קינות/מי יתן ראשי: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקוד
שורה 6:
<small>עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:</small>
</div>
וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בוֹכִים, וַאֲבַכֶּה עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים, עַל בְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת וִילָדִים הָרַכִּים בְּסִפְרֵיהֶם נִכְרָכִים, וְלַטֶּבַח נִמְשָׁכִים, אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּירִים וְנוֹפְכִים, כְּמוֹ טִיט חוּצוֹת נִדָּשִׁים וְנִשְׁלָכִים, סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ מִלְּקָרֵב.
וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בּוֹכִים, וָאֶבְכֶּה עמי מרי לבב הנבוכים, על בתולות היפות וילדים הרכים בספריהם נכרכים, ולטבח נמשכים, אדמו עצם מפנינים ספירים ונופכים, כמו טיט חוצות נדשים ונשלכים, סורו טמא למו מלקרב.
<div style="text-align: left;">
<small>עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:</small>
</div>
וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה וְאֵילִילָה וְאָנוּדָה, וְלִבְכִי וְלַחֲגֹר שַׂק אֶקְרָא לְהַסְפִּידָה, מִפָּז יְקָרָה וְזָהָב חֲמוּדָה, פְּנִימָה כְּבוּדָהּ כְּבוֹד כָּל כְּלִי חֶמְדָּה, רָאוּהָ קְרוּעָה שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, הַתּוֹרָה הַמִּקְרָא הַמִּשְׁנָה וְהָאַגָּדָה, עֲנוּ וְקוֹנְנוּ זֹאת לְהַגִּידָה, אֵי תוֹרָה תַּלְמִיד וְהַלוֹמְדָהּ, הֲלֹא מָקוֹם מֵאֵין יוֹשֵׁב חָרֵב.
ותרד עיני דמעה ואלילה ואנודה, ולבכי ולחגור שק אקרא להספידה, מפז יקרה וזהב חמודה, פנימה כבודה כבוד כל כלי חמדה, ראוה קרועה שכולה וגלמודה, התורה המשנה והאגדה, ענו וקוננו זאת להגידה, אי תורה תלמיד והלומדה, הלא מקום מאין יושב חרב.
<div style="text-align: left;">
<small>עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:</small>
</div>
וְעַפְעַפַּי יִזְּלוּ מַיִם דֶּמַע לְהַגִירָה, וַאֲקוֹנֵן מַר עֲלֵי הֲרוּגֵי אַשְׁפִּירָה, בַּשֵּׁנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ בְּיוֹם מַרְגּוֹעַ הוּקְרָה, מַרְגּוֹעַ לִרְגּוֹעַ נֶחְלְפוּ לְהַבְעִירָה, נֶהֶרְגוּ בַּחוּרֵי חֶמֶד וִישִׁישֵׁי הַדָּרָה, נֶאֶסְפוּ יַחַד נַפְשָׁם הִשְׁלִימוּ בְּמוֹרָא, עַל יִחוּד שֵׁם מְיֻחָד יִחֲדוּ שֵׁם בִּגְבוּרָה, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לְמַהֲרָה, וְכֹהֲנֵי וַעֲלָמַי נִגְוְעוּ כֻּלְּהֶם עֲשָׂרָה, וּבְמַר יְגוֹנִי וְעָצְבִי יֶלֶל אַחְבִּירָה, קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ הֲרִיגָתָם הַיּוֹם בְּזָכְרָה, קְהַל וָרְמַיְזָא בְּחוּנָה וּבְחוּרָה, גְּאוֹנֵי אֶרֶץ וּנְקִיֵּי טָהֳרָה, פַּעֲמַיִם קִדְּשׁוּ שֵׁם הַמְּיֻחָד בְּמוֹרָא, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּחֹדֶשׁ זִיו לְטָהֳרָה, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בִּקְרִיאַת הַלֵּל לְשׁוֹרְרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם בְּאַהֲבָה קְשׁוּרָה, אָהִימָה עֲלֵיהֶם בִּבְכִי יֶלֶל לְחַשְּׁרָה, כְּלוּלֵי כֶתֶר עַל רֹאשָׁם לַעֲטָרָה, וְעַל אַדִּירֵי קְהַל מַגֶּנְצָא הַהֲדוּרָה. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת לְהִתְגַּבְּרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם עַל יִחוּד שֵׁם הַנּוֹרָא, וַעֲלֵיהֶם זַעֲקַת שֶׁבֶר אֶשְׂעָרָה, עַל שְׁנֵי מִקְדָּשַׁי יְסוֹדָם כְּהַיּוֹם עֻרְעֲרָה, וְעַל חָרְבוֹת מְעַט מִקְדָּשַׁי וּמִדְרְשֵׁי הַתּוֹרָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשְּׁלִישִׁי נוֹסַף לְדַאֲבוֹן וּמְאִירָה, הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְיָגוֹן וְצָרָה, בְּיוֹם מַתַּן דָּת סָבַרְתִּי לְהִתְאַשְּׁרָה, וּבְיוֹם נְתִינָתָהּ כְּמוֹ כֵּן אָז חָזְרָה, עָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם לִמְקוֹם מְדוֹרָהּ, עִם תִּיקָהּ וְנַרְתִּיקָהּ וְהַדוֹרְשָׁהּ וְחוֹקְרָהּ, לוֹמְדֶיהָ וְשׁוֹנֶיהָ בְּאִישׁוֹן כְּמוֹ בָאוֹרָה, שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ האולם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה, וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.
ועפעפי יזלו מים דמע להגירה, ואקונן מר עלי הרוגי אשפירה, בשני בשמונה בו ביום מרגוע הוקרה, מרגוע לרגוע נחלפו להבעירה, נהרגו בחורי חמד וישישי הדרה, נאספו יחד נפשם השלימו במורא, על יחוד שם מיוחדייחדו שם בגבורה, גבורי כח עושי דברו למהרה, וכהני ועלמי נגוועו כלהם עשרה, ובמר יגוני ועוצבי ילל אחבירה, קהילות הקודש הריגתם היום בזכירה, קהל וורמיזא בחונה ובחורה, גאוני ארץ ונקיי טהרה, פעמים קדשו שם שם המיוחד במורא, ובעשרים ושלשה בחודש זיו לטהרה, ובחודש השלישי בקריאת הלל לשוררה, השלימו נפשם באהבה קשורה, אהימה עליהם בבכי ילל לחשרה, כלולי כתר על ראשם לעטרה, ועל אדירי קהל מגנצא ההדורה. מנשרים קלו מאריות להתגברה, השלימו נפשם על יחוד שם הנורא, ועליהם זעקת שבר אשערה, על שני מקדשי יסודם כהיום עורערה, ועל חרבות מעט מקדשי ומדרשי התורה, בחודש השלישי בשלישי נוסף לדאבון ומאירה, החודש אשר נהפך ליגון וצרה, ביום מתן דת סברתי להתאשרה, וביום נתינתה כמו כן אז חזרה, עלתה לה למרום למקום מדורה, עם תיקה ונרתיקה להדורשה וחוקרה, לומדיה ושוניה באישון כמו כאורה, שימו על לבבכם מספד מר לקושרה, כי שקולה הריגתם להתאבל ולהתעברה, כשריפת בית אלהינו כאולם והבירה, וכי אין להוסיף מועד שבר ותבערה, ואין להקדים זולתי לאחרה, תחת כן היום לוייתי אעורה, ואספדה ואלילה ואבכה בנפש מרה, ואנחתי כבדה מבוקר עד ערב.
<div style="text-align: left;">
<small>עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:</small>
</div>
וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה וְלִבִּי נֹהֵם נְהִימוֹת, וְאֶקְרָא לַמְקוֹנְנוֹת וְאֶל הַחֲכָמוֹת, אֱלִי וְאֶלְיָה כֻּלָּם הוֹמוֹת, הֲיֵשׁ מַכְאוֹב לְמַכְאוֹבִי לְדַמּוֹת, מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימוֹת, חֲלָלַי חַלְלֵי חֶרֶב מֻטָּלִים עֲרֻמִּים וְעֲרֻמּוֹת, נִבְלָתָם כְּסוּחָה לְחַיַּת אֶרֶץ וּבְהֵמוֹת, יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת, מְתַעְתְּעִים בָּמוֹ מוֹנַי וּמַרְבִּים כְּלִמּוֹת, אַיֵּה אֱלֹהֵימוֹ אָמְרוּ צוּר חָסָיוּ בוֹ עַד מוֹת, יָבֹא וְיוֹשִׁיעַ וְיַחֲזִיר נְשָׁמוֹת, חֲסִין יָהּ מִי כָמוֹךָ נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹת, תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפַּק וְלֹא תַּחְגֹּר חֵמוֹת, בֶּאֱמוֹר אֵלַי מַלְעִיגַי וְאִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב.
ועל אלה אני בוכיה ולבי נוהם נהימות, ואקרא למקוננות ואל החכמות, אלי ואליה כולם הומות, היש מכאוב למכאובי לדמות, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימות, חללי חללי חרב מוטלים ערומים וערומות, נבלתם כסוחה לחית ארץ ובהמות, יונק עם איש שיבה עלמים ועלמות, מתעתעים במו מוני ומרבים כלימות, איה אֱלֹהֵימוֹ אמרו צור חסיו בו עד מות, יבא ויושיע ויחזיר נשמות, חסין יה מי כמוך נושא אלומות, תחשה ותתאפק ולא תחגור אימות, באמור אלי מלעיגי ואם אלהים הוא ירב.
<div style="text-align: left;">
<small>עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:</small>
</div>
וְעֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם כִּי נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְשׁוֹרֵר, וְעֻגָבִי לְקֹל בּוֹכִים לַהֲפֹךְ וּלְקָרֵר מִי יָנוּד לִי וּמִי מַחֲזִיק לְהִתְעוֹרֵר, חֵמָה בִי יָצְאָה וְסַעַר מִתְגּוֹרֵר, אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי הַצַּר הַצּוֹרֵר, שִׁבַּר עַצְמוֹתַי זוֹרֵר וּמְפֹרֵר, סִלָּה כָּל אַבִּירַי הַטַּבּוּר וְהַשָׁרֵר, רְטִיָּה וּמָזוֹן אֵין לְבָרֵר, מַכָּתִי אֲנוּשָׁה בְּאֵין מַתְעִיל וּמְזוֹרֵר, עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מֶנִּי אֲמָרֵר, בִּבְכִי דִמְעָתִי עַל לֶחֱיִי לְצָרֵב.
ועיני עיני יורדה מים כי נהפך לאבל משורר, ועוגבי לקול בוכים להפוך ולקרר מי ינוד לי ומי מחזיק להתעורר, חימה בי יצאה וסער מתגורר, אכלני הממני הצר הצורר, שבר עצמותי זורר ומפרר, סלה כל אבירי הטבור והשרר, רטיה ומזון אין לברר, מכתי אנושה באין מתעיל ומזורר, על כן אמרתי שעו מני אמרר, בבכי דמעתי על לחיי לצרב.
<div style="text-align: left;">
<small>עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:</small>