"כן נתתי" - את ירושלים שתי קצותיה אכל' האש שתי גליות כשגלה יהויקים גלו עמו מזרע המלוכה ומן הפרתמים כמו שנאמר בדניאל אחריו גלה יכניה בנו והחרש והמסגר ותוכו נחר צדקיהו הנותר בה כבר גזרתו עליו מלא חפניך גחלי אש וזרוק על העיר (לעיל י)
"לכן" - ר"ל הואיל ואמרתי שכ"ש הוא שאין עץ כזה ראוי למלאכה לכן כה אמר ה' כמו עץ הגפן הזה האכול באש כן אתן את יושבי ירושלים שלא יצליחו עוד לשום דבר כי כן דומים הם להעץ הזה כי גם שני קצותיו אכלה האש כי כבר גלו אותם שבעבר הירדן ומלכות אפרים שבארץ ישראל וגם הם נחרו מהאש כי הרבה מהם גלו עם יהויקים ויכניה ואם כשהיו עדיין בתוקפם שלא גלו מי מהם החזקתי עליהם האויב וגלו ומכ"ש עתה שנשארו מעט מהרבה
"לכן כה אמר ה'", עתה באר הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה, כמ"ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיה ה'), וכבר באר החוקר כי שלמי הצורה הם חלושי החומר, כי כח ישראל ותקפם היא מפאת הצורה האלהית אם הם שומרים תורה ומצות ודבקים באלהים חיים, לא מפאת חומרם שהם המעט מכל העמים. אולם הם נתערבו בעצי היער, שהלכו לבקש עזר ממצרים ומאשור, שזה נמשל להרכבה כמ"ש ע"כ תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ז) ואמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיה ב'), ונדמו בזה כמו שמרכיבין זמורות הגפן בעצי היער שהפסיד צורתו ולא הרויח בחמרו כן לא השיגו עזר וחוזק מהעמים האלה רק סר מהם צורתם ונתנו לאש לאכלה שבא עליהם נבוכדנצר והגלה מהם בגלות יהויכין ויהויקים, אולם אשר נשארו בימי צדקיהו נדמו כזמורה שאכלה האש שני קצותיו ותוכו נחר, וז"ש.
