|
[[פירוש על ספר התיקונים]]
[[מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית (המשך)]]
מאמר בהקדמת ספר התקונין בכתיבת יד וז"ל אמרו שם כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל (שם אנ"ך פ' ג') הענין הוא במה שנתבאר אצלינו בענין (מאמרי רז"ל דכ"ז ע"א) בעלי קבין והוא כי הנה בצאתו יתברך לחוץ אל חוצה לארץ לפרנס הקליפות אינו יוצא מבחינת ההויות רק (לק' ד"ב ע"א בתיקון ס"ט) בבחינת שלשה המילוים של ע"ב ס"ג מ"ה שהם בגמטריא ק"ב. והנה הפסוק אומר הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים פירוש כי איננו יוצא לחוצה לארץ אלא בבחי' ע"ב ק"ל (שהוא אחורים דפשוט ומלא כמ"ש בע"ח ש' אנ"ך פ"ג) שהוא מילוי ההוי"ה של מ"ה דאלפין כנודע והנה ע"ב ק"ל הוא בגימט' ר"ב ולכן כל ר"ב הוא מבבל וגם רבא הוא גם כן משם כי גם כן הוא בגמטריא ע"ב ק"ל עם הכולל אבל בארץ ישראל אז נקרא רבי בתוס' י' לפי ששם מתחברים יחד גם העשרה אותיו' של ההוי"ה דאלפין שהוא המילוי שלהם עם ע"ב ק"ל ויהיה הכל בגמט' רב"י (עיין דברי שלום דנ"ה ע"ד):
מאמר בהקדמת ספר התקונין בדף ט' ע"ב וז"ל וחמשאה לאהיה דאיהו ד' בתי ואיהו בית חמשאה ועוד כו' כבר נתבא' ביאור המאמר הזה בדרוש סוד התפילין וע"ש (ע"ח ש' הנסירה פ"ט) ועתה אבאר כאן סוד הרצועות הנה נודע כי המלכות נעשית מבחינת נצח והוד. ואמנם התחלתה היא במקום החזה דז"א משם ולמטה כנז' באדרת נשא בדקמ"א ע"ב ועיקרה היא מצד השמאל שהוא הוד כנז' בזוהר דאיהו בנצח ואיהי בהוד ולכך רצועה השמאלית היא כנגד הוד ושיעורה עד החזה לפי שמשם התחלת הנקבה ורצועה הימנית היא נצח ושיעורה עד הטיבור כי הלא בטיבורא שלים כנז' שם באדרת נשא ולפי שמקום המלכות בטיבורא דליבא דז"א לכן נקשרת בזרוע שמאלי כנגד הלב ומתחילה היתה בחינת דלת בקשר תפילין שבראש ושם היא בבחינת לאה אבל בחינת רחל היא למטה באחורי נצח והוד דז"א מכנגד החזה ולמטה על ידי המשכת נצח והוד דבינה המתפשטת בתוך ז"א ולכן נמשכו שתי רצועות דתפלה של ראש ועוברים דרך החזה עד הטיבור (עי' ד"ש דנ"ו ע"ג) ומה שהיתה למעלה לאה בבחינת דלת בלבד היא כאן רחל פרצוף שלם בסוד תפלה של יד גמורה ולא בבחינת קשר תפלה של ראש והנה לקמן דמ"ב ע"ב בפי' המאמר דזוה"ק פ' בראשית דכ"א בסו' ע"א כבר הודעתיך כי הנצח והוד דז"א הם מחודשים ונתכוננו בו ע"י הבינה בסוד כונן שמים בתבונה וזמ"ש כאן תרין רצועין נצח והוד דאחידן בהא עלאה כו' ואתפשטותא דהא עלאה עד הוד אתפשטת כו' והנה אומרו ואתפשטותא דהא עלאה כו' נתבאר אצלי בברכה ראשונה של אבות בתפלת שמנה עשרה דרוש ד' דברכת אבות כי אימא עלאה לא אתפשטת רק עד נצח והוד דדכורא כי (דפוס ישן ע"ב) מכח תרין שוקין דילה נתהוו בו בז"א חכמה ובינה דיליה ומכחם נאצלו תרין ניצוצין למטה מרוב ההאר' ההיא ונתפשטו נצח והוד דז"א אבל היסוד דבינה צהיותו קצר ואינו ארוך כיסוד הזכר אינו מתפשט ויורד עד יסוד דז"א וכאשר בא אל בחינת היסוד דז"א הוצרך מזלא דדיקנא עלאה דא"א בסוד קונה הכל כמבואר אצלינו שם בברכת אבות (ובע"ח שער הנסירה פ"ח) אבל בינה עד הוד אתפשטת בלבד ולא הגיע התפשטותה עד היסוד דז"א וברעיא מהימנא שבפ' פנחס בדרכ"ח ע"ב (בשער הנסירה סוף פ"ט) תבין כי רצועה ארוכה בימינו וקצרה בשמאלו והוא ע"ד שביארנו כאן וז"ש כאן טי אלו הם בחי' שני הקרנים אשר האחת גבוה' מן השנית כי רצועת הוד קצרה ונפסקת יותר למעלה (ד"ש ע"ב) במקום החזה ולכן נמצאת גבוה' מן הימנית שנתפשטה למטה ממנה עד הטיבור ועיין בביאור אדרת האזינו כי שם נתבאר זה וגם נתבאר שם ענין אומרו ואתפשטותה דהא עלאה כו':
עוד במאמר הנז' בד' הנז' וז"ל אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה קצרה עד החזה ארוכה עד טיבורא ואתפשטותה דהא עלאה עד הוד כו' זה המאמר נמצא פירושו מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה וז"ל דע כי שני שוקי הבינה האחת גבוה' מן השנית והם שתי רצועות שבתפילין הקצרה עד החזה והארוכה עד הטיבור (עי' ד"ש דנ"ו ע"ד ובע"ח ש' כ"ט סו' פ"ז וסו' פ"ט) ונר' לי שטעם הדבר הוא כי ת"ת יונק מנצח שבבינה רחמים ומלכות יינקת מהוד שבבינה דין ולפי שעד החזה עדין לא נתקנה דיוקן המלכות לפיכך נתפשט נצח שבבינה כח הת"ת עד שם (עיין ד"ש שם) וכמו שנז' באדרא רבא בדקמ"א ע"ב וז"ל כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון ת"ת ואתפשט האי ת"ת ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא כלא סתימא מכל סטרוי כו' וזה ברור וכאשר התחילה דיוקן המלכו' להתגלות הוצרכ' להיות כח הוד שבבינה נמשך עוד להיותה יונקת ממנו עד הטיבור כי זהו התפשטות השני שנתפשט הת"ת מטיבור' דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין מפרצופא דנוקבא עד טיבורא ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים כנז' באדרא רבא ועד שם הגיע התפשטות הוד שבבינה כי משם ואילך מתחילין הדינין במלכות כמבואר שם באדרא שבני מיעיה הם דינין ובינה היא רחמים אלא שדינין מתערין מינה כנז' בזוהר ולפיכך לא נתפשטה יותר ועוד שכשם שנתפשט נצח שבבינה עד חזה הת"ת להכין אותו ולסעדו כן הוצרך הוד שבבינה להתפשט עד טיבור הת"ת לכונן את הכלה כי בערך הת"ת לנצח שבבינה כן ערך המלכות להוד שבבינה כי ת"ת קדם למלכות כשיעור שמהראש עד החזה ומלכות נתקנה משם ואילך וצריכה להוד שבבינה כשיעור שמן החזה עד הטיבור כי שפע נצח מהראש של הת"ת עד החזה כשפע הוד מראש המלכות שבחזה עד טיבור הת"ת באופן שיהיו שניהם שקולים וזה ברור והוא סוד גדול לאכול ולשבעה ולמכסה עתיק כנ"ל ואל תתמה היות הימנית עד הטיבור והשמאלית עד החזה בעבור כי מה שהוא ימין לבינה הוא שמאל לז"א כחותם המתהפך:
(ע"ג) ודע כי שם יהוה בנקודת אלהים כשהוא סמוך לצבאות ירצה בינה עם שתי שוקים יהוה צבאות הוא הת"ת עם שתי שוקיו הנקראים צבאות כנז' באדרא זוטא ואלהים צבאות וכן אדני צבאות היא המלכות עם שתי שוקיה (עיין ד"ש שם ע"ד ודס"ט ע"ד). וזהו מ"ש חז"ל והביאו הילקוט משם הפסיקתא במדרש אחשורוש וז"ל. ובהקבץ בתולות שנית. שקל עצה ממרדכי אמר ליה אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה אפי' הכי אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה אפי' הכי אין אסתר מגדת מולדתה עכ"ל:
והביאור ירצה כי ה"א תתאה אינה מתקנאה אלא בירך היתר שיש לה"א עלאה כי ה"א עילאה אית לה תרין רצועין. וזהו סוד שתי רצועות שבתפלה של ראש שהם כנגד הא עלאה. וה"א תתאה אין לה אלא ירך אחד. וזהו סוד תפלין של יד שהם כנגד ה"א תתאה. ואין לה כי אם רצוע' אחת. וזהו סוד פס' ותקנא רחל באחותה כו' בפ' ויצא סימ' ל' כנ"ל וסוד הענין הוא כי הבינה מתפשטין ממנה יריכים חוצה לה נצח. והוד רחמים (ד"ש ע"ג) ודין רחמים ת"ת זכר דין מלכות נקבה אבל המלכות אין מתפשט ממנה אלא ירך אחד שהוא הוד דין כי למטה ממנה הדין גובר והוא עלמא דנוקבא וירכותיה נכללין בכלל יריכות הזכר ואינו ניכר ויוצא לחוץ כי אם הוד לצורך הדינין שלמטה ממנה ואפשר שבערך זה הוא ערך ירכי הבינה אל החכמה עליונה כי הנצח שבה נכלל בכלל החכמה וההוד יוצא חוץ ממנה לז"א ונוקביה אשר הם דינים בערכה אלא שז"א נתפשט מסוף ת"ת וזהו סוד מ"ש בס' הזוהר בפ' יתרו בדף ע"ט ע"ב וז"ל חכמה שמו ת"ת בנו שיוצא מבין ת"ת שבשניהם מבין הירכיים וזהו סוד ו' שבתוך הה' כי מבין ירכי הה' יצא ונתפשט עד החזה סוף ירך אביו ואמו והוא בין אביו ואמו וזהו סוד בינה בן י"ה. ועיקר התפשטותו בכח נצח רחמים ומשם ואילך נתפשט לחוץ הוד שבבינה לצורך המלכות כדפרישית לעיל ונתגלה ת"ת ויצא לחוץ בוא"ו שבאות שלישית שבשם כנ"ל:
שם בתיקון י"ח בדף ל"ד ע"ב וז"ל ובגין דא איהי קרית ארבע חבורא דארבע שמהן דאינון בארבע פרשיין דתפילין דיד ובארבע בתי דתפילין דרישא עכ"ל. הנה נודע כי במוחין דז"א יש אור מקיף ואור פנימי והנה כשהם בבחינת אור המקיף הם ארבעה מוחין מבחוץ כי הנה התפילין הם אור המקיף ואז הם ארבע תרין נצח והוד שנעשין חכמה ובינה ותרין עטרין הנכללים בדעת הרי הם ארבעה ואלו הם ארבע שמהן אלו הנז' שהם יהוה אהיה בחכמה ובינה ושם יאהדונהי כלול משתי שמות הוא בדעת ועיין במה שכתבתי בדרוש סוד התפילין בטעם למה ארבעה בתים דיליה הם בסוד אהיה ושם ביארתי כי זה היה עיבור שני לתת מוחין לז"א בתוך הבינה ולכן הם בסוד אהיה כי כל בחי' התפילין הוא בחי' אור המקיף ואין עיבור אלא בסוד אהיה ואז אותם הד' מוחין נעשים לו ארבעה בתים מקיפים ואז חסד גבורה ות"ת שלו נתעלו אז ונעשו בחינת (ע"ד) פנימיים ובחינת נה"י דבינה נעשו לו ארבעה בתים אבל בנקבה הם פרשיין ממש כי נצח והוד דז"א נעשין לה פרשיין ולא בתים ואינם בסוד אהיה לפי שאין אהיה אלא בסוד עיבור:
שם בתיקון עשרין בדף מ"ט ע"א וז"ל ומבינה נביאים ואינון נצח והוד וממלכות כתובים ואינון חסד וגבורה ת"ת כליל כולהו כו' (ע"ח ש' הנסיר' פ"א דצ"ט ע"א) הנה ביאור המאמר הזה נתבאר בש' א' בשער ההקדמות בדרוש שני בענין עיבור ויניקה ומוחין דז"א. ועוד נתבאר בשער א' בשער ההקדמות בדרו' שני בחמש' פרצופי' שהם שלמים:
ועוד ירצה כי לכך נוטריקון בינ"ה בינה יסוד נצח הוד לרמוז אל מ"ש בתקונים כי הנביאים מתנבאים מן השוקים שהם נצח והוד ודי בזה (עיין ד"ש דז"ן ע"א ודס"ט ע"ד). עוד נמצא כתוב ביאור המאמר הזה מכתיבת יד הרב הגדול זלה"ה וז"ל שאלת ממני מענין מה שהובא כתוב בתקונין שכתובים רומזים לזרועות ונביאים לשוקים גם מה שהובא שם בתקונין תיקון כ"א בד' מ"ג ע"ב שו' ל"ג וז"ל דאינון אתקריאו אמוראים והאיתנים מוסדי ארץ אילין אינון תנאים ואילין תנאים איתנים בהפוך אתוון ואינון נצח והוד איתני עולם כו' והיה ראוי להיות להפך זכורני שגליתי זה בפי' ספרא דצניעות' אצל דרוש לכל נתת בן זוג כו' ומכל מקום להוציאך חלק אי אפשר ואין מדרש בלא חידוש:
דע כי הכלה הכלולה נאצלה בין תרין דרועין כנז' באדרא ונמצאו חכמה ובינה שבה במקום חסד וגבורה שבו וחסד וגבורה שבה במקום נצח והוד שבו. ונצח והוד שבה אין להם על מה שיסמוכו ולפיכך רגליה יורדות מות ונאחזים בהם הקלי' (ליקוטי תנ"ך פ' ויצא פ' ועיני לאה כו') ועי' ד"ש דז"ן ע"א ודס"ט ע"ד) וגם בראשה שיש שם נצח והוד פנימיים הנרמזים בעינים אין לה ולפיכך צריך ליתן עיניו בכוס של ברכה להמשיכם לה מהזכר העליון וזהו מ"ש הסבא בפ' משפטים עולימתא שפירת' דלית לה עיינין ומקרה הרגלים יקרה לעינים כי פסיעה גסה סוד הקליפה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם כי גם הוא יגיענו פגם ברדתה לקליפות כי עץ החיים מהלך ת"ק שנה והם חסד גבורה ת"ת נצח הוד נכללי' כ"א מי' פעמים עשר (ד"ש ע"ד) הרי ת"ק ונוטלת אחד ממאור גבורה שבגבורה בסוד ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות כי נוטלת גבורה אחרונה שבהם דהא מסטרא דחשך קא אתיא ובקדושא דבי שמשי באותו כוס של ברכה צריך ליתן עיניו בו ואז מתברכת מתפוחין קדישין נצח והוד ונקראת חקל תפוחין קדישין ויש לה גם כן עינים למעלה הרומזי' לנצח והוד פנימיים ורגליה שבים למקום החיים אצל הזכר וזהו מש"ה אם תשיב משבת רגליך אל תקרי אם בחיריק אלא אם בצירי אימא תתאה וזהו סוד שבת כי עד עתה הש' אצל ק"ר והשק"ר אין לו רגלים כי נתקצצו רגליו של נחש ולפיכך הוא מבקש עקב וירך יעקב וברכי דרבנן ובשבת מתדבקת בירכי קשוט באמת ולכן ר"ת א'ם ת'שב מ'שבת הוא אמ"ת ואז יש לה רגלים ומסתלקת מר"ע ועולה לטוב ולכן ר"ת (דף ב' ע"א) מ'שבת ר'גליך ע'שות הוא מר"ע ועולה הש' ומתדבק' בב"ת והיא ב"ת עין המאירה בג' גווני עינ' הרומזי' לש' כנודע ורגליה נתקנים ולפיכך נקראת סעודה זו סעודתא דחקל תפוחין קדישין. והנה בי שמשי היא גבורה אחרונה שבגבורות הסמוכה ללילה שהיא הכלה ומתקדשת מטומאתה על ידי הקידוש ההוא וצריך לומר בקול רם זו סעודת חקל תפוחין קדישין וכן כולם וזהו ר"ת ב'יום ק'דשי ו'קראת ל'שבת ר"ת בקו"ל ולפיכך היו תוקעין גם כן בע"ש. ודע כי דרכי הכלה וספירותיה נעשו מבינה וזהו דרכיה דרכי נועם שהוא עלמא דאתי ודינין מתערין מינה ולפיכך רגליה יורדות מות וכן הוא אומר אלהים הבין דרכה ובשבת נעשים דרכיה מקדש שהיא חכמה וזהו סוד הקידוש ואז רגליה עולין בקדש ואין שטן ואין פגע רע וזהו חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי בהיות דרכי המלכות בסוד המחשבה שהיא חכמה אז אשיב רגלי ממקום המות אל עדותיך שהם נה"י שושביני הכלה ועידיה כד"א עדות ביהוסף שמו ושבים רגליה אל מקום נצח הוד שבו וזהו העדו' שאנו צריכי' להעיד בליל שבת מעומד על תרין קיימין שני העמודים וזו השאלה ששאלו לבן זומא מאין הרגלים כי אין להם על מה שיסמוכו והשיב כי אין בין מים העליונים שהם זכרים עולם הזכר למים התחתונים שהם עולם הנקבה אלא ג' אצבעות שהם נה"י שאין להם אחיזה ואמרו לו עדין בן זומא מבחוץ מקום הקליפות כי שם הרגלים כי בעלותם למעלה והם אצל רגלי הזכר בפנים הכל קדש ודע כי לפי זה לעולם יש ג' אצבעות בין מים עליונים למים תחתונים בכל חלקיהם כי חכמה ובינה שבזכר למעלה מחכמה ובינה שבה שלש וכן חסד גבורה שבו למעלה מחסד גבורה שבה שלש וכן נצח והוד וזה ברור ואחר שהודעתיך סדר אצילות הכלה מתחילה. אבא לבאר דברי התיקונין כי הכתובים הרומזים לזרועות' הם זרועות הכלה שהם אצל נצח הוד הזכר כי מצד הנקבה הם כתובים בסוד רוח הקודש שהיא המלכות ומצד הזכר נביאים נצח והוד דנבואה היא בעלמא דדכורא כנודע ועל זה הדרך באמוראי' ותנאים כי התנאים מוסדי ארץ כי נה"י שבזכר הם מוסדי ארץ כי נמשכים מהם זרועותיה חג"ת שבה. והנה שבעים זקנים נתנבאו מצד נצח והוד שבזכר על ידי משה בעלמא דדכורא ואלדד ומידד נשארו במחנה בעלמא דנוקבא מצד זרועות שבה וזה מש"ה ותנח עליהם הרוח רוח הקדש והמה בכתובים כי נתנבאו מזרועות הכלה שהם כתובים וזהו מש"ה והמה בכתובים:
שם בתיקון כ"א בדף נ"א ע"ב וז"ל בההוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא סלקא צלותא בנגונא כ"ד מינין דאינון שיר פשוט ודא י' שיר כפול ודא י"ה שיר משולש ודא יה"ו שיר מרובע ודא יהו"ה כו'. והענין הוא כי הנה י' של ההוי"ה היא כתר יה הם חכמה ובינה כי בג' הראשו' לא יש ו' יה"ו הוא בג' אמצעיות כי שם סוד ו' שהוא ז"א יהו"ה הוא בד' אחרונות שהם נהי"ם ואז נגלית ה' אחרונה שהיא מלכות העומדת אחורי נה"י ולכן נזכר המרובע אחר הפשוט והכפול והמשולש (ע"ב) בשביל ה' אחרונה אשר ג' אותיות יה"ו שהם נה"י הם המוחין שלה ושם הוא מקום שלה והנה כאשר אלו האותיות הנז' העולי' ע"ב כאשר תמלאם במלוי אלפין יעלו בגמט' ק"ל (ד"ש ד"ב ע"א) ונחלקי' לשנים כי כשתמלא הג' אותיו' יה"ו כזה י' י"ה יה"ו במילו' אלפין יהיו בגימט' פ"ה וכשתוסיף המרובע שהוא יהו"ה במילוי אלפין יעלה הכל ק"ל וזהו סוד הפה הנז' כי תחילה בשם ההויה אינו מתגלה בז"א רק ד' פרצופין לבד וא"א נרמז בקוצו של יו"ד וכשאנו מזכירין בפה אות י' הרי הכתר וכן כשאנו מזכירין בפה אותיות י"ה הם חכמה ובינה הנעלמים שנתגלו וכן יה"ו הם חג"ת שנתגלו בפה כי עד כאן הוא בגימט' פ"ה:
שם בתיקון כ"ח בהקדמה והוא ד' י"ד ע"א שו' ט' וז"ל דבר אחר והמשכילים אילין מארי מקרא יזהירו אילין מארי משנה דאינון מארי מתניתין מ"ט אנפין טהור ומ"ט אנפין טמא מ"ט אנפין טהור אינון מ"ט אתוון דפרשה דיחוד' עלאה דאיהו שמע ישראל כ"ה אתוון וכ"ד אתוון דפרשה תניינא דיחודא דאיהו בשכמל"ו כו'. יש לדעת מפני מה עמודא דאמצעיתא נטיל כ"ה אתוון ויסוד כ"ד אתוון נבד ועוד מאי שנא דבצדיק נקט כליל שית תיבין ובעמודא דאמצעיתא קאמר דאינון כ"ה אתוון דשית תיבין כו' דאיהו עמודא כו' ולא קאמר כליל ועוד אמאי בצדיק הקדים ענין התיבות של הפסוק לאותיות ובעמודא דאמצעיתא איפכא ועוד מה כונתו באומרו דאיהו ו' זעירא ועוד שמעיקרא התחי' במנין האותיות דקאמר מ"ט אתוון וסיים במנין התיבות דקאמר שית תיבין ולמה לי מנין התיבות הכא ועוד אמאי נקט עמודא דאמצעיתא וצדיק ולא נקט ת"ת וסוד כי אורחיה:
ואפשר לתרץ דעמודא דאמצעיתא מכריע בין חכמה ובינה בסוד הדעת ונכלל מהם ומשום הכי נקט עמודא דאמצעיתא להורות שהוא מכריע מראש הבנין בסוד הדעת והוא באמצעם ומכריע גם כן בין גדולה לגבורה ונכלל מהם. ונמצא נוטל חמשה חלקים דעת חכמה ובינה גדולה גבורה וכל אחת כלולה מהחמשה הרי עשרים וחמשה ויסוד מקבל מחסד גבורה ת"ת נצח הוד ולפיכך נק' כל שהוא כולל הכל ולית ליה מדיליה כלום אלא שכולל העליונים ולהכי קרי ליה וא"ו זעירא לפי שאינו כמו ת"ת שמקבל מחכמה ובינה שהם מעלמא עלאה ולפיכך יקרא וא"ו גדולה משא"כ ביסוד שאין מקבל כי אם מז"א מחסד ואילך ולפיכך נקרא וא"ו זעירא וגם דומה בזה למלכות שהיא עיר קטנה דלית לה מדילה כלום וכל אחת כלולה מחמשה הרי עשרים וחמשה אלא שחסר מכאן נקודת הת"ת כי אלו הם תכשיטי הכלה ואין ראוי למנות עצם החתן בתכשיטי הכלה ולפיכך אין הת"ת נחשב כי אם עשרים וארבעה כי הת"ת שבת"ת הוא עצם החתן ונמצא חסד גבורה נצח הוד כל אחד בחמשה הרי עשרים ות"ת בארבע כדפרישית הרי עשרים וארבע ומשום הכי קאמר כליל שית תיבין כי בו מתערבין ונכללין החמשה ספירות באופן שהם ששה כי הם חמשה ספירות. ובהתחברם בו נעשה יסוד מכללותם ונמצאו ששה. (ע"ג) וכנגדם ששה תיבות יש בברוך שם כו' נמצא שעל ידי כללותו הם ו' תיבות ועכ"ז אין בהם כולם כי אם כ"ד דיסוד לית ליה מדיליה כלום וזה הוא מ"ש דבהון כ"ד אתוון אמנם דשמע ישראל כו' הם ו' תיבות כנגד חכמה בינה דעת גדולה גבורה ת"ת הרי ו' והם כ"ה אותיות בשית תיבין כי ת"ת הוא הדעת עצמו ושניהם אחד וזמ"ש דאיהו עמודא דאמצעיתא כי בערך הכרעתו לאמצע נחשב לאחד כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה והוא המכריע בין גדולה לגבורה ואילו היו נחשבין לשנים היה ראוי להיות ל"ו אותיות כי כל אחת כלול מששה ונמצא דכ"ה אותיות שמע הם מהששה תיבות כי ת"ת ודעת הכל אחד מש"כ כ"ד אותיות דברוך שם שאינם כי אם מחמשה והוא כולל אותם לבד והכ"ד אתוון הם דצדיק שהוא מקבלם ולפיכך לא אמר כ"ד אתוון דשית תיבין כי תיבה אחת רומזת לצדיק ואין בצדיק שום אות כדפרישית אלא כ"ד אתוון דצדיק שהוא כוללם בתוכו ולפיכך אמר דבהון כ"ד אתוון ולא אמר דאינון כ"ד אתוון כדקאמר בשמע ולפי שבשמע מנין האותיות הם מהתיבות כל אחד שוה לחבירתה לפיכך הקדים האותיות:
שם בתיקון ס"ט בדק"ג ע"א וז"ל ת"ח שמענא דעובדא (ד"ש ע"ב) הוה בחד ב"נ מאינון בעלי קבין דהו' אזיל באורח' וכו'. הנה נודע כי ארבע' הויו"ת הם מתחלקות כפי מילואם אם ע"ב ואם ס"ג ואם מ"ה ואם ב"ן כנודע אצלנו והנה אם תסיר מג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ההויו' בעצמם אשר כל אחת עולה כ"ו ישאר מן ע"ב מ"ו ומן ס"ג ל"ז ומן מ"ה י"ט סך כולם ק"ב נמצא כי ג' המילוים שבג' ההויות הנז' הם בגמטריא ק"ב ושלשתן הם למעלה מן המלכות ונמצא שישאר ז"א למעלה בסוד קטע וכמו שפירשתי במשנ' הקטע יוצא בק"ב שלו וע"ש והנה סוד זה הק"ב הוא בגמטריא אלהינו והנה כי ק"ב הזה נעשה מהצטרפות ג' המילויין הנז' ונודע כי כל מילוי הוא בגמטריא אלהים והנה בחינת שבעת מלכי אדום שמתו בארץ אדום כולם נשארו למטה כנודע ושם הובררו ובהיותם שם הם רוחניות של הקליפות כמו שביארנו בסודם והנה סודם הוא שם אלהים. והנה שם זה הוא סוד הק"ב הנז' כי ז"א אינו יוצא שם אלא בבחינת הק"ב הזה ולא בבחי' ההויות עצמן כמבואר אצלינו במשנת הקיטע יוצא כו' והנה יש מקום אחד בג"ע הארץ אשר שם היא נקודת הבינה וקרוב אליה עומדים שם אותם המלכים שמלכו בארץ אדום ואותם הצדיקים אשר שם הם בבחינת בעלי קבים בסוד ק"ב הנז' והם צריכין להתלבש באותם הקבין ונקראי' בעלי קבין והבן זה:
שם בתיקון ס"ט בדף קי"א ע"ב וז"ל ונחית עלה כתר דאינון אתוון דעשר אמירן ואשתלים אילנא בכל תיקונין דיליה כו'. פירוש כי יש בהם בעשרת הדברות תר"ך אותיות כמנין כתר גם זה המאמר נמצא מכתיבת ידי הרב הגדול ז"ל:
שם בתיקון ס"ט בדק"ז ע"א וז"ל אדהכי הא סבא דסבין קא נחית ואמר ר' ר' כלה איהי בבי מרעא מרחימייהו צריך לאתערא בדפיקו דילה יתיר דהא קול דודי דופק כו'. ענין קול דודי דופק הוא כי (ע"ד) בחינת הנקודות הם המחייבים תנועת הדפקים כי אם היא תנועה למעלא באריכו אחזי חולם כו':
דע כי תיבת דופק מתחלקת לשתים ד"ו פ"ק כי ד"ו הם נוקבא דז"א עם ז"א והם עצמם הוראת פ"ק כי בא"ת ב"ש מתחלפות ד"ק ו"ף כנודע וכבר ידעת כי התמורות והחלופים הם במטטרו"ן שהוא היצירה ולכן נתחלפו פה אותיות ד"ו בפ"ק להורות כי מציאות הדפיקות הזה הוא נמצא ונוהג ענינו בכל העולמות בין בעולם העניון כי שם נקרא ז"א ונוקביה ד"ו בין בעולם התמורו' ששם נקרא פ"ק ואמנם ענין הדפק הוא נמשך מן האחורים של אבא שהוא הוי"ה דיודין והאחורים שלה הם בגמט' קפ"ד כמנין דפ"ק וזהו סוד פקד עון אבות על בנים כי שם זה הוא באבא הנקרא מחשבה וכבר ידעת כי בחי' הגלגול הוא בסוד המחשבה בסוד וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכמו שהגלגול לא שכיך טיקלא וגלגולא לעלמין כך המחשבה. וכן תמצא בס' התקונין וברעיא מהימנא בפ' פנחס שאין גלגול אלא בסוד אות י' שהיא באבא ולכן בחינת הדפק מתפשט מאות י' שהוא אבא הנקרא מחשבה ולכן אין שם הזה שקט לעולם כי אין הדפק שקט לעולם מתנועתו. והנה אם תחבר דפ"ק עם עשר אותיות שבהוי"ה דמילו' יודין יהיה בגמטריא צדנן וזהו מה שאמרו באדרת האזינו דאית צדק לגו בגו וע"ש ולהיות החולה ניזון מבחינת הדפק הזה לכן נאמר בו ה' יסעדנו על ערש דוי כו' כי הנה ערש תמורת עשר דו"י תמורת יו"ד וגם יו"ד חשבונה באותיות היא עשר והענין הוא על ההוי"ה דמילוי יודין שיש בה עשר אותיות בבחינת הפנים ונתהפכה אל החולה הזה בבחינת האחורים שהיא קפ"ד אותיות דפ"ק ומשם יסעדנו ויתפרנס בחוליו עתה ולכן העשר נהפך לער"ש ששוכב עליה בחליו כי תרגום מטה ערשא והיוד נהפך לדו"י שהם החולאים והיסורין שסובל וז"א כל משכבו הפכת בחליו כי נהפכו עשר יו"ד שהם עשר אותיו' הוי"ה דיודין דפנים אל ערש דוי שהם האחורים העולים בגמטריא קפ"ד ועתה נבאר ענין אשר והוא כי כמו שתנועות הדפ"ק יורה על חולאי הגוף כך יורה על חולאי הנשמה ולכן כפי תנועת הנקודות שיתנועע אז הדפק כך בחינת התשובה צריך האדם לשוב ולהתרפא מחולי (ד"ש ע"ג) הנפש כי אם הדפק של האדם מורה תנועת צירי שהיא בבינה יורה על כי הפגם היה בדברי' הנוגעים' ומתיחסי' ותלוים באימא כגון שחטא במצות כיבוד אב ואם או שנמנע מלהשתדל בתבונת דברי התורה ולכך ההוראה היא בדפק שהיא האחורים כנז' להורות על שפגם וכן אם התנועה היתה בניקוד פתח שהיא בחכמה יורה על שפגם בחכמת התורה ונמנע מלהתחכם ואם היה סגול יורה על שנמנע מגמילות חסדים שהוא בחסד וכיו"ב:
שם תיקון ס"ט בדק"ז ע"ב וז"ל ורזא דמלה בהאי אתר שכל את ידיו לחכימא ברמיזא אתחזר יה לשמאלא דאינון שמור ו"ה לימינא דאינון זכור ודא איהו זה שמי וזה זכרי ייה עם שמי שס"ה לשמאלא ו"ה עם זכרי רמ"ח לימינא כו'. (ד"ג ע"א) הנה לכאור' הוא תמיהא גדולה איך השס"ה לאוין שהם גבורות יהיו למעלה בשתי אותיו' י"ה ורמ"ח מצות עשה שהם חסדים יהיו למטה בשתי אותיות ו"ה וכפי הנראה הוא ממש להפך כי למעלה הוא רחמים ולמטה הם דינים (ש' המצות בהקדמת פ' בראשית) אבל צריך שתדע כי אין הויה זו אותה הכוללת אבא ואימא וז"א ונוקביה אלא היא ההויה הפרטית הכוללת כל י"ס דז"א הנקר' תורה שבכתב ובו נכללין גם כן כל התרי"ג מצות רמ"ח ושס"ה ובזה יתבארו דברי רז"ל כי הנה נודע כי המוחין דז"א הנרמזים בשתי אותיות י"ה אשר בהוי"ה שבו כנז' הנה הם מתלבשים תוך נה"י דאימא שהם הלבושים שבה והם דינין כנודע והם בחינת הדם המתפשט תוך שס"ה גידין שבז"א להחיותו כי הדם הוא מן אימא וכנז' באורך בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים ונמצא כי גם המוחין אשר בתוכם הם דינין לפי שהם אורות מלובשים ומכוסים תוך הנה"י דאימא שהם גבורות ולכן מתחברין המוחין הנקראים י"ה עם שמי ונעשין שס"ה לאוין שהם כנגד הדם שבשס"ה גידין כנז' אבל שתי אותיות ו"ה הם גופא דז"א מת"ת ולמטה ושם בת"ת מתגלין האורות של החסדי' ואף הגבורות נמתקות עמהם כנ"ל כי כבר נשלמו הנה"י דאימא ואינם שם ולכן הם רחמים ושם נרמזו הרמ"ח מ"ע באותם החסדים המגולים אשר שם ונתחברו עם שתי אותיות ו"ה אשר שם מקומם כנז':
אמר שמואל גם בשער ההקדמות בד' קמ"ז ע"ב בדרוש סוד רמזים בשמות וסוד שם המפורש האמתי נתבאר שם שם אלו"ה. ונתבאר שם איך ב' תיבות נחלק לשנים א"ל ו"ה ואל ו"ה הנז' אמרו חז"ל ו"ה עם זכר"י רמ"ח והוא בחסד וגבורה שבו נק' י"ה ואל י"ה הזה אמרו חז"ל יה עם שמי שס"ה ובסוד שלהבת י"ה והוא יוצא מן הבינה אל הגבורה ואם תרצה להתישב על הדרוש היטב תמצא אותו במקומו כי תדרשנו (ובע"ח שמ"ד פ"י):
עוד שמעתי בזה כי הנה האדם בעשותו המצות גורם שני זיווגים עליונים האחד הוא זווג אבא ואימא והשני זווג ז"א בנוקביה האמנם זווג אבא ואימא נעשה ע"י קיום האדם מצות לא תעשה וזיווג ז"א ונוקביה נעשה ע"י קיום האדם מצות עשה ואל זה רמזו רז"ל באומרם שמי עם י"ה שס"ה כו' הורו בזה כי מצות לא תעשה שהם שס"ה תלוים בשתי אותיו' י"ה שהם אבא ואימא אבל מצות עשה שהם רמ"ח תלוים בשתי אותיות ו"ה שהם זו"ן. והנה בעשות האדם המצוה גורם שתי הזווגים הנז' כי שתי' אותיות ראשונות שהם מ"ץ מן מצוה הם מתחלפות בא"ת ב"ש בשם י"ה הרי איך שם י"ה שהם אבא ואימא מתחברים ומזדווגים על ידי קיום האדם את המצוה של לא תעשה בסוד שמ"י עם י"ה שס"ה כנז' והענין הוא כי באבא הוא אחורים דהוי"ה דע"ב דיודין שהם בגמטריא קפ"ד והוא באות י' ובאימא (ע"ב) שהיא אות ה' יש אחוריים דהוי"ה דס"ג הם בגימ' קס"ו. והנה קפ"ד וקס"ו בגמטריא שמ"י וכשתחברם עם מקורם שהוא י"ה שהוא שרש שני השמות הנז' אז יעלה שס"ה כמנין מצות לא תעשה ונרמז כי בקיום האדם מצות לא תעשה שהם שס"ה גורם לחבר האחורים של אבא ואימא שהם שמ"י כנ"ל עם בחינת הפנים שלהם שהם שתי אותיו' י"ה וז"א שמ"י (ד"ש ע"ד) עם י"ה שס"ה וע"י קיום מצות עשה גורם זווג ז"א ונוקביה הנקראים שתי אותיות ו"ה של ההויה ושל מצוה כי מ"ץ הם חילוף י"ה ונשארו בו שתי אותיות ו"ה מפורשות ואז ו"ה עם זכרי הם רמ"ח מצות עשה:
אמר שמואל להיות כי המחשבה היא באבא כנודע לכן מצות לא תעשה שאין בהם קום עשה זולתי סור מרע במחשבה בלבד הם תלוים בשם י"ה באבא ואימא האמנם בזו"ן שהם עולם המעשה מששת ימי בראשית לכן תלוי בהם מצות עשה כנלע"ד. ואעפ"י כן אין אדם מקיים מצות לא תעשה כתיקנה אלא בבא לידו דבר עבירה ונמנע ולא עשאה מפני מצות המקום אבל ביושב ובטל לא מקרי קיים מצות לא תעשה כנלע"ד:
עוד ירצה עם מ"ש חז"ל בגמ' דקידושין פ"א באומרם כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורו' ואנשים חייבי' וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא כולם חייבים וכל מצות לא תעשה בין הזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא כולם חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקיף כו'. הטעם הוא לפי שכל המצות עשה הם בחסדים כנ"ל. אלא שיש בהם שתי בחינות והם חסדים מכוסים וחסדים מגולים והנה החסדים המכוסים הנשים שהם לאה ורחל שניהן אינן נוטלות חלק בהם לפי שמקום רחל הוא למטה מן החזה. וגם לאה שהיא כנגדן למעלה אינה יכולה ליקח אותם לפי שהם מכוסי' ולכן הנשים פטורות בהם וטעם קריאתם שהזמן גרמא הוא לפי שהחסדים המכוסין תוך מחיצות יסוד דאימא צריכין שהות זמן לירד כמבואר אצלינו בענין מספר י"ג שנים של ירידת המוחין והתפשטותם בזעיר אנפין ונמצא כי הזמן גורם להם לירד. אבל החסדים המגולים למטה מן החזה אשר אין להם מחיצות מעכבות הם יורדין ברגע במרוצה למטה עד היסוד ולכן נקרא אין הזמן גרמא. והנה רחל לוקחת הארתם להיותם מגולים ולכן נשים חייבות בהם. אבל מצות לא תעשה הם בגבורות וכולם ניתנין אל הנקבה כנודע כי אין בנינה אלא מהם ולכן נשים חייבות בהם חוץ מבל תשחית ובל תקיף שהאשה אין לה זקן כמ"ש חז"ל בגמרא:
(ע"ג) עוד ירצה טעם זה ויתבאר ממה שהודעת'ך כי נוקבא דז"א נאצלה אחור באחור ז"א מן החזה ולמטה ושם מתדבקים יחד והנה המקום ההוא נקרא זמן לפי שהזמן הוא שם נופל על מציאות יום ולילה וידעת כי ז"א נקרא יום ונוקביה נקראת לילה והנה המ"ע הם כנגד רמ"ח אברים ולכן כל המצות הנאחזים במקום הנז' הנקרא זמן שהוא מן החזה ולמטה נקראים מצות עשה שהזמן גרמא כי יש בו שיתוף אל הזכר והנקבה הנקראים יום ולילה. ומכיון שכבר הזכר עושה המצוה ששרשה שם אין צורך אל הנקבה לעשותה גם היא כי גם היא נכללת בו בעת שהוא עושה את המצוה ההיא כי רמ"ח איברי' שלה נכללים באיברי' וממנו נעשית ונתקנת כל בנין שלה אבל מן החזה ולמעלה נקרא מקום שאין הזמן גרמא ולכן כל המצות ששרשם באותם האיברים העליונים שבז"א אין נוקביה נכללת בהם ואין קיומו ועשייתו אותם מספיק עד שתעשה גם היא את המצוה ההיא עוד יש בחינה שנית והם שס"ה מצות לא תעשה שהם כנגד השס"ה גידין ואמנם שס"ה גידין שלה אין להם התדבקות בשס"ה שלו אף מן החזה ולמטה לפי שכל התדבקותם הוא בשטח החיצוני שלהם עור ובשר שלו בעור ובשר שלה שהם האיברים עצמם שהם כנגד מצות עשה אמנם בחינת הגידין שהם הורידין אשר הדם מתפשט בתוכם הנה הם בעומק הבשר של האברים לפנים ואין שס"ה גידין שלו מתדבקים כלל בשס"ה גידין שלה ונמצא כי אין אל האשה שום התחברות בגידין שלה עם הגידין שלו לשנאמר כי בעשותו המצות לא תעשה גם היא נכללת בו ופטור' מלקיימן בפני עצמה כמו במצות עשה ולכן כל מצות לא תעשה נשים חייבות בכולן ואין בהם חילוק בין שהזמן גרמא לשאין הזמן גרמא כמצות עשה ובזה יתבאר המאמר אשר הצענו בס' התקונין כמ"ש:
(ד"ש ד"ג ע"א) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח ובו יתבא' ג"כ מש"ל כי הנקב' נכללת ברמ"ח איברי הזכר אך לא בשס"ה גידין שבו כי יש לה שס"ה גידין בפני עצמה דע כי בחי' הגידין שהם הורידין שבהם מתפשט הדם החיוני של הלב להחיות כל האברים הנה הם נאחזים ונרמזים בשם י"ה וזהו סוד שמ"י עם י"ה שס"ה לפי שהחיות של הדם מתפשט מן אבא ואימא הנקרא י"ה באופן זה כי אות יוד של י"ה במילואה היא בגמטריא עשרים. ואות ה' של י"ה שהיא באימא כנודע איננה משתני' בבחינת מספר רק בבחינת ציורים כמו שהודעתיך בסוד נקודת צירי שהיא באימא בסוד וייצר ה' אלהים כי בה כל בחינת הציור ואמנם אות ה' הנז' שבאימא יש בה ב' ציורים או ציור ד"ו או ד"י ושני ציורים אלו הם בגמטריא כ"ד תחבר עתה שתי אותיות י"ה על דרך הנז' שהיוד היא עשרים והה' ארבע' ועשרים סך שניהם מ"ד כמנין ד"ם לרמוז כי הדם המתפשט בשס"ה גידים דז"א ונוקביה הם מבחינת י"ה שהם אבא ואימא כי משם כל החיות והחיים גם בחינת כלי הגיד עצמו נרמז בהם לפי ששתי אותיות י"ה מספרם י"ה ועם שתי האותיות עצמם הרי י"ז כמנין גיד הרי איך הגידין והדם שבתוכם הכל נמשך מאו"א שהם י"ה גם נבאר איך היות מספרם שס"ה גידין הוא משם י"ה והוא עם מה שאמרנו כי י"ה ושתי אותיותיו בגימ' ע"ג גיד שהוא י"ז. גם ביארנו כי י"ה הוא בגימטריא דם כנז' ואם נכה זה עם זה גי"ד פעמים ד"ם יעלו בגמט' תשמ"ח והנה הם בחינת שס"ה גידים שלו ושס"ה גידים שלה והם בגמטריא תש"ל ישאר ח"י לחשבון תשמ"ח והוא בחינת הגיד הכולל כל השס"ה גידין שהוא היסוד הקדוש של הזכר הנקרא גיד ועם כללותו י"ח הנקרא ח"י העולמים צדיק כנודע והנה הגיד הזה נוסף ויתר בזכר מש"כ בנקבה כי הנה הוא זולת השס"ה גידים האחרים אשר ישנם שס"ה לו ושס"ה לה והרי נתבאר איך השס"ה גידים שלו אינן השס"ה עצמם שלה כי הן כפולין ולכן היא חייבת בשס"ה לא תעשה כמוהו כי אינן נכללין יחד מש"כ ברמ"ח מצות עשה כי שלו ושלה נכללין יחד והוא כי הנה הרמ"ח הם בשתי חותיו' ו"ה שהם ז"א ונוקביה אשר איבריהם מדובקי' יחד אחב"א ואין בהם פירוד וזה אופן מקורם הנה ב' אותיות ו"ה עם מספר ב' אותיותיהם הם בגמטריא י"ג וכאשר תמלאם במילוי שלהם שהם מילוי אלפין שהוא בסוד הז"א כנודע יהיו וא"ו ה"א שהם בגמטריא י"ט שהם בגמטריא חוה לרמוז אל הנקבה היוצאת מדובקת באחודיו נכה עתה י"ג פעמים י"ט הם בגמט' רמ"ח עם הכולל הרי כי אין כאן רק רמ"ח בלבד והם בשתי אותיות ו"ה אמנם השס"ה הם כפולים והם בשתי אותיות י"ה הנה נתבאר איך מצות ל"ת למעלה בי"ה והם שמי עם י"ה שס"ה ואיך מצות עשה הם למטה בו"ה והם זכרי עם ו"ה רמ"ח עם שלכאורה היה נראה להפך שהעשה יהיו למעלה ולא תעשה יהיו למטה גם נתבאר איך השס"ה נפרדים זה מזה ולכן נשים חייבות בהן והרמ"ח נכללים ולכן נשים פטורות בהן גם נתבאר טעם לכל זה והוא כי השס"ה הם חיות הדם ולכן נמשך מלמעלה מאבא ואימא גם לכן היא לוקחת אלו השס"ה מן אבו"א ואינה צריכה ללוקחם מן ז"א אבל הרמ"ח אברים היא צריכה לקבל מבעלה ולכן אינם בפני עצמם וזהו סוד מ"ש רז"ל. במסכת ברכות פרק ג' באומרם אשתו כגופו דמיא כו' ירצה כי האיברים שלה חינם רק ממה שלוקחת מבעלה וכגופו דמיא מש"כ בשס"ה:
מאמר בתקונין תיקון ע' בדק"ך ע"ב וז"ל ועוד ברוך ב' אחזי תרין שכינתח עלאה ותתאה ר' ראשית חכמה ו' אחזי שית ספירן ך' אחזי על כתר עלאה כו' הטעם לזה הוא כי אימא של כלה היא הקודמת ואח"ך אביה ואחר שנתיחדה עם אמה ואביה מזדווגת עם בן זוגה ת"ת ואז עולה עמו עד הכתר:
מאמר בתקונין תיקון ע' בדקכ"ט ע"א וז"ל תא חזי תשע זמנין הוי"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה כו'. דע (ע"ח דרוש אבי"ע פי"ג) כי כת"ר הוא אהי"ה גוף והנשמה הוי"ה בקמץ חכמה י"ה הגוף והנשמה הויה בפתח בינה הויה בניקוד אלהי' הגוף והנשמה הוי"ה בצירי גדול' א"ל הגוף והנשמה הוי"ה בסגול גבורה אלהים הגוף והנשמה הוי"ה בשבא ת"ת הויה הגוף והנשמה גם כן היא הויה אלא שהיא בחולם נצח ה' צבאות הגוף והנשמה הוי"ה בחירק הוד אלהים צבאות הגוף והנשמה הוי"ה בשוריק יסוד אל חי שד"י והגוף הנשמה הוי"ה (דף ד' ע"א) עם קבוץ מלכות אדנ"י הגוף והנשמה הוי"ה בלי ניקוד אין הכתר מתגלה כי אם בת"ת ואין החכמה מתגצית אלא בבינה (ד"ש ע"ב) מתחילה היתה המלכות עם הת"ת ואח"כ ירדה לבסוף (א"ש כך העתקתי מעץ החיים מכ"י מורי זלה"ה ונלע"ד כי נפל ט"ס ועי' בתקונין וז"ל תמינאה הוי"ה בשלש נקודות תשיעאה יהו"ה בשורק מלכות הוי"ה כלילא מכלהו):
שם תיקון ע' דקל"ה ע"א וז"ל רישא דאילנא משמשין דילה דאינון שופטים ושוטרים אינון מ"ב תיבין מן ואהבת עד והיה כו' ירצה אעפ"י שפרשת ואהבת היא בחסד הנה מצינו שם מ"ב בחסד והוא שם אלו"ה שהוא בגימטריא מ"ב אשר מקומו בחסד דז"א כמבואר אצלנו ועיין בסוד קריאת שמע המבואר אצלינו ושם נתבאר היטב כל ענין הזה של אלו הרמ"ח תיבין:
מאמר בתקונין תיקון ע' דקל"ז ע"א בהגהה ע"ב שורה י"ו וז"ל ולבתר נחית בההוא דאתמר ביה והוא נער את בני בלהה כו' כל זה תבין ממה שהודעתיך כי בחינה ההיא זיהרא עלא' של אדם הראשון ניתנה אל חנוך בתחילה ואח"ך ניתנה אל יוסף ולכן היה גם הוא יפה תואר:
שם דקל"ז ע"ב שורה כ"ז וז"ל בני אהרן רוח ונפש דאהרן איהו נשמה כו' כבר הודעתיך כי חמשה בחינות הם נפ"ש ר'וח נ'שמה ח'יה יחידה וכל אלו היו כלולי' באדם הראשון ונדב ואביהוא הם בחינת רוח ונפש של אדם הראשון בסוד ויהי אנשי' אשר היו טמאים לנפש אדם כו' כמבואר אצלינו:
מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית
פרשת בראשית:
מאמר בספר הזוהר בדף א' ע"א שורה א' וז"ל והועתק מכתיבת ידי הרב הגדול ז"ל ר' חזקיה פתח כשושנה בין החוחים מאי שושנה דא כנסת ישראל כו' (ועי' ג"כ לקמן בספר' דצניעותא ענין זה בדכ"ה ע"ב מאי כנסת ישראל):
הנה כנסת ישראל ירמוז לצלע שהיא נקודת י' והיא כלת משה כי כמו שיש דעת מלגאו בסוד משה וישראל ות"ת מלבר בסוד יעקב כן יש כלת משה מלגאו והיא כנסת ישראל ומלכות מלבר בסוד שכינה והיא רחל אשת יעקב ולפיכך אמר דשושנה היא כנסת ישראל נקודה פנימית ויש עוד שושנה חיצונה מלבר והיא בין החוחים כי הקליפות סמוכים לה כנודע וזמ"ש בגין דאית שושנה ואית שושנה ויהיה ביאור הכתוב כשושנה בין החוחים שהיא השושנה התחתונה כן רעיתי שהיא השושנה העליונה בין הבנות וקראה רעיתי דוגמת אימא עלאה שהיא בינה כי כאמה כן בתה בסוד נקודה זו הפנימית. ובבחינה זו יאמר שמשה זכה לבינה כי זכה להזדווג בבחינה זו הפנימית הנקראת כלת משה. מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחיור כן השושנה החיצונה נראים בה הגוונים ויצדק בה לומר סומק וחיור ואמנם הפנימית לא ימצאו בה גוונים כי נעלמה מעיני כל חי אמנם יצדק בה דין ורחמים וזמ"ש מה שושנה דאיהי בין החוחים שהיא החיצונה אית בה סומק וחיור אף כנסת ישראל שהיא הנקודה הפנימית אית בה דין ורחמי':
(ע"ב) מה שושנה אית בה תליסר עלין אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא הנה השושנה התחתונה היא עומדת על שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה הרי י"ג והם י"ג עלין דילה ונקראים עלין כי הם בדמות הקליפות לה כי אינם מאצילותה אלא למטה מהאציל' אף כ"י שהיא השושנה הפנימית אית לה י"ג מכילן דרחמי והם ו"ק דידי' וו"ק נשיקין רוחא ברוחא נקטא מיניה רחמי ואתהדרת למהוי סומק וחיוור ואיהו נקיט מינ' נמ' דינ' דאיהו סומק ואתהדר למהוי חיור וסומק כשושנה והיינו שפתותיו שושנים תרין והיינו שפתותיו נצ"ח והוד איהי אתקשרת בהוד ואיהו אתקשר בנצח והשת' קאמר דשושנה סתם היא כנסת ישראל שהיא מלכות בהיותם למעלה בחיק דודה ישראל סבא והיא אז נקראת פ"ה ובחינה זו זכה משה לה וזמ"ש פה אל פה אדבר בו כו' וזמ"ש ר' אבא בפ' ויקרא כלת משה דא כנסת ישראל ונקראת צלע וזו היא (דף ה' ע"א) שכינת' עלאה הנז' בתקונין ונקרא' בינה בחינה זו העליונה כי בעלה עולה בחכמה בסוד ישראל עלה במחשבה והיא בבינה הנקראת פומא ולפיכך נקראת בינה בהיותה בחיק אמה ולז"א חז"ל שמשה זכ' לבינ' כי זכה למלכות בהיותה למעלה בבינה בסוד פה. ובסוד נשיקין ויש שושנה אחרת בהיותה למטה והיא בין החוחים והיא שכינת' תתאה ופי' הפ' הוא כך כשושנה בין החוחים דהיינו שכינת' תתאה כן רעיתי דהיינו שכינתא עלאה הנקראת רעיא בבינה בין הבנות והיינו דקאמר מאי שושנה דא כנסת ישראל דהיינו שכינתא עלאה בגין דאית שושנה ואית שושנה דהיינו שכינת' עלאה ושכינתא תתאה וקאמר קרא כשושנה בין החוחים כן רעיתי דהיינו שכינתא עלאה שושנה עלאה וקאמר דמה שושנה שהיא בין החוחים דהיינו שכינתא תתאה בין הקליפות אית בה סומק וחיור כי בהכרח יש בה דין אחר שהיא למטה בין הקליפות כן גם כן בכנסת ישראל דהיינו שכינתא עלאה יש בה דין ורחמים ולפי שלמטה יש גוונים לפיכך אמר סומק וחיור אבל למעלה אין גוונים לפיכך אמר דינא ורחמי מה שושנה אית בה י"ג עלין כו' פירוש שכינתא תתאה עומדת על י"ב בקר והים עליהם מלמעלה הרי י"ג והם הם י"ג עלין דילה אף כנסת ישראל דהיינו שכ'נתא עלאה בסוד פה אית בה י"ג מכילן דרחמי שהם י"ג תיקוני דיקנא הסובבים את הפה מכל צדדיו וזהו דסחרין לה מכל סטרהא אף אלהים דהכא דהיינו אימא עלאה אפיק י"ג תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה:
אחר שכתבתי כל זה נתבוננתי במ"ש בס' במדבר בפ' פנחס בד' רג"ל ע"ב וז"ל פתח כמלקדמין ואמר למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד וכי שושן עדות מאי סהדותא סהיד אלא שושן דא איהי סהדותא למעשה בראשית ואיהי סהדותא לכ"י כו'. עד כנס"י בין שאר אוכלוסין ממנן רברבן כ"ז דשושנה קיימא סתי' כו' ולבתר אדכר זמנא אחרא אמאי אדכר זמנא אחרא כו' ירצה כי אימא עלאה הוציאה עוד ה"ג שהם סוד מנצפ"ך לשמור את השושנ' התחתונה שיצאתה מאחוריו והם הם חמשה עלין תקיפין הנז' כאן ונמשכו מן שערי בינה שהם ו' שערי בינה העליונים (נ"א ה' עליונ') כל אחד כלולה מעשר בסוד הדין שבהם ולפיכך נקראים גבו' בסוד הדין ואינון חמשין תרעין כל שער כולל עשר ונקראים ישועות כי הם מושיעים את הנערה לבל ימשול זר בה והנה כל חמשה גבורות אנו נכללו בסוד נקודה אמצעית של שושנה זו החיצונה והיא נקודת ציון כנז' באדרא זוטא וסוד ה' גבורות אלו הם סוד שושנה זו דאתעבידת מאחוריו מבין תרין דרועין ונמצא שיש בה חמש ספירות ת"ת שהוא בין תרי דרועין ונהי"ם (ע"ג) הרי חמשה ולהיותה מקבלת אותם מאחורוי נקראים גבורות בסוד אחורים שהם דין כנודע ונכללים כולם בנקודת ציון שבה (נ"א שהוא היסוד שבה) וחמשה גבורות אלו הם חמשה אותיות מנצפ"ך ולפיכך הם כפולות להיותם בזכר ובנקבה זה לעומת זה והנה כוס של ברכה צריך להגביהו בחמשה גבורות אלו לעלותם אל שרשם אל מקום היין המשמח למתקם והם הם חמשה אצבעות היד הימנית למתקם בסוד הימין ולהעלותם אל שרשם ויתמתקו בסוד הימין שבה ויהיו יין המשמח ולא יין המשכר מצד הגבורה החזקה ולפי שכוס בגמטריא אלהים אשר ממנו נמשכו ה' גבורות אלו לפיכך נקראים כוס ישועות וכוס של ברכה בהדבקם בימין להתמתק:
מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז וכליל בברית ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרעא ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו וההוא זרע קיימא באות ברית ממש ירצה כי אחר שנמשכו חמשה גבורות אלו ונכללו כולם בסוד נקודות ציון שבה נכללו ה' חסדים שבזכר באבר הקדוש על ידי האור הנמשך מן חסד עלאה ונכנס בנקודת ציון ואפיק בה זרעא זרע קודש הנמשך מן המוח סוד חכמה להוציא נשמות קדושות לעולם והנה חמשה אור הנז' פה הם כנגד חמשה חסדים אלו וענין גניזת אור זה הוא כי חסד עלאה הנמשך מע"ק היה נגלה בלי התלבשות כלל ולא היו כל הששה קצוות עליונות משמשות לו רק מעבר לבד כאור העובר דרך ששה חלונות אשר יתמעט האור לסיבת ריחוק המקום לבד ואינו דומה לאור אשר ישימו נגדו ששה מסכים כי יתמעט האור מאוד לסיבת המסכים המבדילים וזהו מ"ש רז"ל שהיה אור זה מבהיק מסוף העולם ועד סופו כי היה עובר כל השש קצוות בלי שום התלבשות רק מעבר לבד ומפני הרשעים שאינן ראוין נהשתמש בחסד עלאה הנגלה בלי שום התלבשות וח"ו ילבישוהו בקליפות ויכניסו נשמות הקדושות תכלית הקדושה בקליפות ח"ו ולפיכך גנזו והלבישו בצדיק וצדק יסוד ומלכות שהם צדיקים וזהו ענין מ"ש בס' הזוהר בפ' בלק דף ר"ד ע"ב וז"ל אתא דוד ואתקן חופאה להאי בוקר כו' והנה חסד עלאה הנגלה בברית קדש אינו מתלבש עד צאתו לחוץ ולפיכך אמר ההוא זרע קיימא באות ברית ממש כי אינו מתלבש עד צאתו בפי האמה העליונה ולפיכך למטה אינו מטמא עד צאתו כנודע ומיד בצאתו בחתימת פי האמה מתלבש בה' גבורות ונפק דינא קשיא וזמ"ש בזוהר כד אגניז נפק דינא קשיא ועוד יש לי דרך אחרת בגניזת אור זה אלא שאין כאן מקומו:
וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין ההוא זרעא הנה דיוקנא דברית היא נקודת ציון הכלולה מחמש גבורות דוגמת ברית קדש הכלול מחמש חסדים והנה לנקודת ציון זרע תחתון מיין נוקבין נעשו במ"ב זווגין והוא שם מ"ב הנמשך מצד הגבורה והם הם מיין נוקבין ולהיות כי אין לך כל טיפה וטיפה שיורדת מלמטה שאין תהום עולה לקראתו טיפיים אמר מ"ב זווגים ואמנם טעם הדבר הוא כי שם שבעה כפולות שבעה בשבע' מוצקות שבעה עליונים ושבעה הנערות שלה כל אחת כלונה (ע"ד) משש קצוות הרי מ"ב זוגין מ"ב זכרים ומ"ב נקבות ומים התחתונים מה שהיא מזרעת הוא ע"י מ"ב זווגי' אלו ולפיכך אמר (ד"ש ע"ד) דאזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא:
כד אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית הענין הוא שהם מיין דכורין המתפשטי' משם ההויה שהרי יהוה יוד הא ואו הא יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו הא אלף הרי מ"ב אותיות עם מלויו ומילוי דמילויו ונזרעים בתוך שם מ"ב הנז' במע"ב היוצא מבראשית עד ב' דובה"ו. והנה מ"ב אותיות הם ל"ב הנתיבות ועשרה מאמרות ול"ב נתיבות נמשכין מחכמה בסוד המוח המתפשט לל"ב נתיבות ויורד דרך חוט השדרה ועובר בכל י"ס הזכר ומושך כחם עד ברית קדש סיומא דגופא והזרע ההוא נכנס בנקודת ציון ונזרע בתוכו בסוד שם בן מ"ב הנז' במעשה בראשית ושם מצטיירת הנשמה הקדושה על ידי שם בן מ"ב זה ולכן מידי עלות הנשמה בכל לילה לא תוכל לעלות אלא על ידי שם זה בכל לילה שם מיוחד בשתים יכסה פניו כו' כנז' בס' התקונין בכתיבת יד ועוד אני צריך למודעי בלשון זה עד יערה עלי רוח ממרום:
והנה חנוך בגמטריא פ"ד כמנין מ"ב זווגין העולים פ"ד ועל ידו נעשה הזווג בחול כנודע ולפיכך נקראת המדה אחרונה מערת המכפלה כיא היא כפולה בזוגות כי למעלה מ"ב ולמטה פ"ד כדפרישית עוד נרא' לי על דרך זה דרישא דברית היינו חנו"ך שהוא כנגד היסוד כנודע ואזדרע במ"ב זווגין כמנין חנו"ך כדפרישית ויעקב לא ראה טיפת קרי פ"ד שנה כי אם אין האשה מזרעת תחילה מ"ב זווגין העולים פ"ד לא יזרע הזכר העליון דמיין נוקבין סלקין בקדמייתא ולבתר הכי נחתי מיין דכורין וזהו מש"ה פד"ה בשלום נפשי פ"ד ה' בשלום דא אינון דכורין:
וזה נוסחה אחרת לרב זלה"ה במאמר הנזכר:
בראשית ר' חזקיה פתח כתיב כשושנה בין החוחים מאי שושנה דא כנסת ישראל כו' פירוש משום דאמר ר"ש בפ' ויחי בד' רכ"א ע"א שורה ל"א וז"ל בתר דאתדבקת בי' במלכ' באינון נשיקין אקרי שושנת בגין דכתי' שפתותיו שושני' כו' אלמא הא שמא מכד דאתדבקת בבעלה רווחא ליה מיניה ולהכי קריה לה כנסת ישראל דממלכא דאיהו ישראל בעלה נקטיה למהוי שושנ' וטעמא דמלת' דאיהי דינא ואיהו רחמי וכד אתדבקת ביה באינון נשיקין רוחא ברוחא נקטא מיניה רחמי ואתהדרת למהוי סומק וחיוור ואיהו נקיט מינ' נמי דינ' דאיהו סומק ואתהדר למהוי חיור וסומק כשושנה והיינו שפתותיו שושנים תרין והיינו שפתותיו נצ"ח והוד איהי אתקשרת בהוד ואיהו אתקשר בנצח והשת' קאמר דשושנה סתם היא כנסת ישראל שהיא מלכות בהיותם למעלה בחיק דודה ישראל סבא והיא אז נקראת פ"ה ובחינה זו זכה משה לה וזמ"ש פה אל פה אדבר בו כו' וזמ"ש ר' אבא בפ' ויקרא כלת משה דא כנסת ישראל ונקראת צלע וזו היא (דף ה' ע"א) שכינת' עלאה הנז' בתקונין ונקרא' בינה בחינה זו העליונה כי בעלה עולה בחכמה בסוד ישראל עלה במחשבה והיא בבינה הנקראת פומא ולפיכך נקראת בינה בהיותה בחיק אמה ולז"א חז"ל שמשה זכ' לבינ' כי זכה למלכות בהיותה למעלה בבינה בסוד פה. ובסוד נשיקין ויש שושנה אחרת בהיותה למטה והיא בין החוחים והיא שכינת' תתאה ופי' הפ' הוא כך כשושנה בין החוחים דהיינו שכינת' תתאה כן רעיתי דהיינו שכינתא עלאה הנקראת רעיא בבינה בין הבנות והיינו דקאמר מאי שושנה דא כנסת ישראל דהיינו שכינתא עלאה בגין דאית שושנה ואית שושנה דהיינו שכינת' עלאה ושכינתא תתאה וקאמר קרא כשושנה בין החוחים כן רעיתי דהיינו שכינתא עלאה שושנה עלאה וקאמר דמה שושנה שהיא בין החוחים דהיינו שכינתא תתאה בין הקליפות אית בה סומק וחיור כי בהכרח יש בה דין אחר שהיא למטה בין הקליפות כן גם כן בכנסת ישראל דהיינו שכינתא עלאה יש בה דין ורחמים ולפי שלמטה יש גוונים לפיכך אמר סומק וחיור אבל למעלה אין גוונים לפיכך אמר דינא ורחמי מה שושנה אית בה י"ג עלין כו' פירוש שכינתא תתאה עומדת על י"ב בקר והים עליהם מלמעלה הרי י"ג והם הם י"ג עלין דילה אף כנסת ישראל דהיינו שכ'נתא עלאה בסוד פה אית בה י"ג מכילן דרחמי שהם י"ג תיקוני דיקנא הסובבים את הפה מכל צדדיו וזהו דסחרין לה מכל סטרהא אף אלהים דהכא דהיינו אימא עלאה אפיק י"ג תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה:
וזה נוסחה שלישית לרב הגדול זלה"ה במאמר הנזכר:
בראשית ר' חזקיא פתח כשושנה בין החוחים מאי שושנה (ד"ש ד"ד ע"א) דא כנסת ישראל כו' הכונה היא שמדת המלכות באצילות יש לה שתי בחינות. הבחינה האחת היא בחינת י'. והיא סוד צלע כלת משה שמספר צלע עולה ק"ץ והוא בסוד ק"ץ הימין בסוד ק' מהזכר העליון וץ' מהנקבה כד"א הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעי' שנה תלד כי לא היו ראוים לילד עד הכנסם בימים העליונים האלו כד"א ואברהם ושרה זקנים באים בימים עאלו ביומין עלאין כדקחזי. ואמנם משה חטא בצל"ע שחיסר ממנה שלשים ונשארה סל"ע שהוא חסר שלשים מצלע וזהו שכתוב ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו שהוא חטא משה שהכה במטה כנז' בדף ו' ע"ב ומיד כתוב בתריה מן השלשים הכי נכבד לומר שמשה היה מושך משלשים שנים עליונים שבא בסוד צל"ע ואח"כ כאשר חטא אפילו אל השלשה לא בא כי נשארה סל"ע חסירה כל השלשים והנה סוד צל"ע הוא סוד פ"ה שיהיה המלכות בבחינתה העליונה וזמ"ש פה אל פה אדבר בו ומשם הדיבור הפנימי של המלכות יוצא ורצה השי"ת שהסלע שהם השש קצוו' של המלכות יאירו בסוד ג' עליונות שבה שהם סוד דיבור וסוד פה שבה ולכן אמר ודברתם אל הסלע סוד דבור ומשה לא המשיך בה מג' עליונות שבה כדכתיב ואל השלשה לא בא ולפיכך הכה במטה כי ההכאה מצד שש קצוות שבה צבד ששם הדיני' ונשארה סל"ע ולפיכך יצא ממנה דם המורה על הדינים מפני חסרון ג' עליונות שבה שהם רחמים ובסלע זה יש אחיזה אל הקליפות בסוד קי"ן שעולה בגמטריא סל"ע דאיהו (ע"ב) קינא דמסאבותא ולפיכך כשראה בלעם את הקיני אמר לו ושים בסלע קנך כי שם אחיזתו וקינו ומשם נגזר' מיתה על משה כי הוא אתר דמותא האמנם צל"ע אין מגיעים שם הקליפות ולבחינה זו זכה משה וזו תקרא אימא עלאה לפעמים בתקונין ובבחינה זו יאמר שמשה זכה לבינה שהיא בחינה העליו' שבה וזו תקרא ב"ת י"ה בת פרעה שהיא בינה דמתמן אתפרעו ואתגליין נהורין כנז' בזוהר וכמו שמשה בן י"ה כן היא בת י"ה וזו תקרא רעיה כי תמיד היא באחדותא וחדוותא כמו בינה אימא עלאה:
ועוד יש למלכות בחינת שנית והיא חיצונה ותחתונה שבה בסוד סלע שאמרנו ושם הקליפות סובבים אותה וסמוכים לה ונקראת שושנה בין החוחים כי החוחים סמוכים לה וזו נקראת מלכות בדרך כלל ובבחינה זו נקראת אסת"ר שהיא בגמטריא שושנה וזהו ותלבש אסתר מלכות ונקראת שושנה מפני שמשתנית פעם לדין פעם לרחמים פעם לטב פעם לביש מפני הקליפות הסמוכים לה כנז' בס' הזוהר בפ' ויחי ועל שני בחינות אלו שבה נקראת כנ"י ושושנה כ"י כנגד הבחי' העליונ' ושושנה כנגד הבחינה התחתונה ולפיכך אמר דאית שושנה ואית שושנה מה שושנה דאיהי בין החוחים שהיא התחתונה הסמוכה לקליפות יש בה סומק וחיור כי שם ניכרים הגוונים מראה אודם ומראה לובן אף כנסת ישראל שהיא השושנה העליונה עם היות כי שם אינן ניכרי' הגוונים מכל מקום אית תמן דין ורחמים הממשיכים גוונים אלו למטה וזמ"ש אף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי' ויהיה שיעור הכתוב כך כשושנה בין החוחים שהיא הבחינה התחתונה כן רעיתי בין הבנות שהיא הבחינ' העליונה שבה הנקראת רעיה וכנסת ישראל כדפרישית לעיל ואמנם בנות אלו הם בסוד שבע הנערות הראויות נה מבית המלך. ואמר עוד מה שושנה אית לה י"ג עלין כו' הכונה היא כי הבחינה התחתונה עומדת על י"ב בקר והים עליהם מלמעל' הרי י"ג והם כדמות עלין שומרים לפרי הפרי מבפנים והעלין מבחוץ כי הם בעולם הבריאה והיא בעונם האצילות וזמש"ה והים עליהם מלמעלה מלמעלה דייקא אף כנסת ישראל אית לה י"ג מכילן דרחמ' בסוד הפה העל'ון הנתקן בי"ג תיקוני דיקנא סביבות הפה העליון הנז' בסוד פסוק מי אל כמוך נושא עון כו' ויורדים למטה בכנסת ישראל הנקראת פה בסוד אל רחום וחנון וכו' וסובבים אותם בכל שש קצוותיה מכאן ומכאן והבחינה הכולנת הרי י"ג וזהו דסחרין לה מכל סטרהא ומי"ג מכילן אלו מתבסמת הכלה בסוד י"ג בוסמין עלאין הנז' בישתבח כו' מן שיר ושבחה עד ומלכות כנז' בספר הזוהר ואעפ"י שי"ג תקינין אלו הם בדיקנא עלאה הא אחתינהו משה לתתא לכלתו ולכן נקראת כנסת ישראל לפי שמכנסת ומאספת מן ישראל בעלה העליון וכל אשר לו נתן בידה. והנה י"ג מכילן אינון דרחמי הורישם הבן הנעים לכלה הכלולה מכח אביו העליון שהוא חכמ' עלא' וכנגדם הוציא' אימא עלא' (ד"ש ע"ב) י"ג. והרי י"ג תיבות אלו שמאלהים הראשון עד השני מצד הגבורה להכניע הקליפות ולשמור אותה לבל יאחזו ממנה. וזמ"ש אף אלהי' דהכא משעתא דאדכר אפיק י"ג תיבין לסחרא לכנסת ישראל (ע"ג) ולנטרא לה וענין י"ג תיבין אילין הוא מסוד שש קצוות כלולות דין ורחמים והכח הכולל את כולן הרי י"ג ונמשכו אלו מבינה שהיא אלהים והיא אימא עלאה ובשש קצוות אלו שהם י"ג מתלבשת בהם כנסת ישראל ומתעלמת בתוכה והיא נטמה להם והי"ג מכינן דרחמי שהוריש הבן מאביו הם סוד שש קצוות שבחכמה וכאשר יכללו י"ג אלו עם י"ג אלו יעלו שם בן ארבע וכאשר יכללו עמהם י"ג שבזכר שהם סוד שש קצוות שבו יעלה הכל ט"ל. וזהו שראשי נמלא ט"ל וזהו סוד יה"ו במילואם טעולה ט"ל כי השש קצוות נמצאו בחכמה בהעלם גדול ונתגלו יותר בבינה שהוא סוד ה' ראשונה שבשם ונתגנו בת"ת שהוא סוד ו' שבשם וכל אחד י"ג הרי ט"ל ואמנם הת"ת נתגלו בתוכו כל הי"ג כי מילוי וא"ו עולה י"ג מש"כ בבינה כי לא נתגלו בתוכה רק ששה לבד כי ה"א במילואה עולה ששה והשבעה הנשארים נתעלמו במילוי היו"ד העולה עשרים והטעם הוא כי הי"ג הם ששה דין וששה רחמים והכח הכולל את כולם ולכן הששה שהם דין נתגלו בבינה דמינה דינין מתערין והששה והכח הכולל את כולם שהם רחמים נתעלמו במילוי היו"ד שהיא חכמה רחמים פשוטים ועם זה נבין מה שאנו אומרים במנחת שבת אתה אחד ושמך אחד כי את"ה הוא מלכות ושמך הוא מלכות ולמה נכפלו הענינים וע"ד זה הקשו בזוהר באתה קדוש ושמך קדוש בפ' פקודי אבל הענין הוא כי בכנסת ישראל יש בה י"ג מכילן דרחמי מצד אבא העולים בגמטריא אחד וזהו אתה אחד כי אתה הוא חכמה הנקרא שרותא כד"א כי אתה אבינו ולפי שמקבלת י"ג אלו ממנו נקראת המלכות אתה על שמו וזהו אתה אחד ועוד מקבלת י"ג אחרים מאימא הנקראת שם גדול כד"א מה תעשה לשמך הגדול כמ"ש בס' הזוהר על פסוק בשכמל"ו בפ' תרומה דעלמא דאתי אקרי שם וכשמקבלת י"ג אלו מאימא נקראת על שמה וזהו ושמך אחד והנה ישראל הם דוגמת אימא עלאה שכמו שאימא עלאה הוציאה י"ג תיבין לשמור הארץ היא המלכות שלא יהנו ממנו הקליפות כדפרישית כן ישראל הם י"ב שבטין וכללותם הרי י"ג והארץ העליונה שהיא מידת המלכות אתקנת עלייהו ונשמרת על ידם מהקליפות וזהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ פירוש מ"י שהיא אימא עלאה היא דוגמת עמך ישראל גוי אחד בארץ העליונה שהיא המלכות שמתקנים אותה בי"ב שבטים העולים בגמט' אח"ד וזהו גוי אחד בארץ:
ואמר עוד ולבתר אדכר זמנא חחרא בגין לאפקא ה' עלין תקיפין הכונה היא כי יש לבינה שתי בחינות נגלות אם בחינת מ"י ואם בחינת אלהים בחינת מ"י היא עד לא אפיקת תולדין וכלא סתירה בגווה כל מציאות השש קצוות ובחינת אלהים היא בהתחברות מ"י עם השש קצוות שהם אל"ה שהוציאתם לחוץ ואז אפיקת י"ג תיבין הנ"ל לנטרא לכנסת ישראל והוא כנגד מילוי אלהי"ם באלף העולה י"ג אותיו' אלף למד הא יוד מם:
אמר שמואל עוד כתב הרב זלה"ה במקום אחר וז"ל כוס של ברכה אצטריך למהוי על ה' עלין כו' הם בחינת חמש גבורות המתפשטות בה במלכות והם בחינת נקודת (ע"ד) ציון שבה והם ה' אותיות אלהים ולכן קראם עצין תקיפין והנה בחמשה אותיות אלהים יש בהם במילואם י"ג אותיות כאשר כתבנו למעלה אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם וזמ"ש מה שושנה אית בה י"ג עלין ע"כ:
ועוד הוציאה חמשה תיבין בסוד ה' אותיות שבאלהים והראשוני' בהם בסוד המילוי הם לשמור כנסת ישראל מהקליפות אמנם החמשה תיבין הם דינין תקיפין לכפות הקליפות ולהכניעם והם סוד חמשה גבורות בסוד מנצפ"ך הנמשכין מהבינה וחמשה גבורות אלו הם למטה ממלכות לשומרה ולהכניע הקליפות ולהושיעה בסוד צעקה הנערה ואין מושיע לה ולפיכך נקראים חמשה אלו ישועות ונקראים חמשה תרעין כי חמשים שערי בינה כל אחת כלולה מעשר ואלו חמשה גבורות מחמשים שערים אלו וכאלו תאמר גבורה שבחסד וגבורה שבגבורה וגבורה שבת"ת וגבורה שבנצח וגבורה שבהוד הרי חמשה והם חמש שערים. שמא תאמר הרי אמרו בס' הזוהר בשם בריה דרב ספרא כי ישועה מימינא והכריח כן מהפסוק שאומר הושיעה ימינך וענני (ד"ש ע"ג) והיאך אנו אומרים שהחמשה גבורות נקראים ישועות:
דע כי אין חמשה ובורות אלו מושיעין את הנערה אלא בהתחבר עמהם ה' חסדים עליונים ואז יקראו חמשה גבורות אלו ישועות נמצא שאין נקראים ישועות אלא מצד הימין בהתחבר עמהם חמשה חסדים ולפיכך כוס של ברכה נוטלו בשתי ידיו שיש בהם עשר אצבעות חמשה אצבעות בימין כנגד ה' חסדים וה' אצבעות שבשמאל כנגד ה' גבורות ואח"כ אוחזו בימין להורות שכל עיקר לא נשאר אלא בימין כי גברו החסדים ונתמתקו הגבורות ונשארו הכל ימין ואז יקראו ישועות בסוד הימין וכדכתיבנא:
ועל רזא דא כתיב כוס ישועות אשא כו' כו"ס בגמט' אלהים ואלהים חמשה אותיות כנגד חמשה ישועות ואנו צריכין להעלותה למעלה מחמשה גבורות אלו באופן שתעלה ממדרגת שם אלהים למדרגת שם ההוי"ה וזהו סוד ובשם ה' אקרא:
אמר עוד כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמשה אצבען ולא יתיר כו' הנה חמשה גבורות הנ"ל למטה מהם הם הקליפות ולפיכך אין ראוי לסמוך לה יותר מחמשה אצבען אלו המורים על חמשה גבורות שמצד הקדושה לבל יאחזו בה הקלי' הסמוכות לחמשה אלו ולפיכך אמר כוס של ברכה אצטריך למהוי על ה' אצבען ולא יתיר ושושנה דא איהי כוס של ברכה כו' הכונה היא כי כוס של ברכה הוא סוד עשר דבריאה ושם הם החמשה גבורות ולפי שאימא עלאה היא אם הבנים שבאצילות ומקננא בג' ספירן עלא'ן בבריאה כנודע ולפיכך הוזכר בכאן אלהים שהיא אימא עלאה שתי פעמים הראשונים בסוד אם הבנים שהוציאה שש קצוות כלולים מאודם ומלובן והכח הכוללם הרי י"ג ואלו הם הי"ג תיבין שהוזכרו באלהים הראשון ואח"ך כאשר ירדה אימא עלאה וקננא בבריאה נזכרה פעם אחרת להורות על (דף ו' ע"א) התגלותה למטה בבריאה ואפיקת חמשה עלין תקיפין כשושנה התחתונה להכניע הקליפות שלמטה ולהושיב השושנה התחתונה על חמשה אלו ולפי שחמשה אלו הם לצורך השושנה התחתונה לא הזכירו כאן כנסת ישראל כלל אלא שושנה סתם:
מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז כו' הכוס היא כי כאשר ירדה אימא עלאה לקנן בבריאה והוציאה חמש גבורות שהם סוד אלהים השני כי הראשון היה במילואו שהוא י"ג אותיות והשני באותיותיו שהם חמשה ואין ספק כי המלוי מורה על יותר העלם מהאותיות לבדם כי הנה ההוי"ה במילוי אלפין מורה על החכמה וההוי"ה באותיותיו לבד מורה על הת"ת ודוגמת זה בשם אלהים כי שם אלהים במילואו העולה י"ג מורה על י"ג תיבין שהוציאה בינה באצילות ושם אלהים באותיותיו מורה על המלכות בסוד הבריאה חמשה גבורות שהם סוד מנצפ"ך וכאשר נעשו חמש גבורות אלו למטה מהמלכו' והוציאתם אימא עלאה מנקודת ציון שבמלכות שהיו בה חמש גבורות כנז' באדרא קדישא כן נמשכו חמשה חסדים עליו' שביסוד שבאצי' ונבראו למטה בברי' כנגד ה"ג אלו למתקם וזהו מ"ש אור דאתברי כי נתפשטו חמשה חסדים אלו שהם סוד אור וירדו למטה בבריא' וזהו דאתברי וכאשר ראה המאציל העליון הרשעים שיהנו באור זה גנזו למעלה באצילות וכלל אותו בברית העליון שבאצילות הנכנס במלכות בנקודת ציון שבה ומוציא בה זרע קדש מהמוח העליון וזהו ואתגניז וכליל בברית ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרע. ודע שלפי שנגזר אור זה למעלה לצדיקים דייקא לצדיק וצדק לפיכך יצא הדין הקשה כי לא נתמתקו הה' גבורות שלמט' בחמש חסדים כי נגנזו תכף למעל' במקומם באצילות ונשארו ה' גבורות קשים:
וזמ"ש בס' הזוהר בשם ר' אלעזר כד אגניז נפק דינ' קשיא ולכן צריך להעלות כוס של ברכה למעלה מחמשה גבורות אלו ולהדביקו בה' חסדים העליוני' כדי שיתמתקו ויתבסמו הדינים ולפי זה יהיה למדת המלכות שתי בחינות אם בחינה היותה באציל' למעל' ואם בחינת תחתיתה הדבוק בה' גבורות בסוד הבריא' והנה הבחינה העליונה שבה תקרא גם היא כנסת ישראל דוגמת בחינה פנימית שבה שהזכרנו למעלה והבחינה התחתונה שבה שבבריאה הסמוכה לחמשה גבורות תקרא שושנה וכוס של ברכה ועל שתי בחינו' אלו יצדק אומרו בכללות המאמר כנסת ישר' ושושנה כי כנסת ישראל היא בחינתה באצילות וכוס של ברכה היא בחינתה בבריאה ובחינתה באצילות אפיקת י"ג עלין בסוד ששה קצוות לובן ושש קצוות אודם וכללותם י"ג ואין אנו צריכין לפרשה על כנסת ישר' העליונה כלת משה (ד"ש ע"ד) כי הכל יצדק בתחתונה אם בחינתה באצי' אם בחינת' בבריא' ושניהן נקראי' שושנה. ולזה אמר בגין דאית שושנה ואית שושנה על השושנ' שבבריאה יצדק בה חיור וסומק ושושנה שבאצילות יצדק בה דין ורחמים לבד והשושנה דבריאה היא בין החוחים והעליונה היא בין הבנות וזה עולה יפה על פי מ"ש בס' הזוהר בפ' פנחס אלא ששם נראה שחמשה עלין תקיפין אלו הם עץ החיים מהלך ת"ק שנה והם בסוד ת"ת שהוא עץ החיים המתפשט בחסד גבורה ת"ת נצח הוד ומורישם לכלה (ע"ב) הכלולה והם חמשים שערי בינה שהזכרנו למעל' שהרי בינה עד הוד אתפשטת בחמשים שעריה ועל פי מה שכתבנו אפשר שאימא עילאה הורידה למטה חמשה שערים והם בבריאה לצורך המלכות והם הם החמשה גבורות שפירשנו למעלה:
ואמר עוד ודא אקרי עץ עושה פרי כו' כי חסד עלאה הנמשך מהמוח העליון זרע קדש בסוד חולם שוריק חיריק ואתגלי בפומא דאמה ומשם יורדין הנשמות למלכות ולפיכך יקרא עושה פרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו ולפי שנר' דאשר זרעו בו יצדק יותר על המלכות כי שם נכנס הזרע העליון בתוכה לכן אמר כי היסוד הזרע עומד בו בהויתו ממש ואינו משתנה מש"כ במלכות כי שם הזרע משתנה בבטן המליאה ונעשה ולד וההוא זרע קיימא בההוא ברית ממש לומר כי אשר זרעו בו ליסוד אות ברית קדש חוזר לפי ששם עומד הזרע ממש בהויתו:
ואמר עוד וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא כו' בלשון הזה צריכין אנו למודעי עד יערה עלינו רוח ממרום ומכל מקום נפרש בו קצת בחזקת היד בע"ה דיוקנא דברית הוא סוד דעת עליון דיוקנא דיסוד הנזרע בסוד אהי"ה אשר אהי"ה העולים מ"ב ושם בן ארבע בסוד מילואו דאלפין עולה מ"ב בסוד המינוי ומילוי המלוי וארבע אותיותיו הרי אהי"ה אשר אהי"ה מ"ב מסטרא דאימא ושם בן ארבע מ"ב מסטרא דאבא הרי מ"ב זווגין בזיווג העליון כי דעת כליל תרווייהו שם אהיה ושם בן ארבע ונמצא שזרע קדש העליון שממנו יצא ת"ת ומלכות בסוד קול ובת זוגו עמו נזרע במ"ב זווגין וכן על זה הדרך נזרעו עובדא דבראשית שהוא סוד הבריאה בשם בן מ"ב היוצא מבראשית עד ב' מן ובה"ו כנודע למקובלים וזמ"ש כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית ודי בזה עד אקרא לאל גומר עלי יאיר עיני במאמר הזה:
אמר שמואל עוד נמצא מן הרב זלה"ה ביאור בלשון הזה וז"ל. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית. פירוש כי דיוקנא דברית הוא אות ו' של ההוי"ה והוא המזדוג עם המלכות שהיא אות ה' תתאה של ההויה וזו הואו נקראת חוט השדרה שבו נמשך ויורד טיפת הזרע מן היוד שבחכמה וכבר ידעת מ"ש בתקונין בתיקון ך' בדף מ"ו ע"ב שורה ה' וז"ל וההיא טיפ' בעמודא דאמצעיתא אתארכת ואתעבידת זרע ו' דכליל שית סטרין וכמה דכל ספירן נטלין חולקיהון מההוא טיפה הכי נטלין מזרע דאיהו ו' כו'. נמצא כי אות וא"ו היא נמשכת בכל הששה קצוות ועוד יש בסוף הוא"ו חד נקודה תתאה והיא הבחינה הנכנסת ברחם האשה וגם היא מתחלקת אל שבעה ווין והנה שבעה פעמים ששה הם מ"ב והרי הם מ"ב אותיות הוי"ה כלולות בההוא זרעא וכמו דהאי דיוקנ' דברית אזדרע במ"ב זווגין כנז' כך אית שם מ"ב אחרינא לתתא מיניה כנז' במאמר אחר דס' התקונין בכתיבת יד דאית שם מ"ב באצילות ואית שם מ"ב בבריאה ואית שם מ"ב ביצירה ואמנם אמרו במ"ב זווגין הכונה (ע"ג) היא מ"ב זוגות והענין הוא כי כבר ידעת דלית לך שום נקודה דלא איתכללא בחבירת' ונמצאו שהם פ"ד נקודות שהם מ"ב זוגות כפולות עוד טעם אחר לפי שאין טיפה יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולות ב' טיפיים מתתא מן הנקבה לעילא. עוד טעם אחר כי לית לך נקודה דלא איתכללא מעילא נתתא ומתתא לעילא והרי הם מ"ב זווגות כפולות ועל כן תמצא ביעקב אבינו אשר בא לתקן עון גילוי עריו' שחטא אדם הראשון כנז' בזוהר בפ' בהר סיני ברעיא מהימנא בדקי"א ע'ב ונשתהא פ"ד שנים עד שהוציא טיפה ראשונה שנולד ממנה ראובן כמ"ש חז"ל על פסוק כחי וראשית אוני וכונתו היתה לתקן אלו המ"ב זוגות שהם בגמטריא פ"ד גם דע כי אלו המ"ב זווגין שהם פ"ד הם סוד זווג הפ"ה בסוד אותיו' הגרון שהם אחה"ע והם בגמטריא פ"ד ונתבאר אצלי בביאור אדרת האזינו:
(ד"ש ד"ה ע"א) בפרשת בראשית מאמר בספר הזוהר בד"א ע"א ש"ו ט"ו וז"ל והועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה:
בראשית ר' שמעון פתח הנצנים נראו בארץ הנצנים דא עובדא דבראשית נראו בארץ אימתי ביום השלישי דכתיב ותוצא הארץ כדין נראו בארץ הנצנים נונז נזנז קצוות עליונות הנמשכות מבינה ה.נקראת בראשית נראו בארץ אימתי ביום השלישי דכתיב תוצא הארץ כדין נראו בארץ הכונה כי לא נתגלו ששה קצוות בארץ העליונ' שהיא המלכות עד יום השלישי שהוא הת"ת כלול משש קצוות ועל ידו נראו בארץ והוא המשיכן לה וביאור הדברים הוא כי לא נתגלית נוקבא דז"א עד יום שלישי שהוא ת"ת דקאים בין תרין דרועוי דז"א. עת הזמיר הגיע דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים מארת חסר הכונה היא התגברות הקליפות והדינים שהם עריצים כי האור העליון רחק מן המיד' אחרונה וגברו הדינים ונתמעטו ממנה הרחמים וזהו מארת חסר והיה זה ברביעי כי שם בית המלכות כי אחרי ת"ת מלכות ולהיות כי נתמעטה וירד' למט' מן היסוד נרחק האור העליון ממנה וגברו הדינין אשר סביבותיה ונבראו לה קליפין להתלבש בהם לבל ינקו ממנה הדינין כי אם על ידי התלבשות וזמ"ש דאתברו קליפין למוחא ודע כי כמו שכלת משה והיא הנקודה הפנימית שבה שוה לת"ת כמו שכתבנו כן המלכות שוה לת"ת שבת"ת מלבר ועל שניהם הוא אומר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד וכאשר נתמעט' הפנימית ירדה למקום החיצונה והחיצונה ירד' למט' מן היסוד ובין זו לזו כשלש מדות וקול התור דא יום חמישי דכתיב ישרצו המים כו' למעבד תולדות הנה יום חמישי הוא כנגד נצח והוד תרין ביעין שמבשלים המים העליונים לחיות זרע למיעבד תולדין ולכן קראם תור כד"א תורי זהב והם שנים כרובים ינוקי רביין דעלמא ואמר וקול התור ולא וקול התורין כי המים העליונים אעפ"י שמתכנסין בנצח והוד עיקרן בנצח שהוא מצד הת"ת ימני והמים התחתונים בהוד שמאלי מצד המלכות והנה יום חמשי ירמוז לנצח והוד כלול בנצח כי שנים אלו לעולם נכללין כל אחד בחבירו ולא יתפרדו כי הם תרי פלגי (ע"ד) גופא כנודע נשמע דא יום ששי דכתי' נעשה אדם דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה דכתיב הכא נעשה אדם וכתיב התם נעשה ונשמע. הנה עשיה ירמוז לבינה כד"א עשית בבינה כנז' בפ' תזריע דמ"ג ע"א ושמיעה למלכו' כנודע וכנז' בפ' בהר דק"ח ע"ב ע"ש והנה המלאכי' שרשם בבינה כי משם חיותם ומזווג חכמה ובינה נעשים ולפיכך הם חיים וקיימים כי זווג חכמה ובינה תמידי דלא מתפרשאן לעלמין ולפיכך כשהם מקדשים את השם אין אומרים רק ברוך כבוד ה' ממקומו הרומז לזווג חכמה ובינה ולפיכך מקדימין עשיה לשמיעה כי מעשיה עליונה יצאו וכאשר יצאו ישראל ממצרים ומנו חמשים יום בסוד היובל ונדבקו בבינה מקום החיים העליונים הקדימו עשיה לשמיעה ולפי' יצתה אז בת קול ואמר' מי גילה רז זה לבני מ"י ודאי וכל דור המדבר מסטרא דיובלא הוו והנה יום ששי הוא ברית קדש כי אחר שנתבשל זרע קדש בתרין ביעין כמש"ה וקול התור יוצא הזרע דרך ברית קדש לנקודת ציון ועם היות כי שמיעה היא במלכות קרא ליום ששי ישמע להיות כי נכלל הוא במלכות ונקרא הוא בשמה להורות כי היא המושלת כנז' בפ' חקת בדקפ"ג ע"ב והיא עולה למעלה למעלה עד אין סוף וזה מצד עשיה אימא דמסטרא דילה שלטא נוקבא על דכורא בסוד עטרת בעלה ובסוד ה"י מן אלהי' ובסוד ה' ד' על ו' בסוד עולם הבא ורמז לאדם שנברא בו שהוא עתיד להקדים עשיה לשמיע' ולעלות בסוד עולם הבא עד אין סוף הנה אם כן באומרו נשמע ביסוד ירמוז התגברות המלכות ועלותה למעלה למקום שחוצבה עד שתקדם בינה למלכות ממטה למעלה והנה המלאכים בעלות המלכות למקום שחוצבה עד אין סוף אין יודעים מקומה כי גבהה מהם מאד ואז מזכירין זווג חכמה ובינה אשר ממנה יצאו ומקדימין עשיה לשמיעה כי שמיעה נעלמת מהם ולפיכך אומרים ברוך כבוד ה' לשכינתא עלאה שהיא בינה ואח"ך ממקומו שהיא שכינתא תתאה מלכות והנה לא נתבאר עדין ענין הקדמת עשיה לשמיעה ככל הצורך עד יערה עלי רוח ממרום כי עדין לא נחה דעתי בדברים אלו וה' יתן חכמה. בארצנו דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים שהוא עולם הבא עולם הנשמות עולם הנחמות הנה להיות כי ביום ששי עלתה המלכות למעל' למעל' למשוך אור עליון מכל האצילות ולהוריד לאדם באופן שתהי' נשמתו כלולה (ד"ש ע"ב) מכל האצילות מראש המדרגות ועד סופם ולפיכך נזכרה ה' בששי שאמר הכתוב יום הששי להורות כי יום שתיתאי סליק בדרגוי ובעאת מכולהו ואמרה נעשה אדם כדאיתא לקמן וזהו דוגמת הקדמת עשיה לשמיעה כי בעלותה למעלה למעלה נמצאת עשיה קודמת לשמיעה ודוגמת זה עשו ישראל שנתעלית על ידם עד אין סוף ונמצאת עשיה קודמת לשמיע' ולפיכך הקדימוה ישראל ואח"כ ביום שבת נהיה הזווג העליון ננודווג תיח עם מלכות ואלמלא לא חטא אדם היה העולם בהשקט ובשלוה אין שטן ואין פגע רע והיה זווג העליון אנפין באנפין על ידו אלא שגרם החטא בע"ה. הנצנים אילין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי ואתגניזו תמן ומתמ
ן נפקו בגניזו ואטמירו גו נביאי קשוט. (דף ז' ע"א) (הנה להיות כי ביום ששי עלתה המלכ' למעל' למעל' למשוך אור עליון מכל האצילות ולהוריד לאדם. באופן שתהיה נשמתו כלולה מכל האצילות מראש המדרגות ועד סופם ולפיכך נזכרה ה' בהששי שאמר הכתוב יום הששי להורות כי יום שתיתאי סליק בדרגוי ובעאת מכולהו ואמרה נעשה אדם (מתיבת הנה להיו' כי ביום ששי עד כאן הוא מיותר והוא טעות קולמוס):
(המשך במסמך הבא):
מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית (המשך)
| 