|
[[פירוש על ספר התיקונים]]
[[מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית]]
[[מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית (המשך 1) ]]▼
[[מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית (המשך 2)]]
הנצנים אילין אינון אבהן כו' דברים אלו סתומים וחתומים וצריך לבארם ולפרשם בחזקת היד. דע כי ז"א בהיותו בחיק אמו היו לו שש קצוות בסוד ו' שבתוך הה' וכאשר יצא לחוץ נעשה לו ראש כדמות ו' שיש לו ראש והענין הוא כי חג"ת נתעלו ונגנזו במחשבה ובעלמא דאתי שהם חכמה ובינה וירשו מקומם ונעשה לו ראש בשלשה מוחין והם ג' מוחין דז"א וזהו ענין דעאלו במחשבה ועלמא דאתי ואתגניזו תמן ונמצא שחזרו להיות חג"ת שבו חכמה ובינה ודעת ונצח והוד שבו נעשו חסד וגבורה וזמ"ש ומתמן נפקו בגניזו ואטמרו גו נביאי קשוט שנעשו חסד וגבורה. אתיליד יוסף ואטמירו ביה עאל יוסף בארע' קדישא ונציב לון תמן וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן ואימתי אתחזון בשעתא דאתגלי קשת בעלמא כו' ירצה כי ברית קדש העליון היה מכוסה ולא נתגלה כי אין קישוי אלא לדעת בסוד הדעת העליון וכמ"ש בפסוק ויקרא אלהים לאור יום דעאל ימינא בעמודא שלים דבאמצעיתא כליל ברזא דשמאלא וסליק לעילא עד נקודא קדמאה כו' ובג"כ אקרי כל דאחיד (נ"א דעלא) בנהירו. עוד שם יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא מההוא תוספת נהורא דהוה ביה כו' ואיקרי מוסף מהכא נפקי כל חיילין לתתא ורוחין ונשמתין כד"א ה' צבאות עכ"ל הנה להיות כי זווגא דלתתא דהיינו ז"א ונוקביה תלי בחסד וכמש"ה חסד הוא בפ' אחרי מות לזה ביאר כאן כיצד נעשה על ידי חסד ואמר דעאל ימינא שהוא חסד בעמודא שלים דבאמצעי' שהוא ת"ת כלול בגבורה ועולים שלשתם עד חכמה בסוד המוח ואמנם עולים כלולים בחסד ונכללים בו ולזה אמר וסליק ונטיל לשון יחיד ובעלות חסד כלול מהם עד המוח למשוך מהם הטיפה זרעית מושך טיפה כלולה משלש טיפות בסוד חולם שורק חיריק. והם שלש טיפין דאזדרקו מן מוחא נמשכים מן ג' מוחין חכמה ובינה ודעת הנז' באדרא רבא ונרמזים ביו"ד עצמה קוצא לעילא וקוצא לתתא וגי"ו (נ"א ושוריק) באמצעיתא והם הם שרשא וגזעא ושבילא הנז' בפ' בלק בדף ר"ג סוף ע"ב והם חולם לעילא שורק באמצעיתא חירק לתתא והם סוד א' נקודה לעילא ונקודא לתתא וגי"ו (נ"א ושורק) באמצעיתא והם סוד ו' כזה ו (נ"א יו"ד) נ ודע כי סוד טיפות אלו הם תמצית המוחות העליונים וסופם בסוד מלכות שבהם כאלו תאמר מלכות שבחכמה ומלכות שבבינה ומלכו' שבדע' ולפיכך אמר מלה דתלת נקודין כי המלכות היא הנקראת מלה ושלש בחינות אלו בה לפעמים עטרת בעלה בסוד חולם ולפעמי' מתייחדת עמו בסוד שורק ולפעמים כורסיא תחותיה בסוד חירק כנז' בתיקונין ובפ' תרומה דקנ"ח ע"א וזמ"ש מלה דתלת נקודים ומלכות התחתונה נוטלת שלש טיפות אלו ומהם נמשכים לה ג' בחינות אלו הנז' ולפי ששלשה מוחין אלו כולם (ע"ב) בחכמה והנקודו' הם מחכמה לפי' אמר ג' נקו' וכלם זרע קדש נמשכין מחכמה הנקראת קדש כנו' ומג' נקו' אלו נמשכין נשמה ורוח ונפש כי אי אפשר זולתם ולז"א דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא ושלש טיפות אלו מתחברים בת"ת בסוד חוט השדרה אשר שם באה הטיפ' זרעית היוצאת מהמוח העליון ולא יעשה זה כי אם בהיות הת"ת עם בת זוגו כי אז יעלה חסד כלול בת"ת וגבורה להמשיך משם שלש טיפות אלו לעצמו ומשם יגיעו למלכות על ידי ברית קדש כדבעינן למימר קמן ולפיכך אמר בתחילה בעמודא שלים דאמצעית' לומר כשהוא שלם עם (ד"ש מ"ג) בת זוגו ואחר שיגיעו שלש' נקודו' אלו לחוט השדרה אז יתעורר ויקום ברית קדש בסוד ואת בריתי אקים את יצחק ויתגלה האבר הקדוש ויתקשה לדעת היורד דרך חוט השדרה וזהו ואפיק יסודא דעלמ' וזהו פירוש מה שאמרו שלא נעשה אבר הקדוש עד שנולד אברהם כי על ידי חסד נתגלה אבר הקדוש וזהו סוד אבר מאברהם. ועל ידי זה האבר אתגלי חסד עלאה אשר נמשך על ידי עליית חסד תתאה דסליק לעילא כדי להמשיכו לתתא ושלשה טיפות אלו ברדתם אל היסוד לא נתמעט אורם מאשר היה וגם לא נתלבשו שום מין התלבשו' אלא כולם באו כמו שהם ביסוד בשלמות ובאור בהיר ולפיכך יקרא היסוד כ"ל כי הכל בא אליו בשלמו' לא חסר דבר ממה שהיה בתחילה וזמ"ש דאחיד כולא בנהירו כי לא חסר מן אורו דבר לסיבת ריחוק האור. ודע כי לא יתגלה האבר הקדוש עד שת"ת יהיה שלם עם בת זוגו ויכלל ת"ת מחסד גבורה שבו ומחסד גבורה שבה וכן יכלל מנצח והוד שבו ומנצח והוד שבה ויכריע בין כולם וזמ"ש דכיון דההיא עמודא דאמצעיתא אשתלים ועביד שלם לכל סטרין ואז יתעלה ויקר' ישר' וישורון דנטיל לתרין שורין ויהיה לו תוספת נהורא מהם. ואז יהיה מוכן לקבל האור העליון מלמעל' מהזיווג הפנימי העליון הנקרא חדוה דכולא ונטיל תרין עטרין דגניזין באבא ואימא ומוחא ועתיקא דכליל לון ואתעבידו ליה ארבע מוחין בסוד תפילין שבראש. ואז יקרא דעת דנטיל סימנין דאבוי ואימיה וזהו ענין תוספת נהורא דאתוסף בעמודא דאמצעיתא. ומן התוספת ההוא הנמשך מחיים העליונים נעשה אבר מת חי בסוד חי העולמים וזהו ענין יסוד' דאחיד בעמודא דאמצעית' מההו' תוספת נהורא דהוה ביה:
וביאור דברי' אלו הוא כי ישראל עלה במחשבה ומתעלה להיותו שוה לאו"א ונמצאו חכמה ובינה ודעת שבו שוין לאו"א ומזלא דכליל לון וחג"ת שבו במקום חב"ד שבו הראשוני' ונה"י שבו במקום חג"ת שבו ונמצא שחזר יסוד להיות ת"ת וזהו מוסף שבת ואז יהיה הזווג הגמור ממלאכי' בסוד זווג חו"ב ומרוחות ונשמות בסוד זווג ת"ת ומלכות ויקרא ה' צבאות כמו שנקרא ת"ת כי הוא ממלא מקומו ולפיכך גוף וברית חשבינן חד וזהו סוד ג' קדושות קדושה ראשונה התעלות חכמה ובינה שבו למקום אבא ואימא קדושה שנית התעלו' חג"ת במקום חב"ד הראשונים. קדושה שלישית התעלות נה"י שבו למקום חג"ת ויקרא אז ה' צבאות (ע"ג) ולפיכך קדוש ה' צבאות דמהכא נפקי חיילין ורוחין ונשמתין למלאת הארץ העליונה ועל דרך זה תתעלה המלכות ויהיו חכמה ובינה שבה שהיו בחג"ת של הזכר במקום חכמה ובינה הראשונים של הזכר ולפיכך אנו אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ממקום ו' שהיה מקום הת"ת בראשונה כי שם היו מוחותיו והיא מתברכת עתה ממקום ו' ועולה עד שם ותקרא כבוד ה' בסוד ו' וגם חג"ת שבה עולים במקום חכמה ובינה שבה שהיו חג"ת שהוא עתה נה"י שבזכר וזהו שאנו חוזרין ואומרי' ימלוך ה' לעולם שכיון שהיה מתחילה חג"ת ועתה נה"י נמצאו שיש במקום הזה כל השש קצוות שהם עולם כי אעפ"י שהדברים העליונים יתעלו למעלה ישאר מציאותם שם ונמצאת מלכות מתדבקת בשש קצוות שהם עולם וזהו ימלוך ה' לעולם. ודע כי הנקבה העליונה קצרה ושש קצוותיה נכללים בשלשה קצוות הזכר כי מוחותיה הם בין שתי זרועות הזכר וחג"ת נה"י שבה צריכין ליכלל בנה"י שבזכר ונמצא מועט מחזיק המרובה וכדוגמתה ארץ ישר' למטה צבי היא לכל הארצות ומכל מקום חלקיה מקובצים ונדחקים כדי שלא לצאת חוץ מתחום הזכר בימות החול כי רגליה יורדות מות ואגרא דכלה דוחקא אגרא דכלה העליונה. ולפיכך השער סגור כי אין לה מציאות להתפשט ואי אפשר לזווג העליון בחול אמנם בשבת בעלות הבן בחיק אביו וגם היא תעלה למעלה ישאר מקום נה"י שבזכר פנוי להתפשטותה וזהו סוד כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ כי אי אפשר לזווג ולפרות בארץ כי אם בהרחיב ה' המקום ויעל' למעל' אז יהיה הזווג לא זולת זה וזהו סוד תוספת שבת לכלה ומוסף לזכר ודי בזה כי עוד נרחיב הביאור בדברים אלו בע"ה ומ"מ בחול הם כתחילת אצילותם. וכאשר היה הז"א סוד ו' שבתוך הה' כן היתה נוקבא דז"א סוד ד' לבד כי ת"ת ויסוד לא היה לה שהם סוד הזכר וכאשר עלה ברצון המאציל העליון להאציל ולהמשיך מז"א עוד שלשה מדות אחר שעשה מנצח והוד חג"ת כאשר כתבתי למעלה המשיך אל היסוד שש קצוות וזהו ענין מ"ש אתייליד יוסף ונטיל שית בקרטופא כחדא הנז' באדרא רבא והנה נה"י שבזכר לא היה להם מציאות כי נה"י עלו למדרגת חג"ת ולא (ד"ש ע"ד) היו לו לזכר נה"י כי כלו שש קצוותיו עד שעל' ברצון המאציל העליון להמשיך אל היסוד עוד כח ג' מדות אלו. וזה על ידי השתנותו בבטן אימא עלאה בסוד העיבור כי היא אם הבנים וכאשר נולד היסוד ויצא מבטן מ"י שהיא אימא עלאה דאתפשטת עד הוד לתת שפע ולהוציא את היסוד בשלש מדות לצורך הזכר נגנזו בו ג' מדות עליונות שהם חג"ת לצורך הנקבה לעשות לה ראש כי שם ביתה כי נפקא מאחורוי מבין תרין דרועין כנגד הת"ת שהוא היסוד ומהאבות שנגנזו ביסוד נעשו לה מוחות לנקבה. וזהו ענין אתיליד יוסף ואטמרו ביה עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון ונעשו חסד גבורה שבה חכמה ובינה על ידי האבות שניטעו שם על ידו וגדלו ונעשו בה חכמה ובינה וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן והם הם מוחותיה:
ויש עוד פירוש אחר בכל זה כי יורה על המשכת השלש טיפות מהמוח העליון לצורך הזווג (ע"ד) ועל פי מה שפרשתי למעלה דעאל ימינא בעמודא שלים דבאמצעית' כליל ברזא דשמאלא והם הם האבהן דעאלו במחשבה שהוא נקודה קדמאה ובעלמא דאתי בינה ונגנזו שם ליכלל בשרשם העומד שם ומשם יצאו ואחזו משרשם ג' נקודו' אלו דאינון ג' טיפין והורידום למטה בגניזו דרך חוט השדרה ואטמרו גו נביאי קשוט בסוד תרין ביעי דכורא שהם מכניסים הזרע ומבשלים אותו ועל ידי כן מתקשה ברית קדש ומתגלה וזהו אתייליד יוסף ונכנס בנקודת ציון שבמלכות ומכניס ג' טיפות אלו והם הם האבות העליונים אשר הם שורש לתחתונים כי חולם בסוד ת"ת ושורק בסוד חסד המתגלה על ידי יסוד וחיריק בסוד גבורה על ידי נצח למזגו:
עוד נראה לי שלצורך המלכות הוצרכו האבות העליונים להתעלות למקום חכמה ובינה לקבל משם תוספת אורה באופן שגם בהתרחקם מן האור העליון לרדת למלכות יהיו במדרגתם הראשונ' הא למה זה דומה לאור מועט העובר דרך ארובה וכאשר יתרחק מעט יותר יתמעט האור אחרי כי היה מועט מועט וכאשר יהיה האור רב מתחילתו אף אם יתרחק האור ישאר עדין אור ראוי ליהנות ממנו והנה המלכות יצאה מאחורי ז"א במקום ת"ת שבו ושם נעשו לו מוחותיה במקום נצח הוד שבו מת"ת ולמטה וחג"ת שבה שהם האבות לא היה להם על מה לסמוך כי כבר כלו שש קצוות הזכר ולפיכך רצה המאציל להעלות האבות שבזכר לחכמה ובינה להרבות אורם באופן שבמקומם יהיו במדרגת חכמה ובינה וברדתם לנצח והוד יהיו במדרגת אבות וברדתם ליסוד יהיו במדרגת נצח והוד בזכר ואז יאירו האבות במוחותיה מה שהיו מתחילה נצח הוד בלבד ולא היה להם אור כל כך וגם האבות לא היה להם אור כלל כי לא היה להם על מה שיסמוכו ועתה יש להם על מה שיסמוך על נה"י שנתחדשו בזכר ונעשו לה אבות חג"ת וזהו עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון כי נטעו והגדילו שם ונעשו אבות מה שהיו לו נצח והוד וכדין הנצנים נראו בארץ. ואלו הן הנטיעות שהיו כקרני חגבים והגדילו והנה לכך גזרה חכמתו של המאציל שיתנו לה מוחות אלו אח"ך ולא בתחילה כי כל אשר נעשה בתחיל' האצי' לא יחסר. אמנם מוחות אלו המתגלים בה והאבות המאירים בה על ידי עלותם למעלה לא יעמוד האור ההוא לעולם כי אם על ידי מעשה התחתונים ועל ידם יוסיף או יחסר ח"ו וכאשר יחסר אורה נתמלא דינין מפני מעשה התחתונים כי רע הוא ותרד למקום הדינין ובעמקי הקליפות ואז יעלו האבות במחשבה ובעלמא דאתי להרבות אורם וכאשר יגיעו ליסוד יתגלו האבות באור רב במלכות וינצלו התחתונים וזהו ענין הקשת הרומז ליסוד אשר ניצולים על ידו התחתוני' וזמ"ש אמאי אשתזיבו בגין הניצנים נראו בארץ כו' ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין קל ינוקי דלעאן באוריתא ובגין אינון רביין דעלמא עלמא אשתזיב לקבליהון תורי זהב נעשה לך אילין אינון ינוקי רביין עולמין דכתיב ועשית שנים כרובים זהב. הנה קיום העולם הוא התורה ומה גם לימוד התינוקות הבל שאין בו (דף ח' ע"א) חטא הוא המעלה המלכות למקום שאין קליפו' שולטי' ונגלים האבות העליונים במוחותיה ותרין דרועין וגופא דילה כנ"נ וסוד תינוקות אלו כנגדם למעלה נצח והוד עליונים דאתפשטת אימא עלאה בהם עד הוד כנודע ואלו הם תינוקות של בית רבן היא בינה בית לחכמה שהיא רבן (נ"א חו"ב) של כל האצי' שלא חטאו שאין מגיע שם פגם ולא חטא כלל ואלו התחתוני' מעוררים את העליונים להמשיך לה האבות במוחותיה ובזרועותיה ואלו הם שנים כרובים זהב בסוד אימא עלאה שהיא זהב כנודע ואלו תרין כרובים דילה כמו (ד"ש ד"ו ע"א) שיש למלכות תרין כרובים לעורר את האהבה בסוד וימצא דודאים בשדה שדה של תפוחין ואמר וקול התור ולא וקול תורין כי הוא סוד נצח ובו כליל הוד כמו שפרשתי למעל' ואמנם הכל עולה בהדרגה כי בתחילה מתעוררין הכרובים התחתונים ואח"כ העליונים:
בפרשת בראשית מאמר בספר הזוהר בדף א' ע"ב שורה י' וז"ל הועתק גם מכתיבת ידי הרב הגדול זללה"ה:
בראשית ר' אלעזר פתח שאו מרו' עיניכם וראו מי ברא אלה שאו מרום עיניכם לאן אתר לאתר דכל עיינין תליאן ליה ומאן איהו פתח עינים:
הנה פתח עינים תקרא המלכות כי לאותו פתח כל עיני התחתונים מייחלות לקבל ממנו שפע והוא הנקרא מרום שהעינים צופות לה לקבל שפע ממנה ולז"א שאו מרום עיניכם ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלא ברא אלה ומאן איהו מי ההוא דאיקרי מקצה השמים לעיל דכולא קיימא ברשותיה כו' הנה השש קצוות נאצלו בחכמה ונבראו בבינה ונוצרו בת"ת ונעשו במלכות ולפיכך אמר ברא אלה בסוד בריאה ומן המלכות כאשר יראו כי שם נתגלו השש קצוות גילוי רב בסוד עשיה ידעו כי בבינה הנקראת מ"י נהיו השש קצוות בסוד בריאה. והנה כל הג' עליונות נקראים עתיקין ובינה נקראת עתיקא דקיימא לשאלה שיש בה מקום שאלה לדעת שש קצוות הנבראים ממנה אבל לא לדעת עצמותה כי נעלמה מאד ובבחינת שש קצוות אלו נקראת מ"י דקיימא לשאלא ובבחינת עצמה נקראת סתים עתיק' וזמ"ש ומאן איהו מ"י ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא דכולא קיימא ברשותיה כי מתחילת ז"א דאקרי שמים משם מתחילין שש קצוות שבה בבינה וזהו מקצה השמים לעילא ונמצינו למדים כי רישא דז"א שהם חכמה ובינה ודעת הם חג"ת שבבינה ותרין דרועין דיליה הם נצח והוד שבבינה דאתפשטת עד הוד כנז' וזהו סוד כונן שמים בתבונה כי על ידו נתכונן ז"א. ואלו השש קצוות הם ימים ראשונים ונקראים מ"י. וזהו כי שאל נא לימים ראשונים ואלו שנקראים מ"י הם שברא אלה שהם שש קצוות אחרות שבת"ת ועוד שש במלכות והם מוחין דילה ותרין דרועין דילה. נמשכין מת"ת אם כן שש קצוות שבבינה נקראים מ"י ונכנסו בג' מוחי ודרועי וגופא דז"א ושש קצוות שבת"ת נקראים אל"ה ונכנסו במוחי ודרועי וגופא דנוקבא דז"א ונמצא תחילת ז"א משש קצוות דבינה (ע"ב) ולפיכך נקראת מקצה השמים אמנם ג' הראשונות שבבינה אין בהם השגה כלל ובינה נקראת בערכם סתי' עתיק' ואף ו"ק שבה אין בהם השגה רק בהתלבשם בת"ת במוחין דיליה ודרועוי וגופיה ולז"א דקיימא לשאלא ואיהו באורח סתים ולא אתגלייא כי נתלבש בת"ת כדפרישית ושש קצוות שבת"ת המתלבשים במלכות במוחי ודרועי וגופא דילה נקראים מ"ה וגם שם נעלמים ומתלבשים בתוכה והם נשמה לה ונמצא שהכל סתום זה מתלבש בזה וזה בזה ועדין הכל נעלם ולז"א הא כולא סתים כדקדמיתא והנה כנגד שש קצוות הבינה המתלבשות בת"ת אמר מה ידעת כי הם סוד הדעת דאתי בשית סטרין וזהו אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת וכנגד שש קצוות שבת"ת המתלבשו' במלכות אמר מה אסתכלת כי שם יש קצת הסתכלות וכנגד שש קצוות שבמלכות עצמה אמר מה פשפשת כי שם יש פשפוש והשגה יותר מלמעלה בעולם הזכר:
ועל רזא דנא כתיב מה אעידך ומה אדמה לך כד אתחריב בי מקדשא נפק קלא ואמר מה אעידך ומה אדמה לך כו' הנה כאשר היה בית קדשינו ותפארתינו קיים והיו ישראל נכנסין במקדש שהוא כללות המלכות ודוגמתם בקרבנותיהם ועבודתם והיו משפיעין בה בסוד שש קצוות והם ראשיכם שבטיכם זקניכם שוטריכם טפכם נשיכם שהם שש כן היו למעלה שש קצוות שבת"ת נכנסי' בה בסוד מ"ה ומתלבשים בה להעיר לה מאפילתה ולהחיותה וכאשר נחרב בית המקדש התחתון בעונותינו נסתלקו שש קצוות הזכר מהנקבה העליונה ונשארה יונת אלם וחסר ממנה ה"י שהם שבטי י"ה עדות לישראל הנכנס בה בסוד שש קצוות הזכר המתלבשים במוחי ודרועי וגופא דילה הרי י"ב. ועוד נצח הוד יסוד דילה הרי י"ה וכיון שאלו הם עדות. אמר מה אעידך שהתרה בישראל שלא יגרמו הסתלקות אור שש קצוות הזכר העליון ממנה הנקרא עדות וזהו העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ ירצה כי בכם ובעבורכם יתלבשו שש קצוות בינה בת"ת הנקר' שמים וזהו את השמים וכן (ד"ש ע"ב) יתלבשו שש קצוות ת"ת במלכו' וזהו ואת הארץ ובעונותיכם יסתלק הכל ותאבדון שתי אבידו' וזהו מ"ש כי חבד תאבדון וגם מה אדמה לך כי הורדתי אור השש קצוות למטה במקדש התחתון כדרך שהיו במקדש העליון והם העטרין קדישין הנז' פה ובהם (נ"א בכל) משלה בכל שש קצוות התחתונים שהם עלמא וזמ"ש עבדית לך שולטנו על כל עלמא:
ולפיכך היתה כלילת יופי כלולה משש קצוות ואפשר דעיטרין קדישין הם תרין עיטרין דירית ת"ת ומורישם לכלה הכלולה ועבדית לך שולטנו על כל עלמא בסוד ומלכותו בכל משלה והוא סוד הכנעת הקליפות והחיצונים באופן שתהיה דומה לאימא עלא' וכדוגמת זה למטה בעולם השפל היתה אומה הישראלי' גוברת על כל האומות וכולם נכנעים תחתיה והיתה העיר כלילת יופי בסוד תרין עטרין והיתה דומה לירושלים העליונה ומכוונת כנגדה בכל אלה הדברים. (אמר הכותב אבק"ש מתיבת וזהו מש"ה עד תיבת הדברים הוא מיותר והוא טעות קולמוס כאשר יראה (ע"ג) בעין הקורא). (וזמש"ה כעיר שחברה לה יחדיו. שתדמה לאימא עלאה שאין מגיעין שם קליפות כנז' ותהיה כאמה בתה וז"ש ירושלים הבנויה כעיר שחב' לה יחדיו שתדמה לאימא עלאה וכדוגמת זה למטה בעולם השפל היתה אומה הישראלית גוברת על כל האומות וכולם נכנעים תחתיה והיתה העיר כלילת יופי בסוד תרין עטרין והיתה דומה לירושלם העליו' ומכוונת כנגדה בכל אלה הדברים) (א"א כצ"ל ואינו מיותר) וזהו כעיר שחברה לה יחדיו כי מהעליוני' יגבר אור התחתוני' דוגמתם כנודע כי אין לך עשב מלמטה כו' וכן ירושלים התחתונה תעלה במעלות גדולות ונפלאות דוגמת ירושלים העליונה וכן ברדת ירושלים התחתונה ממעלתה בעון הדור גם ירושלים העליונה תתרחק מהמלך העליון ונשבע שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה ונתרחקו שש קצוות הת"ת מהכלה הכלולה ונותרה יונת אלם. וזמ"ש הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא עד דיעלון בך אוכלוסך ודא איהו נחמה דילך הואיל דדרגא דא אשוה לך בכולא כו' וזאת היא נחמת ירושלים התחתונה אחר ירושלים העליונה שוה לה כו' וה' הרואה בעד ירושלים העליונ' הכלה הכלולה הוא ישיב שבות ירושלים התחתונה כבתחילה וזהו מ"ש מה אשוה לך ואנחמך והשתא דאנת הכא בעמקי הקליפו' בסוד גלות השכינה גדול כים שברך בסוד גלי הים שהם הקליפות המתגעשים לצאת חוץ להחריב העולם. ודע כי ים הוא סוד היצירה אשר שם אניות הנחש יהלכון וארבין אזלין ושאטין לכל סטרין וזהו גדול כים שברך וים הוא סוף היצירה וראש לעשיה ולפיכך ים סוף סופא דכל דרגין ואי תימא דלית לך אסוותא מי ירפא לך כי בהאיר מ"י בת"ת במוחין ודרועין וגופא דיליה יאיר ת"ת במוחותיה ותרין דרועין וגופ' דילה ולפיכך אמר דכולא קיימא ביה כי בהתלבש מ"י בת"ת יתלבש מ"ה במלכו' ולפיכך חזר ואמר מ"י קצה השמים לעילא מ"ה קצה השמים לתתא ודא ירית יעקב למהוי מרכבה לשש קצוות המתלבשות בהם מ"י ולשש קצוות המתלבשות במלכות הנקרא מ"ה כדפרישית והוא מבריח מן הקצה אל הקצה בגין דקאים באמצעיתא בין א"א לנוקבא דז"א ונעשה מלבוש לשש עליונות ונשמה לשש תחתונות שבמלכות ועוד לו בחינה אחרת בסוד הדעת עולה בשש קצוות עליונות שבבינה ובסוד ת"ת בשש קצוות התחתונות שבו ועוד נאריך בזה בע"ה ושניהם כאחד טובים דדא ודא איתנהו ביה כי שש קצוות שבבינה הם סוד הדעת דאתי בשית סטרין והם נשמה לת"ת מלגאו לראשו ושני זרועותיו וגופו ולאלו זכה משה ושש קצוות שבת"ת מלבר הם נשמה למוחין ותרין דרועין וגופא דילה וכאשר תדקדק בדבר תמצא שנצח הוד יסוד שבבינה מתלבשות בחג"ת נעשות למלכות חב"ד ונמצאו תשעה חב"ד חג"ת נה"י ונצח הוד יסוד שבת"ת מתלבשות בחג"ת שבמלכות. ונמצאו ששה חג"ת ונה"י ששה ותשעה הרי י"ה וזהו מש"ה שבטי י"ה עדות לישראל. ואמנם הת"ת וחג"ת שבבינה מתלבשות בחב"ד שלו הרי ששה ונה"י שבבינה מתלבשות בחג"ת שלו הרי ששה ולפיכך הוא סוד וא"ו כי האלף אימא עלאה אשר נעשית לו נשמה בשש (ע"ד) קצוותיה כדפרישית ולפיכך היא באמצע ולפי ששש קצוות הבינה מתלבשות בת"ת ונסתמות ונעלמות בו נעשית ס' סתומה בסוד ב"ו והואו הוא הסותם הבינה בהעלם שש קצוותיה בתוכה ונעשית ס' והוא סתים מבועהא כנודע וי"ב אלו הם י"ב שבטין דעלמ' (ד"ש ע"ג) עלא' דיובלא וי"ב תחתונות הם דעלמא תתאה ונה"י שבת"ת אין להם על מה שיסמוכו מעולם העליון ולפיכך הם לבר מגופא ונמשך מהם אחיז' לחיצוני' בסוד ותקע כף ירך יעקב וצריכין האבות לעלות למעלה במחשבה ובעלמא דאתי כדי שיעלו נה"י וירשו מקומם וזמ"ש למעלה אילין אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי כדי שיעלו נה"י ואגניזו תמן וכאשר יחזרו האבות למקומם ימשכו שפע מהם שם ויתלבשו בנה"י להאיר להם מהאור שקבלו מלמעלה. ויהיו למלכות במקום חג"ת דידה וכדפרישית לעיל ונמצא חג"ת דידה מתלבשים בנה"י ונעשים זרועות וגוף למלכות במקום האבות העליונים ודי בזה:
שם במאמר עצמו וז"ל אמר ר' שמעון אלעזר מאי אלה אי תימא ככביא ומזלי הא אתחזאן תמן תדיר ובמ"ה אתבריאו כד"א בדבר ה' שמים נעשו אי על מילין סתימין לא לכתוב אלה דהא אתגליא איהו אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף ימא ואתא אליהו ואמר כו'. ירצה כי אלה יתפרש על שני הדרכים אם על הנשמות והמלאכי' שביסוד ונכנסים להצטייר במלכות ויסוד הוא הרקיע שבו כוכבים ומזלות כי שם הנשמו' והמלאכי' מצטיירי' לצאת חוץ בתוך המלכות דמינה פרחין נשמתין כנודע והם הם הכוכבים והמזלות ואם על שש קצוות שבבינה בהתלבשם בת"ת או על שש קצוות שבת"ת ואמר כי שני דרכים אלו הם נמנעים אם לומר שעל הכוכבים והמזלות הנראים ברקיע השמים הנקרא יסוד כנודע אמר אלה. אי אפשר משני טעמים האחד הוא דהא אתחזיין תדיר תמן לא יגרעו משם הנשמות והרוחין שהם המלאכים שהרי הוא נהר דנגיד ונפיק ולא פסיק ומן הפסוק נראה שעתה נבראו מקרוב ועוד שהם נראים ונגלים לכל ואין צריך לשאת למרום עיניכם כדי לראותה וזהו הא אתחזין תמן והטעם השני הוא שאם על הכוכבים והמזלות אמר אלה. הנה נבראו במ"ה ולא במ"י והכתוב אומר מי ברא אלה ופירוש הדברים הוא כי צבאות מעלה ומטה כולם נבראו משש קצוות ת"ת המתלבשות במלכות הנקראת מ"ה כדפרישית לעיל ויוצאות על ידי היסוד שהוא סוף השש קצוות של הת"ת ולפיכך נקרא היסוד ה' צבאות כי כל צבאות מעלה ומטה נבראים על ידו וזהו פירוש הפסוק בדבר ה' שמים נעשו כי במלכות הנקראת דבר ה' כנודע נתלבשו השמים שהם שש קצוות הת"ת ונעשו ונתקנו בהתלבשם בה כי כל תיקון הוא סוד התלבשות כי ההעלם הוא הגילוי והנה שש קצוות של בינה הוא סוד בריאה ודת"ת יצירה ובהתלבשם במלכות נהיו עשיה בהתגלותם בה וזהו שמים נעשו סוד עשיה וברוח פיו הוא סוד השש קצוות הנז' היותם נשמה למלכות נעשו כל צבאות מעלה ומטה וזהו כל צבאם והכונה היא שנתלבשו שש קצוות ת"ת במלכות ונתגלו על ידה מיצירה לעשיה וזהו נעשו ואמנם צבאות מעלה ומטה שהם נשמות בני אדם (דף ט' ע"א) והמלאכים לא נעשו מהמלכות המתלבשת בהם אלא מהשש קצוות פנימיות שהם נשמה ורוח למלכות הנק' פה ה' ושש קצוות אלו הם נקראים מ"ה כדכתיבנא לעיל ונמצא שבמ"ה אתבריאו ולא במ"י והכתו' אומר מי ברא אלה ודע שאפילו פשטיות הכתוב קרוב למה שפירשנו כי שמים הגשמיים נעשו בדבר ה' מחיציניותו ולא מפנימיותו אבל כל צבאם נעשו מפנימיותו. וזהו רוח פיו כי הם יותר מעולים ואם כן אי אפשר לפרש אלה על כוכבים ומזלות. ואם נאמר שאל"ה הם שש קצוות הבינה ומי תקרא הבינה בבחינת ג' ראשונות שבה זה אי אפשר כי שש קצוות בינה הם נעלמי' ואיך יקראם אל"ה שנראה שהם נגלים ובקושיא זו גם כן ידחה שני פירושים אחרים שאי אפשר שיחזור אלה על מוחין ודרועין וגופא דת"ת המתלבשים בו' קצוות הבינה כי גם הם נעלמי' ולא יצדק בהם אלה ועל כוכבי' ומזלות אי אפשר כי הם נגלים כדפרישי' ואמר שלא נגלה לו רז זה כי אם יום אחד ששאל לו אליהו ז"ל מהו ברא אלה והוא השיב לו פשטיות הדבר כי הם השמים הגשמיים שראוי להסתכל בהם ולברך לה' וכמ"ש דוד הע"ה כי אראה שמיך כו'. ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. זה נראה שטחיות המאמר הזה וקשה בעיני דרשב"י ז"ל די רוח אלהין קדישין ביה ישיב על שאלת אליהו ז"ל דברים פשוטים וכבר היה יודע כי לא נתכוון אליהו ז"ל לשואלו על שישיבהו דברים פשוטים כאלו אשר לא נעלמו מעיני המתחילים:
ולפיכך נראה לי כי אין הדברים כפשטן. אלא שמייא וחיליהון הם סוד שש קצוות שבבריא' שית דרגין דכרסייא (ד"ש ע"ד) והם סוד ה"א אחרונ' סוד ד"ו כי כמו שה"א ראשונה היא סוד ד"ו הרומזים לת"ת ומלכות דאצילות כן ה"א אחרונה היא סוד ד"ו ת"ת ומלכות דבריאה וכמו שאימא אתעברת בההוא ברא בגווה בסוד ו' שבתוכה ובתר הכי אפיקת ליה ומיניה אתזנת ברתא והוא ברא בוכרא עובדא דילה כן אימא תתאה אתעברת בברא דבגוה בסוד ו' שבתוכה שהם ששה דרגין דכרסייא ת"ת שבבריאה ואפיקת ליה והוא עובדא דקב"ה דהיינו אימא תתאה הנקראת הב"ה סתם והיינו דקא' אילין שמיא וחיליהון עובדא דקב"ה. ולפי שיש שמיא וחיליהון עובדא דאימא עלאה והוא תפארת דאצילות אמר דאילין שמיא וחיליהון עובדא דקב"ה דהיינו אימא תתאה מלכות ואמר וחיליהון כי שם הנשמות דאתגזרו מכרסיא כנודע:
ודע כי סוד שמים אלו הם סוד כוס של ברכה ומחמש גבורות יצאו ולפיכך נאמר עליהם מעשה אצבעותיך כגוונא דכוס של ברכה דיתבא על חמש אצבען דאינון חמשה גבורות כדפרישית לעיל וכמו שכוס של ברכה צריך להסתכל בו כמ"ש נותן עיניו בו. אוף הכא אית ליה לבר נש לאסתכלא בהו. וכמו שצריך לכוין שיתברך כוס של ברכה מהמקור העליון וכמו שאנו אומרים נברך שאכלנו משלו כן צריך לברכא ליה. ולפי דרכנו למדנו שכוס של ברכה הוא סוד ששה קצוות שבבריאה. ולפי שאימא עלאה מתלבשת בברי' כנודע אמר מי ברא אלה וכן אמרו ברעיא מהימנא פ' בא אל פרעה בדף (ע"ב) מ"ג ע"א וזכיתי להסכים לאמת וכבר נודע שחמש גבורות הם מבינה שהיא נקראת בעל גבורות וממנה יצאו ובמקום הבריאה שם ירדו ושם נתלבשה בינ' בהם ומקננת שם כנז' בתקונין ואפ' שז"ש הכתו' בורא חשך כי בריאה בסוד הגבורות שהם מסטרא דחשך נעשית ולפיכך צריך להגביהו מן הקרקע טפח כי קרקע זה מקום הגבורות הקשות אשר לא נתמתקו בסו' העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מקו' הקלי' ולהפריד בין גבורות אלו לגבורו' אלו אמרו בגמ' שצריך להגביהו טפח ובזהר אמרו זרת ושני שיעורים אלו כולם עולי' למקו' אחד כי שיעור טפח הוא שיעור חמשה אצבעו' אלו הרומזים לחמשה גבו' אלו כי גבהו מהאחרים שהם קדש וכל השאר יש בהם חול וטומאה והיא דבוקה באלו שהם קדש נצריך להגביה ולהפרידה מן האחרי' שהם חול ואמנם שיעו' זרת הוא שלשה טפחים בסו' אימא עלא' דמקננא בג' ספירן עילאין בבריאה והיא אח' מהם נשאר שתים וה' גבורות אלו מתפשטין בכל אחת משלשה ספירות אל כתר חכמה בינה ועולים ט"ו והם סוד י"ה ומלא הכוס בסוד ו' קצוות שית דרגין המתמלא מי"ה אלו שהם ג' טפחים ועולה הכל אלהים בגמט' כוס בסוד מלא י"ה וכונתנו להעלות ו' דרגין דכרסיא לג' עליונו' המתלבשות בברי' ע"י ט"ו גבו' אלו שהם שיעו' זרת ושעור זה הוא שיש בינה ובין בתולו' אחריה רעותיה כי בתולות אחריה רעותיה הם בסוד יצי' סוד המדורין שבפ' בראשי' והיא סוד ת"ת המתלבש בשש ספירותיו ביצי' וגברה ברי' על היצי' שיעור זרת שהם ג"ס עליונו' נכללת בינה בב' ספירו' ונכללות כל אחת מהה' גבו' שהם שיעו' טפח כדפרישי' ולפיכך אמרו בזוהר כי בינה ובין בתו' אחריה רעותיה זרת ואמנם נתינת עין שאמרו נותן עיניו בו הוא משו' דכוס של ברכה היא עולימתא שפירתא ולית לה עיינין דמסטרא דחשך קא אתיא וצריך ליתן עיניו בה להיות לה לעינים להאיר בה ועוד שהעיני' הם נצח והוד שבחכמה כי משם נמשך האור לעינים ושפתים הם בסוד נצח הוד שבבינה סוד פומא וצרי' להאיר ולהמשיך לה רחמי' מהחכמ' העליונ' למתק גבורותיה ולמזגם ולמשוך מאור נצח הוד שבחכמ' למטה. ודע כי הכל' הכלול' מקו' מוחותיה בת"ת שבת"ת וזרועותיה למט' במקו' נצח והוד שבו ונצח והוד שבה ימעט אורם מאד כי אין להם בית אחיזה למעלה וצריך להוריד אור נצח והוד שבחכמה בסוד עינים להאיר אליה ולפיכך אמרו נותן עיניו בו ונחזור לענינינו כי עובד' דקב"ה הוא סוד כוס של ברכ' וזה רצה ר"ש לפרש באלה. והשיבו אליהו ז"ל כי הדברים עמוקים מאד וזה הענין מדבר בסדר האצי' ותחילתו כי חכמה קדומ' שבא"א היא הנק' סתימא דכל סתימין כי הוא מוח סתום דלא מתפתחא לל"ב שבינין כמו שבחכמ' שבז"א וכד בעא לאתגלייא ע"י תקוני' שהם סוד התלבשו' כדי שיוכלו לקבל אורו ועבד ברישא נקודה חדא הוא סוד אבא ואימא הות כלילה ביה והא סליק למהוי מחשבה כי הוא סוף מחשבה העליונה שביל דקיק דנחית מיוד עלאה וכאשר נתגלית למט' נעשה לה רישא ותקוניה ונעשי' מחשבה כמחשבה העליו' כי מה שהיה סוף בערך המחשב' העליונ' נעש' (ד"ש ד"ז ע"א) ראש עתה למט' ודמת' למחשב' העליונ' וזהו ודא סליק למהוי מחשב' (ע"ג) ואח"כ צייר בה כל ציורין בסוד בינ' שממנה הציורין בסוד וייצר. חקק בה כל גליפין הם השש קצוות שנחקקו בה וכל אלו הם כללות החכמה העליונה סוד אבא כלול מעשר עליונו' ובינה היתה כלולה בה בדקות רב וכאשר עלה ברצון המאציל להוציאה לחוץ יצאתה לחוץ בסוד חסד שבחכמה והוא בוצינא קדיש' סתימא כי שבעת הימים הם בוצינים ז' הנרות וחסד שבהם נמשך מחכמה שהיא קדר (נ"ל שהיא קדש). ולפיכך נקראת בוצינא קדישא סתימא כי הוא חסד עליון שבאבא והוא סתום בבחינת כל שאר החסדים שלמטה ממנה ויצאתה מתלבשת בחסד שבחכמה וזהו גו בוצינא קדישא סתימאה ונמצא שמתחילה היתה בינה כלולה בתוך חכמה והיא וחכמה כולם אחד עד חסד שבחכמה כי בה יצתה בינה מתלבשת בה כי ברישא דאבא לא היה ביניהם היכר כי זו כלולה בזו וזו כלולה בזו ואז נק' באדר"ז כללא דכולא ובדרוע' ימינא נגלית ויצתה בינה מתלבשת בו וזרוע הי על מי נגלתה על מ"י ודאי ובינה נקראת קדש קדשים כנודע ונפקא מגו מחשבה סוד רישא ולפי שחסד הוא ראש הבנין והיא נתלבשה בחסד שבחכמה עמיק' נקראת בנינא עמיקא ואיקרי שירותא לבנינא קיימא ולא קיימא כי גם שם בחסד אי אפשר ל
השיג אורה והיא קיימא ולא קיימא כי היתה נעלמת מהם ולא נכרה עמידתה שם לגמרי ונר' כאילו אינה עומדת וזהו קיימא ולא קיימא ואז נקרא' מ"י כי יש בה שאלה ומ"י בסוד בינה מתלבשת בחסד כי מ' בינה וי' חסד נמשך מחכמה וזהו מ"י והוא עמוק כי חסד עליון שבחכמה נעלם מאד. ולכן הוצרך להתלבש באור קדמאה שהוא לבוש יקר דנהיר והוא לבוש לחסד שבחכמ' ונמצאת בינה מתלבשת בחסד שבחכמה ובחסד שבז"א ועל ידי כן ברא אלה שהם הו"ק א"ל הוא חסד כנודע ה' הוא החמשה קצוות הרי אלה ואז נתגלה אור הבינה ונק' בשם אלהים והיה ראוי שיקרא אלה מ"י אלא שמי הוא מלמעלה למטה בינה בפנים וחסד שבחכמה מבחוץ מלבוש לו ואלהים ממטה למעלה כי הכונה להתגלות והיותר נגלה הקדימו כי מתחילה אלה ואח"כ י' ואח"כ מ' בינה כל אחד בתוך חבירו ונסתמה המ"ם ס' להראות הענין שהיא רביעא על בנין כדאיתא בפ' תרומה:
ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים כי אלהים הוא שם גילוי עד שאף לחיצונים נתגלה בשם זה כנודע וכל עוד שלא נמצאו הו' קצוות להתעלם בתוכם לא היה נקרא בשם זה כי לא היה אפשר לו להתגלות כי אם על ידי התעלמות בתוך שש קצוות אלו הנקראים אלה כי ההעלם הוא הגילוי:
ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו אלה אלהיך ישראל הענין הוא כי רצו להפריד השש קצוות מבינה ולהורידם למלכות שנקראת י"ם בסוד הקליפות שהם בעשיה וכאשר יתחברו אותיות אלה שהם השש קצוות עם י"ם יהיה הכל אלהים וזהו קום עשה לנו אלהים והפרידום ממ"י וחברום אל הי"ם וזהו ענין קיצוץ בנטיעות להפריד שש קצוות מהבינה ולהורידם לבחינה אחרונה של מלכות הנקראת י"ם ולפיכך אמרו לאהרן שהוא מחסד שהוא יקום ויעשה אלהים כדרך שבינה לא נעשית אלהים אלא (ע"ד) ע"י חסד דהתעטף בינה באור קדמאה דהיינו חסד ונעשה אלהים כן היו רוצים להמשיכן למטה על ידי אהרן איש החסד ואין העולם מתקיים שהוא השש קצוות כי אם בהשתתפות מ"י שהיא אימא עלאה ונקראת אלהים. וכמא דאשתתף מ"י באלה בתחי' האצילות כן הוא תמיד אימא רביעא על בנין להעמידם וזהו מ"ש וברזא דא אתקיים עלמא ופרח אליהו ולא חמינא ליה כו'. א"ר שמעון על דא שמיא וחיליהון במה אתבריאו כו' פירוש כי עד עתה פירש רשב"י ע"ה שאל"ה הם שמיא וחיליהון סוד שית דרגין דכרסייא כדפרישית לעי' ואחר שגילה לו אליהו ז"ל שמ"י ברא אלה הוא בסוד שש שבאצי' אם כן שית דרגין דכרסייא בסוד מ"ה נבראו ולא בסוד מ"י ואעפ"י שאמרנו שאימא עלאה מקננא בג' ספירן עלאין זהו אחר שנבראו במ"ה וגם אינה תמידי' אלא מקננא לבד כד איהי רביעא על בנין תתאין סוד הנשמו' הנמשכין ממנה ויורדין לבריאה ומתגדלי' על ידה כדוגמת קן בעולם התחתון שהוא לצורך גדול בצים ואפרוחים לא זולת זה וזהו מקננא בג' ספירן עלאין הנז' בתקונין אבל בריאתם לא היתה אלא במ"ה והביא ראיה לזה מהכתו' שאמר כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך שהם סוד כוס של ברכה דיתיב על חמש אצבען וכתיב מה אדיר שמך בכל הארץ סוד מ"ה והוא סוד שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א העולה מ"ה ומתלבש בעשר אותיו' בי"ס דבריאה סוד עשר גלגלי כרסייא. ואמנם אימא (ד"ש ע"ב) עלאה הנקרא' אש"ר דאתפשט' עד הוד להתלבש בשש קצוות ת"ת הנקרא שמים וזהו אשר תנה הודך על השמים ואז נקראת אלהים על ידי התלבשות זה וזה נקרא שמים וזהו על השמים איהו נסלקא בשמא וז"ש גם כן בגין דברא נהורא לנהורא ואתלבש דא בדא וסליק לשמא קדישא ה' עלא' שהיא בינה וע"ד בראשית ברא אלהים כי על ידי שש קצוות שהוא שית מבראשית ברא אלהי' ונקרא שמו אלהים והוא אלהים עלאה סוד בינה המתלבש' בשש קצוות ת"ת כי אימא תתאה הנקראת מ"ה בהתלבש' בשש קצוותיה אינה נקראת בשם אלהים והטעם שאינה נקראת בינה אלהים אלא בהתלבש שש קצוותיה בשש קצוות הת"ת אבל אימא תתאה אין לשש קצוו' במה להתלבש וזמ"ש דהא מ"ה לא הוי הכי ואף שש קצוותיה שהם הבנין אין לה וזהו לא אתבני אלא ע"י ישראל בבואם לראות פני השי"ת כדבעינא למימר קמן כי אז ממשיכין שש קצוות עליונות למטה בתפלה ובדמעה כי שערי דמעה לא ננעלו. ויורדים השש קצוות כמו שהם בבינה שש מתלבשות בשש. והנה מנאה הם שש קצוותיה וקישוטאה הם סוד חסד עלאה שהיא מתלבשת בו בסוד יו"ד שבמ"י ואתקשטת במאני דכורא הם שש קצוות שבזכר שנתלבשו בהם שש קצוות הבינה כדפרישית. לקבלהון דכל דכר בישראל כו':
הנה הכלה בהתעוררות התחתונים והראות במקדש הרומז לה כל זכר בישראל תחזור היא להיות זכר ממש ולהתקשט במאני דכורא ולהראות בה ברית קודש כדמות הבינה שעם היותה נקבה אסתיימת בדכורא וזה בהתלבשה בשש קצוות הזכר אשר סיומם הוא היסוד ואז יקרא בינה בן י"ה הוא (דף יו"ד ע"א) והיא הכל דבר אחד וכן יהיה למלכות ע"י התעוררות התחתונים כנז' ועייל י' ואפיק ה'. והענין הוא כי כמו שאימא עלאה נגלית ונתלבשה בסוד חסד שבחכמה סוד יו"ד שבמ"י מפני היותה רחמים כן אימא תתאה נגלית ונתלבשה בסוד חמשה גבורות הנמשכות מגבורה שבת"ת ולמטה שהם חמש מפני היותה דין וזהו סוד ה' שבמ"ה התלבשות מ' תתאה בה' גבורות והם הם ה' שערים שנמשכין מן חמשה גבורות שבתוך חמשים שערי בינה וזהו ענין יתבא על חמש אצבען וכדפרישית לעיל. ועתה על ידי כל זכר יוצאין ה' גבורות אלו ונכנס יו"ד סוד חסד שבחכמה ומתלבש בו אימא תתאה כגוונא דאימא עלאה וגם שש קצוות שבבינה יתנו לה בהלואה מתלבשות בשש קצוות הזכר העליון ונעשית זכר ונקראת אדון וזהו את פני האדון ונעשית אלהים כאימא בתה. ודע כי מתחילה נחסרו לה ה' חסדים מן החמשים שערים להיותה דין ולפיכך נקראת מ"ה ובהיותה אלהים ועייל יו"ד נכללת בה' חסדים ואז היא מ"י שלימה מכל החמשים שערים כמנין מ"י ולכן נפרדו אלו העשרה מהמ' להיותה ה' גבורות נכללים בה' חסדים והם הם חסד הנמשך מחכמה כי שם שורש ה' חסדים אלו ויהיה פירוש הפסוק אלה אזכרה סוד שש קצוות שבבינה מתלבשות בשש שבת"ת שהוא הזכר ואזכרה הוא מלשון זכר. ואשפכה עלי כמד"א הביאו עלי כפרה והיא אימא עלאה. ועוד עלי על י' והיא יו"ד שבמ"י להביאה אצלה ויהיה אשפכה אשפוך ה' על י' והיינו דאפיק ה' ועייל י'. נפשי דא נפש דוד ודא מלכות ואימתי יהיה זה כי אעבור בסך כשייראו הנמנים שהם הזכרים כי אין הנקבות נמנים וזהו בסך. ואז אדדם ואמשיכם למטה עד בית שהיא המלכות ואז תקרא אלהים וזהו סוד אני אמרתי אלהים אתם פירוש על ידיכם וכשחטאו בעגל והפרידו אלה ואמרו אלה אלהיך ישראל נשארה מ"ה שהיא בגי' אדם וזהו אכן כאדם תמותון כי ירדו למקום המיתה כי עד עתה היו בסוד הבינה הוא אלהים חיים. והנה כאדם הוא סוד שם אדנ"י העולה ס"ה כאד"ם מקום המל' ודי בזה. וזמש"ה והמה כאדם עברו ברית כי בעון העגל חזרו כאדם וכדפרי' ומאותו היום ואילך צריך תפילה ודמעה להחזירה אלהים בשלש רגלים בהראות כל זכר לפני ה' לפיכך נזכר מיד אחר פרשת העגל אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור כו' ונזכרו שם כל החגים ואמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך כו' להורות כי לתקן עון העגל צריכים לשמור ג' רגלים אלה ולהראות כל זכר לתקן את אשר עותו בעגנ. ודע כי אף בשלש רגלים לא תהיה לגמרי כבינה כי שער החמישים יחסר ממנה ולא יהיה בה כי אם בהעלם גדול וזמש"ה ותחסרהו מעט מאלהים הוא שער החמשים הנכללי' במ"י שבאלהים. וזהו אדדם העולה מ"ט כי שער החמשים נתעלם מאד מהמידה אחרונה בעון העגל ודע כי שער החמשי' הוא (ד"ש ע"ג) חסד עי' שבה"ח הנז' וזה עמוק עמוק מי ימצאנו מ"י ימצאנו ודאי וזה נעלם ממשה כנודע ואפשר עוד לפ' כי אעבור בסך על ראש השנה שכל העולם עוברין בחשבון ובסך. אדדם עד סכות (ע"ב) בהראות כל זכר ותהיה בית אלהים כאימא עלאה. עוד יש לי לפרש כי אעבור בסך על ספירת העומר שנכללים שבעה תחתונות בשבעה עליונות. ואדדם העולה מ"ט כמנין שבעה שבועות להמשיכם מלמעלה למטה עד בית אלהים ושם נכללים שבעה בשבעה ואז תקרא אלהים ודי בזה כי פירושים אלו שלא כדעת רשב"י. ואמנם צריך אני לבאר עוד מהו אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי מהו התועלת בהזכרת הפה ובשפיכת דמעות ויהיה זה שרש לתפלה ולברכות ולבכיה ויתבאר עם זה מפני מה שערי דמעות לא ננעלו. והענין הוא כי האדם התחתון הוא דוגמת צורה עליונה ופיו כפה העליון ועיניו כעיני עליון וכאשר יתעוררו למטה יתעוררו למעל' וזה כי כללות הפה ירמוז לבינה לי"ס שלה פה למלכות שבה והשפתים לנצח והוד שבה והלשון ליסוד ולת"ת והשינים לל"ב נתיבות חכמה והחיך לחכמה שבה ולחי עליון ותחתון לחסד וגבורה שבה וגרון לבינה שבבינה הנה על עשר ספירות שבכללות הפה רומזים נעשר שבבינה עצמה ומה שלמעלה מן הפה בחכמה כי החוטם במלכות שבה תהלה עליונה ותהלתי תהלת י' עליונה אחטם לך והעינים נצח הוד שבה והאזנים חסד גבורה והמצח בינה שבה ובין העינים ת"ת בסוד הדעת והמוח חכמה עצמה דקרקפתא:
(המשך במסמך הבא):
▲מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית (המשך)
| 