מדוע ה' מנפץ באכזריות את האזרחים החלשים של בבל

בנבואת פורענות על בבל נאמר:

ירמיהו נא כ: " " "מפץ אתה לי, כלי מלחמה; וניפצתי בך גויים, והשחתי בך ממלכות. וניפצתי בך סוס ורוכבו; וניפצתי בך רכב ורוכבו. וניפצתי בך איש ואישה, וניפצתי בך זקן ונער; וניפצתי בך בחור ובתולה. וניפצתי בך רועה ועדרו, וניפצתי בך איכר וצמדו; וניפצתי בך פחות וסגנים. ושילמתי לבבל ולכול יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם, נאום ה'." " "

בהמשך הנבואה (ירמיהו נא נז) כתוב: " " "והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה, וגיבוריה, וישנו שנת עולם, ולא יקיצו: נאום המלך, ה'" " " "צבאות שמו." " "

מדוע ה' מנפץ באכזריות את האנשים החלשים והתמימים - " " "זקן ונער" " ", " " "בחור ובתולה" " ", " " "רועה ועדרו" " ", אנשים שבוודאי לא גרמו נזק לאף אחד, ודווקא את השרים והגיבורים - שעשו הכי הרבה צרות ומעשים רעים  - ה' ממית במוות קל ונוח " " "וישנו שנת עולם ולא יקיצו" " "! איפה הצדק? (אלחנן לוטוק)

1. יש כאן מידה כנגד מידה! בבל ניפצה את החלשים בעם ישראל, כמו שכתוב בתהלים קלז: " " "אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע" " ") וכנגד זה - גם היא קיבלה ניפוץ! (רועי, יעקבי).

• עדיין לא ברור - איפה יש כאן 'מידה כנגד מידה'? הרי החלשים לא עשו כלום! הרועה ועדרו בוודאי לא ניפצו אף אחד! גם העוללים לא ניפצו אף אחד! (אלחנן)

2. החטא הוא כללי - של כל עם בבל. הרועה לא תמיד היה עם עדרו - בזמן המלחמה גם הוא השתתף ופגע בחלשים. גם הזקן - כשהיה צעיר פגע בחלשים. וכו' (לאה).

הפסוק על ניפוץ העוללים בתהלים נאמר כתפילה, מתוך רגשות נקמה, אין שם נבואה על ניפוץ העוללים של בבל.

3. בקטע של ה'ניפוץ' מנפצים תמיד זוגות - תמיד " " "וניפצתי בך ____ ו____" " ". לכן אפשר לפרש שה'ניפוץ' הוא בעצם הפרדה של זוגות, ולא הרג אכזרי. כשמנפצים כלי מפרידים את החלקים שלו זה מזה, וכשמנפצים "איש ואישה", למשל, הכוונה היא שמפרידים ביניהם (אראל).

• זה יכול להיות אפילו יותר גרוע ממוות!  כשמפרידים איש מאשתו, איכר מצמדו וכו' - זה גורם לתסכול שמכאיב יותר ממוות! חוץ מזה - הפירוש הזה לא מתאים לפסוק על ניפוץ העוללים! (אלחנן)

4. הניפוץ הוא תוצאה טבעית - בגלל הצרות שיבואו על בבל, הזקן והנער יתפרדו, האיש והאישה יתפרדו, וכו' (תמרה).

הפסוק על ניפוץ העוללים בתהלים נאמר כתפילה ל'מידה כנגד מידה': הלואי שיבואו על בבל כל הצרות שבאו עלינו. התנ"ך (כמובן) לא מצווה עלינו להרוג את התינוקות של הבבלים בעצמנו!

בקשר למה שנאמר על השרים והגיבורים " " "וישנו שנת עולם ולא יקיצו" " " - אין הכוונה להגיד שיהיה להם מוות קל, אלא שהם לא יוכלו לעשות כלום נגד הצרות שיבואו עליהם. יבוא עליהם גל גדול (כמו שכתוב " " "עלה על בבל הים, בהמון גליו נכסתה" " ") והם יהיו כבולים - לא יוכלו להינצל.

5. ייתכן שהניפוץ בפרק הוא ניפוץ כפשוטו (שבירה), כמו בתהלים קלז. וזו אכן 'מידה כנגד מידה'. בתנ"ך מתייחסים אל כל עם כאל גוף אחד. כמו בדין ' " "עין תחת עין" " ':כשאיש מוציא לרעהו עין - הדין הוא (ע"פ הפשט) שצריך להוציא את העין של האיש. גם כאן לכאורה אפשר לשאול: מה אשמה העין? הרי העין לא פצעה את רעהו - היד היא זו שפצעה! אבל אנחנו לא שואלים שאלות כאלו, כי אנחנו מבינים שהאיש הוא גוף אחד. כך גם בעמים. העם הבבלי פגע בחלשים מהעם היהודי, ולכן ה' יפגע בחלשים מהעם הבבלי. קשה לנו לקבל את זה, כי התפיסה המקובלת בימינו שמה את האדם הפרטי במרכז. אבל בתפיסה של התנ"ך - המרכז הוא העם (אראל).

• אבל הפרטים הם הנותנים את המשמעות לעם - לא צריך לבטל את הפרטים לעומת העם! (אלחנן).