בין השאר, שצריך להרבות במשתאות ותענוגות, כי כך נראה מבחינה שטחית של המציאות: " {{צפ|תוכן='הלא ראינו ש '''כל ימי עני רעים''' ?! העני, המתענה מפני ששומע לחוקי התורה, בכל זאת ימיו רעים תמיד, ומי שעושה '''משתה תמיד''' הוא '''טוב לב''' !', ומזה יוכיח שאין שכר להולך בחכמה. אבל '''לב נבון יבקש דעת''' , וישיב לו לאמור...}} " {{קטן|קטן= ( [[:מלבי"ם על משלי טו טו|מלבי"ם על משלי טו טו]] )|}} . '''