ביאור:אסתר ג ח: הבדלים בין גרסאות בדף

המן הציע למלך: "ישנו עם-אחד מפֻזר ומפֹרד בין העמים, בכל מדינות מלכותך; ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עשים, ולמלך אין שוה להניחם. אם-על-המלך טוב, יכתב '''לאבדם'''" (אס' ג 8-9). הצעתו המעורפלת של המן למלך: איבוד העם, אינה ברורה כלל כפי שנדמה, אולם המפתח להבנתה טמון במילה "לְאַבְּדָם" – אשר המן (ג 9) ומרדכי (ד 7) התאמצו להשתמש בה בצורה לשונית זאת, בלי שום מילת תוספת המסבירה את משמעות המילה. מילה זו אפשר לפרש במספר דרכים:

• '''לגרשם, להפיצם ולפזרם עד שלא ימצאו''' – כשם שאמר ירמיהו: "הוי רעים, מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי" (יר' כג 1). פירוש מילולי זה מתבסס על הגליית עשרת השבטים שאבדו (יש' כז 13). אולם, הפרוש אינו מתקבל על הדעת, משום שהמן ציין מראש כי העם מפוזר בין כל העמים.

• '''להורגם או להשמידם''' – כשם שאמר יחזקאל: "כזאבים טרפי טרף, לשפך דם לאבד נפשות" (יח' כב 27), וכשם שאמר ירמיהו: "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס" (יר' א 10). המן השתמש במשמעויות האלה בפשתגן כתב-הדת: "להשמיד, להרוג ולאבד" (אס' ג 13).

• '''לשעבדם''' – פרופ. סנדרה בירג מעלה את האפשרות, שהמן הטעה את המלך לחשוב שהציע לשעבד את העם במסגרת הפעלת תוכנית גביית מיסים (כפי שהיה מקובל בזמנו להעניש משתמטי מיסים (דב' טו 12)). טענתה מסתמכת על הכתוב בפסוק שקדם להצעה: "ולמלך אין שָׁוֶה להניחם", כלומר, לא לאפשר להם לנוח, [1] או לקבל הנחה ממיסים, [2] אלא יש להכריחם לעבוד – לשעבדם.

• '''לשעבדם''' – פרופ. האופט מסביר ששיעבוד העם יביא לאובדנם כישות לאומית ותרבותית, כי לעבדים אין מעמד משפטי של 'עם'. [3] אסתר, ששמעה ממרדכי שהמן הציע שוחד למלך, שיערה, שהמילה שנאמרה גרמה למלך לחשוב שמדובר בעבדים ושפחות (ז 4), [4] וזאת ללא מידע אודות הצהרת-המן "[ש]למלך אין שָׁוֶה להניחם". באותו קו נוקטת פרופ. כארול בכטל, הרואה בזוג המילים "אִבד" ו"עִבד", מילים הוֹמוֹפוֹנִיות, [5] ולמרות שהשימוש הזה אינו מופיע בתנ"ך, אחד מפירושי המילה "עִבד" הינו: העביד (ראה: "טוֹרְפַי עִבְּדוּנִי בְּכֹבֶד עֲבוֹדָה" (מגילת אחימעץ, צו) מתוך מילון אבן-שושן).