ביאור:אסתר ג ח: הבדלים בין גרסאות בדף

<big>המן הודיע למלך שיש עם אחד "[ש]את דתי-המלך אינם עשים" (אס'[[אסתר ג 8ח]]). הסבר פשוט הוא שהמן טען שהעם אינו מכבד את כל חוקי המלך, למרות שידוע שמרדכי כיבד את החוק ולא הופיע בשער העיר בלבוש שק ([[אסתר ד 2ב]]), ושאסתר סרבה להופיע לא קרואה בפני המלך ([[אסתר ד 11יא]]). התקפתו הרחבה של המן נועדה להכעיס את המלך ולגרום לו לשאול מי הוא העם, במידה והיה עם מועדף שקיבל פטור מסוים ממנו, או לרצות להעניש את העם. בכל חברה יש שני סוגי חוקים: חוקי "עשה" (שמספרם מצומצם), לעומת חוקי "לא תעשה", ובדבריו המן פונה לחוקי "עשה" בלבד. בספרו "הפרסים" מסביר אייסכילוס,[1] ששלושת המעשים החשובים ביותר לשליטים הפרסיים היו:

1. '''כיבוד החוק''' – המלך הקפיד שהוא ונתיניו יכבדו את החוק: התייעץ עם יודעי דת ודין לעשות כדת ([[אסתר א 15יג]],13[[אסתר א טו]]), חקר את אמיתות פשעם של בגתן ותרש ([[אסתר ב 23כג]]), הסכים להעניש עם שמפר את חוקי המלך ([[אסתר ג 11יא]]), לא גזר את עוון המן על בניו ([[אסתר ז 9ט]]), ושמר על כבוד מסמך החתום בשמו ([[אסתר ח 8ח]]);

2. '''כיבוד הרשות''' – המלך כעס שוושתי בזה לו ולפקודתו ([[אסתר א 12יב]]). המלך הקפיד לשמור על כבודו, כאשר הוא נמנע מפרסום חטאם של בגתן ותרש ([[אסתר ו 6ו]]) ופגיעת המן בשלטונו ([[אסתר ח 7ז]]);

3. '''תשלום מיסים''' – המלך הקפיד לאסוף מיסים ([[אסתר י 1א]]) כדי להציג את עושרו ([[אסתר א 4ד]]).

סרוב לכבד את חוקי המלך זו האשמה כללית המכילה את שתי ההאשמות הספיציפיות של חוסר מתן כבוד לרשות ואי תשלום מיסים. המן בדבריו, התכוון לשתי העבירות הללו בלבד ולא לכל חוקי המלך. המלך לא היה מודע לעם שמסרב לכבּדו, וכפי שנראה בהמשך, הוא כנראה התרכז בעבירה של סרוב לשלם מיסים.</big>