ביאור:משלי א כב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 40:
===3 יצרים===
 
הגאון מווילנה קישר בין שלושת הטיפוסים הנזכרים בפסוק כב לבין שלושת היצרים המרחיקים את האדם מן התורה, ופירש בהתאם גם את פסוק כג: " {{צפ|תוכן=בני אדם המרחקים עצמם מן התורה הוא מחמת שלושה עניינים: א' מחמת שנתפתו ביצרם לילך אחר תאוות העולם הזה... ב' מחמת שחפצים לדבר דברים בטלים... ג' מחמת שתלמודם קשר עליהם ורוצים שתהא התורה באה מעצמה... נגד שלושת הנזכרים לעיל אומר לכל אחד רפואתו: נגד '''המתפתים''' ביצרם... אומר '''תשובו לתוכחתי''' , שרפואתם לשבר תאוותם ויצרם בדברי תוכחה ומוסר... נגד בעלי '''לצון''' ויושבי קרנות... רוחם לא נחה ולא שקטה עד שידברו דברי לצון... לזה אומר... '''הנה אביעה לכם רוחי''' , ואז תהיה לכם, על-ידי רוח הקודש, הנאה גדולה כמעיין הנובע... והנאת רוח הקודש גדולה מרוח הטומאה, מפני שזו היא הנאה אמיתית... נגד הכת השלישית, שהם '''הכסילים אשר ישנאו דעת''' התורה מפני חסרון הבנה, להם אומר '''אודיע דברי אתכם''' , ותראו מתיקותה ותאהבו אותה...}} ". לפי פירושו, ההקבלה בין הפסוקים היא הקבלה ישרה; לפי דברינו, ההקבלה היא הפוכה (כיאסטית).
 
===3 פתרונות===
פסוק כג מתמודד עם היצרים על-ידי תוכחה ולימוד; אבל הפתרון הלימודי לא תמיד עובד - לפעמים היצר החומרי או הרוחני הוא חזק מדי. למקרים אלה נועדו הפסוקים הבאים (פסוקים 24-31): {{צ|יַעַן קָרָאתִי, וַתְּמָאֵנוּ; נָטִיתִי יָדִי, וְאֵין מַקְשִׁיב. וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי; וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם. גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק; אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בְּבֹא כשאוה (כְשׁוֹאָה) פַּחְדְּכֶם, וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה; בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה. אָז יִקְרָאֻנְנִי, וְלֹא אֶעֱנֶה; יְשַׁחֲרֻנְנִי, וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי. תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ. לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי, נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ}}. לא נעים לשמוע איומים, אבל לפעמים זו הדרך היחידה להילחם בפיתויים. ולפעמים גם האיומים הקלים לא עוזרים, וצריך להשתמש באיומים קשים יותר, הקשורים למוות (פסוקים 32-33): {{צ|כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה}}. העובדה שהפתיים והכסילים חיים '''בשובה''' ונחת, '''ובשלוה''' , עלולה לגרום להם לרדוף אחרי תענוגות ובילויים, ובסופו של דבר, כשיגיע יום מותם, הם יגלו פתאום שלא הגשימו את מטרתם בחיים, ולא עשו שום דבר חשוב, כך שהשלוה למעשה הרגה אותם ( [[ביאור:למה השלוה לא נמשכת לאורך זמן|פירושים אחרים]] ). עדיף להכניס את המחשבה הזאת לראש עוד לפני שמגיע יום המוות, כדי לקבל נקודת מבט נכונה יותר על המציאות ומשמעותה.
 
גם בתלמוד נזכרו דרכים מאד דומות להתמודדות עם יצר הרע, רק שהם למדו אותן מפסוק אחר, {{צמ|רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה|תהלים ד ה}}( [[ביאור:הצער על החטאים עוזר למנוע חטאים בעתיד|פירוט]] ).
 
" {{צפ|תוכן=לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע (שיעשה מלחמה עם יצר הרע), שנאמר '''רגזו ואל תחטאו''' ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
 
}}
::* {{צפ|תוכן=א. יעסוק בתורה, שנאמר '''אמרו בלבבכם''' ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
::}}
::* {{צפ|תוכן=ב. יקרא קריאת שמע, שנאמר '''על משכבכם''' ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו -
::}}
::* {{צפ|תוכן=ג. יזכור לו יום המיתה, שנאמר '''ודומו סלה''' (יום הדומיה הוא יום המות שהוא דומיה עולמית).}} " {{קטן|קטן= (רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש, [http://www.geocities.com/nezik4/brachot/talmud_brachot05.htm תלמוד בבלי, ברכות ה.] ,)|}}
שורה 63:
 
===דור המדבר===
יש שדרשו את הפסוק על תקופות בתולדות עם ישראל: " {{צפ|תוכן='''עד מתי פתים תאהבו פתי''' - אלו דור המדבר; '''ולצים לצון חמדו להם''' - אלו עדת קורח; '''וכסילים ישנאו דעת''' - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה}} " {{קטן|קטן= ( [[:מדרש משלי (בובר) א כב|מדרש משלי]] )|}} : בני דור המדבר היו '''פתיים''' , התפתו והושפעו לרעה מה"ערב רב" ומגורמים נוספים שהסיתו אותם; עדת קורח היו '''לצים''' , זלזלו ולעגו למשה ואהרן; '''ומלכות הרשעה''' - אולי הכוונה למלכות שומרון, שמלכיה הרשעים שנאו את הנביאים, כמו שכתוב למשל ב {{צמ|צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי, נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו, '''מַשְׂטֵמָה''' בְּבֵית אֱלֹהָיו|הושע ט ח}}.
 
לפי זה, פירשו שהדובר הוא משה: " {{צפ|תוכן='''תשובו לתוכחתי''' - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. '''הנה אביעה לכם רוחי''' - בשעה שפירש להם משנה תורה. '''אודיעה דבריי אתכם''' - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר.}} "