נדרים לו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אלא''' לאו אין צריך דעת'''. ומאי דכתוב במקצת נסחי: '''ואי אמרת צריך דעת הא קמהני ליה''' – לישנא יתירא הוא, דכבר אמרינן: '''אילימא לדעתו של בעל הכרי, הא קמהני ליה''':

''' כדאמר''' רבא באומר כל הרוצה''' וכו'. — בבעיא דר'דרבי ירמיה בסמוך אמר הכי<ref>ולפנינו שם הוא משום סתמא דגמרא, ולא בשם רבא.</ref>:

*''' הכא''' נמי באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום.''' — וכי האי גוונא מהני לגבי תרומה, דבגלוידבגילוי דעת בלחוד דניחא ליה – סגי, ולגבי מודר הנאה לא חשיב מהנה, כיוןכיוון דלא משוי ליה אידך שליח בהדיא. ומיהו דוקאדווקא באומר "כל הרוצה לתרום יבא ויתרום"; אבל אי אמר: "כל השומע קולי יתרום" – שליחות מעליא הוי, ואסור במודר הנאה. דהא אמרינן בפ'בפרק המדיר ([[כתובות דף ע: ב]]): "כל השומע קולי יזון – שליחותיה קעביד", ומפקינן לה מדתנן בפ'בפרק התקבל ([[גיטין דףסו סו.א]]), דגבי גט מהני אם אמר: "כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי". הלכך דוקאדווקא באומר: "כל הרוצה לתרום יבא ויתרום", דלאו שליחות גמור הוא.
:ומיהו כי אמרינן דלתרומה מיהא מהני, דוקאדווקא דאמריה בהאי לישנא, דהא לישנא מציעתא הוה; ומש"הומשום הכי, נהי דלגבי מודר לא הוי שליחות, לתרומה מיהת מהני. אבל אי אמר: "כל התורם אינו מפסיד", אפשר דאפילו לגבי תרומה לא מהני, דלאו לישנא מעליא הוא כשיבא ויתרום. והכי נמי מוכח, דהא האומר: "כל הזן אינו מפסיד", והלך אחד וזן – אינו חייב לשלם, דלא שוייה שליח כלל:

''' התורם''' משלו על של חבירו טובת הנאה של מי.''' — כלומר: מי זכאי בנתינת תרומה זו? תורם, או בעל הכרי, שתהא טובת הנאה שלו? '''טובת הנאה''' – שיתן לו ישראל דבר מועט, שיתן אותה תרומה לבן בתו כהן. דאילו כהן, אסור ליה למיתב מידי לישראל כדי שיתן לו תרומתו; דאפילו כהן המסייע בבית הגרנות ([[בכורות כו: ב]]) קרינן ביה: "שחתם ברית הלוי" ([[מלאכי ב ח]]):

''' אי''' לאו פירי דהדין.''' — של תורם:

''' תבואת''' זרעך ונתת.''' — תלה הנתינה בבעל הזרע, דהיינו בעל הכרי:

''' ואי''' אמרת טובת הנאה לבעל הכרי הא קא מהני ליה.''' — שמזכהו תורם לבעל הכרי ליתן אותה תרומה למי שירצה, ושקיל מיניה טובת הנאה, ונמצא מהנהו ממש:

''' המקדיש''' מוסיף חומש.''' — המקדיש בהמה לקרבנו של חבירו והוממה, ורוצה לפדותה, מקדיש קרוי בעלים לעניןלעניין שצריך להוסיף חומש; שהבעלים בלבד מוסיפין חומש כשפודין את קדשיהם:

''' המתכפר''' עושה תמורה.''' — כלומר: אבל לעניןלעניין תמורה, הזוכה בה לצורך קרבנו קרוי בעלים, ומתפיס תמורה בה; אבל מקדיש לא. ובתמורה יליף לה מקראי <ref>וב[ע"ש[תמורה בתמורהי יוד. וצ"עא]], דוחה הגמרא את הראייה מהפסוק, ומביאה את המימרא הזו עצמה כראייה, ללא פסוק.</ref>:

''' טובת''' הנאה שלו.''' — של תורם. ולפי זה, קרא דכתיב: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך ונתת" אעשר– א"עשר תעשר" קאי, וה"קוהכי קאמר: "עשר תעשר ונתת", דמעשר זכאי בנתינה. והכי מפרש לה במס'במסכת תמורה: