ביאור:אסתר ג ח: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
Ilan Sendowski (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 32:
{{סיכום על פסוק|אסתר|ג|ג ז|ח|ג ט|קטגוריה=1}}
== <big>תוכניתו של המן להשמיד את עם מרדכי</big> ==
<big>המן הודיע למלך שיש עם אחד "[ש]את דתי-המלך אינם עשים" (אס' ג 8). הסבר פשוט הוא שהמן טען שהעם אינו מכבד את כל חוקי המלך, למרות שידוע שמרדכי כיבד את החוק ולא הופיע בשער העיר בלבוש שק (ד 2), ושאסתר סרבה להופיע לא קרואה בפני המלך (ד 11). התקפתו הרחבה של המן נועדה להכעיס את המלך ולגרום לו לשאול מי הוא העם, במידה והיה עם מועדף שקיבל פטור מסוים ממנו, או לרצות להעניש את העם. בכל חברה יש שני סוגי חוקים: חוקי "עשה" (שמספרם מצומצם), לעומת חוקי "לא תעשה", ובדבריו המן פונה לחוקי "עשה" בלבד. בספרו "הפרסים" מסביר אייסכילוס,[1] ששלושת המעשים החשובים ביותר לשליטים הפרסיים היו:
1. '''כיבוד החוק''' – המלך הקפיד שהוא ונתיניו יכבדו את החוק: התייעץ עם יודעי דת ודין לעשות כדת (א 15,13), חקר את אמיתות פשעם של בגתן ותרש (ב 23), הסכים להעניש עם שמפר את חוקי המלך (ג 11), לא גזר את עוון המן על בניו (ז 9), ושמר על כבוד מסמך החתום בשמו (ח 8);
2. '''כיבוד הרשות''' – המלך כעס שוושתי בזה לו ולפקודתו (א 12). המלך הקפיד לשמור על כבודו, כאשר הוא נמנע מפרסום חטאם של בגתן ותרש (ו 6) ופגיעת המן בשלטונו (ח 7);
3. '''תשלום מיסים''' – המלך הקפיד לאסוף מיסים (י 1) כדי להציג את עושרו (א 4).
סרוב לכבד את חוקי המלך זו האשמה כללית המכילה את שתי ההאשמות הספיציפיות של חוסר מתן כבוד לרשות ואי תשלום מיסים. המן בדבריו, התכוון לשתי העבירות הללו בלבד ולא לכל חוקי המלך. המלך לא היה מודע לעם שמסרב לכבּדו, וכפי שנראה בהמשך, הוא כנראה התרכז בעבירה של סרוב לשלם מיסים.</big>
------------
[1] אייסכילוס, הפרסים, עמ' 18 (589-585).
| |||