ביאור:משלי ו ה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 10:
הפסוק נמצא בסוף קטע (פסוקים 1-5) המדבר על ערבוּת. אדם שחתם על ערבות לרעהו, צריך לעבוד יומם ולילה על-מנת לקיים את התחייבותו (ראו [[ביאור:איך להינצל מערבות|בפסוקים הקודמים]] ), אבל אחרי שסיים את חובותיו, הוא צריך להישאר חופשי - ולא להיכנס בשום אופן להרפתקה נוספת.
לפעמים מבקשים מאיתנו לחתום ערבוּת על משכנתא, ומפעילים עלינו לחץ גדול להסכים. '''הצבי והציפור''' יכולים ללמד אותנו איך להישאר חופשיים: כשאנחנו מתקרבים אליהם ומנסים לאחוז אותם '''בידינו''' - הם בורחים '''מיד''' . גם אם ננסה לפתות אותם ולשכנע אותם להתקרב אלינו, הם לא יתפתו, הם ייזהרו וישמרו בקנאות על החופש שלהם. צפיה בבעלי חיים אלה תעזור גם לנו לשמור על החופש שלנו.
שורה 23:
1. הצבי והציפור מסמלים '''זריזות''' (כמו גם ב {{צמ|וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד '''הַצְּבָיִם''' אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה|שמואל ב ב יח}}).
2. הצבי והציפור הם '''צמחונים''' , בניגוד לרוב החיות שהובאו בדברי רבי יהודה בן תימא הנ"ל - נמר, אריה ונשר.
אדם שנקלע להתחייבות, צריך לצאת ממנה ולהיות חופשי, אבל עליו לעשות זאת בצורה '''צמחונית''' כמו צבי וציפור, ולא בצורה "טורפת" הפוגעת באחרים. לשם כך עליו להיות '''זריז''' , לעבוד יומם ולילה על-מנת להחזיר את חובותיו (ראו [[ביאור:מתי אסור לישון|בפסוק הקודם]] ), ולא להשתמט מחובותיו ולהטיל אותם על אחרים.
3. וייתכן שגם הפסוק שלנו מדבר על זריזות כדי לעשות את רצון אבינו שבשמיים: " {{צפ|תוכן= '''הנצל כצבי מיד ''', הצבי הנצוד הוא ניצול בכח גופו וקרניו, '''וכציפור מיד יקוש ''', שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, ינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש, כן תנצל או בכח גופך, או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד מי שערבת לו, וכל זה משל, והמליצה - על הערבות שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצותיו, כמ"ש הכל נתון בערבון, או על הערבות לשמור נשמתו בטהרה, ואחר כך יתקע כפיו לזר והוא היצר הרע, או החומר המתאווה שנמשך אחריו לעשות הפך הערבות, ועל ידי כך נוקשת באמרי פיך, ומבואר בכל הספר שהפה מרמז על החכמה, והוא נוקש באמרי פיו תחלה לעשות כפי חקי החכמה, ואחר כך נלכד לעשות הפך מחוקיה. והעצה הוא, אחר}} {{צפ|תוכן= '''שבאת בכף רעך '''}} {{צפ|תוכן=, שהבטיח ונשבע לה' לשמור מצותיו, והתחייב לנפשו לשמור אותה ממצודות היצר הרע, צריך להכניע את חמרו, שעל זה אמר}} {{צפ|תוכן= '''לך התרפס '''}} {{צפ|תוכן=, וצריך להרהיב ולהגדיל את רעו, שהוא הקב"ה או הנשמה, וצריך לבל יתן שינה לעיניו, ולעבוד את ה' בתמידות, '''ולהנצל '''מן היצר הרע '''כצבי מיד ''', שיהיה}} {{צפ|תוכן= '''רץ כצבי לעשות רצון קונו '''}} {{צפ|תוכן=, ונגד מה שהיצר הרע תפסו בידו, ישמיט את עצמו בכוחו לתורה ולתעודה, ואם משכו ברשתו בפיתויו צריך להנצל '''כצפור מפח יקוש ''', ע"י שיניח נוצותיו שהם מלבושיו החיצונים, שיחלק קנייניו המדומים לעניים, ושערותיו יגלח לשמים, כמעשה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק, וגופו יענה בייסורים}} " {{קטן|קטן= ( [[:מלבי"ם על משלי ו ה|מלבי"ם]] )|}} .
שורה 36:
4. ויש מפרשים שהדגישו דווקא את '''הסכנה''' שבה נמצא האדם שאינו זהיר ועירני מספיק: " {{צפ|תוכן=ואם לאו - דמך בראשך כדם צבי ואיל, הדא היא דכתיב '''הנצל כצבי מיד'''}} " {{קטן|קטן= (רבי נחמיה, [[שמות רבה כז ט]] )|}} .
5. וייתכן ששלמה הזכיר את הצבי בעקבות הסיפור העממי על דוד אביו: " {{צפ|תוכן=יומא חד נפק לשכור בזאי, אתא שטן ואדמי ליה כטביא, פתק ביה גירא ולא מטייה, משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים, כדחזייה ישבי בנוב אמר 'היינו האי דקטליה לגלית אחי', כפתיה קמטיה אותביה ושדייה תותי בי בדייא}} " {{קטן|קטן= ( [[:סנהדרין צה א|בבלי סנהדרין צה.]] )|}} : יום אחד יצא דוד לצוד ציד, בא השטן ונדמה לו כצבי, ניסה דוד לירות בו חיצים אך הוא ברח, רדף דוד אחריו ולא שם לב שהגיע לארץ פלשתים, שם ראה אותו ישבי הענק אחיו של גלית, תפס אותו וכמעט הרגו. דוד חשב שהוא צד את הצבי, אך למעשה הצבי הוא שצד אותו!
צבי כמשל נזכר גם ב:
| |||