ביאור:לץ: הבדלים בין גרסאות בדף

בימינו, '''ליצן''' הוא אדם שתפקידו להצחיק ולהתבדח. אך בלשון המקרא '''לֵץ''' הוא אדם שמזלזל ולועג לזולת. ההבדלים הם מהותיים: '''

א. בעוד שהצחוק מקרב בין בני אדם, הזלזול פוגע מרחיק, ולכן הלץ נזכר במקרא כמה פעמים יחד עם הרשעים: '''

::* {{צמ|כיכִּי אפסאָפֵס עריץעָרִיץ וכלהוְכָלָה לץלֵץ ונכרתווְנִכְרְתוּ כלכָּל '''שֹקדֵי אָוֶן'''. מחטיאי אדם בדבר, ולמוכיחולמוכִּיח בשער יקושון, ויטו בתוהו צדיק|ישעיהו כט כ}}.

::* {{צמ|יסריֹסֵר לץלֵץ לקחלֹקֵחַ לולוֹֹ קלוןקָלוֹן, ומוכיחוּמוֹכִיחַ לרשעלְרָשָׁע מומומוּמוֹ|משלי ט ז}}.

::* {{צמ|'''זדזֵד''' יהיריָהִיר '''לץלֵץ''' שמושְׁמוֹ, עושהעוֹשֶׂה בעברתבְּעֶבְרַת '''זדוןזָדוֹן'''|משלי כא כד}}( [[ביאור:העושה רע מתוך גאוה בצחוק, יעשה רע מתוך כעס ברצינות|פירוט]] ).

::* {{צמ|זמתזִמַּת אולתאִוֶּלֶת חטאתחַטָּאת ותועבתוְתוֹעֲבַת לאדםלְאָדָם לץלֵץ|משלי כד ט}}.

ב. בעוד שהבדיחה פותחת את המחשבה לאופקים חדשים ומגדילה את היצירתיות, הלעג סוגר את המחשבה ופוגע במוטיבציה ללמוד רעיונות חדשים: '''

::*הציעו לי ללכת להרצאה של אדם חכם שיכול להוכיח לי שאני טועה. האם אנסה להתחמק? {{צמ|לאלֹא יאהביֶאֱהַב '''לץלֵץ''' הוכחהוֹכֵחַ לולוֹֹֹ, אלאֶל חכמיםחֲכָמִים לאלֹא ילךיֵלֵךְ|משלי טו יב}}(ראו [[ביאור:בחן את עצמך - האם אתה לץ?|לצים וביקורת]] ). '''

::*האם הבדיחות שלי גורמות למריבות? {{צמ|'''אנשיאַנְשֵׁי לצוןלָצוֹן''' יפיחויָפִיחוּ קריהקִרְיָה, וחכמיםוַחֲכָמִים ישיבויָשִׁיבוּ אףאָף|משלי כט ח}}( [[ביאור:חכמים יודעים להרגיע מריבות|פירוט]] ).

::*האם אני מזלזל בסכנות גדולות, ומרגיש שאני חסין בפני המוות? {{צמ|לכןלָכֵן שמעושִׁמְעוּ דברדְבַר ה' אנשיאַנְשֵׁי '''לצוןלָצוֹן''', משלימֹשְׁלֵי העםהָעָם הזההַזֶּה אשראֲשֶׁר בירושלםבִּירוּשָׁלִָם. כיכִּי אמרתםאֲמַרְתֶּם 'כרתנוכָּרַתְנוּ בריתבְרִית עם מוות, ואתואֶת שאוֹל עשינועָשִׂינוּ חוזה... כיכִּי שמנושַׂמְנוּ כזבכָזָב מחסנומַחְסֵנוּ ובשקרוּבַשֶּׁקֶר נסתרנונִסְתָּרְנוּ...' ועתהוְעַתָּה, אלאַל '''תתלוצצותִּתְלוֹֹֹֹֹצָצוּ''' פןפֶּן יחזקויֶחְזְקוּ מוסריכםמוֹסְרֵיכֶם, כיכִּי כלהכָלָה ונחרצהוְנֶחֱרָצָה שמעתישָׁמַעְתִּי מאתמֵאֵת ד' ה' צבאותצְבָאוֹת עלעַל כלכָּל הארץהָאָרֶץ|ישעיהו כח יד}}

המקרה היחיד שבו צריך לייסר את הלץ הוא, כאשר יש פתיים שעלולים לשמוע את דבריו ולהתפתות ללכת בדרכו. זה כמובן לא יחזיר את הלץ למוטב, וזה גם עלול להביא קלון על מי שמייסר אותו, אך זה חיוני כדי להציל את הפתיים (משלי יט כה): {{צ|לץ תכה ופתי יערים, והוכח לנבון יבין דעת...}} ( [[ביאור:ענישה עקיפה - לץ ופתי|פירוט]] ). וכך נוהג ה' {{צמ|נכונונָכוֹנוּ ללציםלַלֵּצִים שפטיםשְׁפָטִים, ומהלמותוּמַהֲלֻמוֹת לגולְגֵו כסיליםכְּסִילִים|משלי יט כט}}.

גם החכמה, המנסה לשכנע את הפתיים לבוא ולשמוע בקולה, לא מנסה לפנות ישירות אל הלצים (בגוף שני); היא רק פונה אל הפתיים ומנסה להזהיר אותם מחברתם של הלצים {{צמ|עדעַד מתימָתַי פתיםפְּתָיִם תאהבותְּאֵהֲבוּ פתיפֶתִי, '''ולציםוְלֵצִים לצוןלָצוֹן חמדוחָמְדוּ להםלָהֶם''', וכסיליםוּכְסִילִים ישנאויִשְׂנְאוּ דעתדָעַת|משלי א כב}}( [[ביאור:החכמה קוראת|פירוט]] ).

דרך אחרת להתמודד עם לצים היא ללעוג להם בחזרה - כך נוהג ה' [[משלי ג לד]]: " {{צמצ|אםאִם '''ללציםלַלֵּצִים''' הואהוּא '''יליץיָלִיץ''', ולעניים{{קטן|קטן= יתן חן{{קטן|משליקטן= גולעניים|}} לד|}} יִתֶּן חֵן}} "; אולם, דרך זו לא מומלצת לכל אדם, לא כל אדם מסוגל להתמודד עם לץ מנוסה במגרש הביתי שלו... '''

משלי כ א: {{צ|'''לץ''' היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם}} - נראה לי שהפסוק מדבר לא על אדם לץ, אלא על כך שהיין הוא לץ (בהשאלה) - היין לועג לחכמתו של האדם ועושה ממנו צחוק ( [[ביאור:לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם|פירוט]] ). '''

::*א. הלועג לאנשים אחרים בדבריו: " {{צפ|תוכן=איש לשון הנותן דופי בבני אדם}} ", ע"פ {{צמ|'''זדזֵד''' יהיריָהִיר '''לץלֵץ''' שמושְׁמוֹ, עושהעוֹשֶׂה בעברתבְּעֶבְרַת '''זדוןזָדוֹן'''|משלי כא כד}}.

::*ב. המזלזל באנשים אחרים: " {{צפ|תוכן=כי יבוז להם בליבו}} ", ע"פ [[משלי ג לד]]: " {{צמצ|אםאִם '''ללציםלַלֵּצִים''' הואהוּא '''יליץיָלִיץ''', ולעניים{{קטן|קטן= יתן חן{{קטן|משליקטן= גולעניים|}} לד|}} יִתֶּן חֵן}} "

::*ג. הלועג או מזלזל ברעיונות, כגון ערכים או הצעות לפעולה: " {{צפ|תוכן=מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות}} ", ע"פ {{צמ|זדיםזֵדִים '''הליצניהֱלִיצֻנִי''' עדעַד מאדמְאֹד, מתורתךמִתּוֹרָתְךָ לאלֹא נטיתינָטִיתִי|תהלים קיט נא}}.

::*ד. העוסק באופן קבוע בשיחות-סרק, מריץ "צחוקים": " {{צפ|תוכן=הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים}} ", ע"פ {{צמ|אשריאַשְׁרֵי האישהָאִישׁ אשראֲשֶׁר לאלֹא הלךהָלַךְ בעצתבַּעֲצַת רשעיםרְשָׁעִים, ובדרךוּבְדֶרֶךְ חטאיםחַטָּאִים לאלֹא עמדעָמָד, ובמושבוּבְמוֹשַׁב לציםלֵצִים לאלֹא ישביָשָׁב|תהלים א א}}, ודומה לזה כתב המהר"ל: " {{צפ|תוכן=שהולכים אחר דברי הבלים והבאי שאין להם מציאות, כמו דרך הלצים שמתעסקים בדברים של תהו וריק אין בו ממש, והלץ אשר הלך אחר הדברים שאין בהם ממש ראוי שיהיה מרוחק מן השם יתעלה אשר הוא מציאות מחוייב}} " {{קטן|קטן= (מהר"ל, דרוש לשבת תשובה עמ' עט)|}} , " {{צפ|תוכן=הליצנות הם דברי הבאי, שעושה מעשים שאין בהם ממש כלל, כמו שהוא כל ליצנות, ולפיכך אין רואה פני שכינה, אשר בשמו אות הה"א ראשונה שהוא מורה כי הוא יתברך ברא כל העולם ואין בעולם דבר אחד של ריקן והבל ושל בטלה, רק כל הבריאה הוא לצורך, אף שרואה האדם ויחשוב כי דבר זה הוא לבטלה, אבל אין הדבר כך כלל, רק הכל לצורך. לכך אין רואה פני שכינה הלץ שהולך אחר דברי הבאי ודברי בטלה}} " {{קטן|קטן= (מהר"ל, [[:נתיבות עולם אמת א|נתיבות עולם נתיב האמת א]] )|}} .

1. המילה '''לץ''' היא מהשורש '''לוצ''', ויש שפירשו שהוא דומה לשורש '''לוז''' שמשמעו סוטה מדרך הישר (ראו [[ביאור:נלוז = עקום ונסתר|נלוז = עקום ונסתר]] ): " {{צפ|תוכן=ושורש לוץ קרוב לשורש לוז, ובערבי לאץ, שעניינם עיוות ועיקום... אין עניינו כלל בכל המקרא מלעיג או בדחן, אלא איש עיקש הנוטה מן הדרך הישרה ותועה אחרי שרירות ליבו...}} " {{קטן|קטן= (שד"ל על ישעיהו כח יד)|}} . פירוש זה עשוי להתאים לפסוקים: '''

::* {{צמ|זדיםזֵדִים '''הליצניהֱלִיצֻנִי''' עדעַד מאדמְאֹד, מתורתךמִתּוֹרָתְךָ לאלֹא נטיתינָטִיתִי|תהלים קיט נא}}= זדים ניסו להטות את דרכי, להסית אותי.

::* {{צמ|אוליםאֱוִלִים '''יליץיָלִיץ''' אשםאָשָׁם, וביןוּבֵין ישריםיְשָׁרִים רצוןרָצוֹן|משלי יד ט}}= האשם יעוות את דרכם של האוילים ( [[ביאור:אוילים - יליץ אשם; ובין ישרים - רצון|פירושים נוספים]] ).

::* {{צמ|עדעֵד בליעלבְּלִיַּעַל '''יליץיָלִיץ''' משפטמִשְׁפָּט, ופיוּפִי רשעיםרְשָׁעִים יבלעיְבַלַּע אוןאָוֶן|משלי יט כח}}= יעוות משפט ( [[ביאור:עד בליעל יליץ משפט, ופי רשעים יבלע אוון|פירושים נוספים]] ).

3. ויש ששילבו את שני הפירושים, ופירשו '''לץ''' = אדם שמסית ומחטיא אחרים - מדבר '''במליצות''' וגורם להם '''ללוז''' ולנטות מדרך הישר {{קטן|קטן= (ע"פ אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 251)|}} : '''

::* {{צמ|כיכִּי אפסאָפֵס עריץעָרִיץ וכלהוְכָלָה '''לץלֵץ''' ונכרתווְנִכְרְתוּ כלכָּל שקדישֹׁקְדֵי אוןאָוֶן; מחטיאי אדם בדבר ולמוכיחולמוכִּיח בשער יקשון...|ישעיהו כט כ}}- '''לץ''' הוא אחד מ" '''מחטיאי אדם בדבר''' ", מסית.

::* {{צמ|לכןלָכֵן שמעושִׁמְעוּ דברדְבַר ה' אנשיאַנְשֵׁי '''לצוןלָצוֹן''' משלימֹשְׁלֵי העםהָעָם הזההַזֶּה אשראֲשֶׁר בירושלםבִּירוּשָׁלִָם... כי אמרתם כרתנו ברית את מוות... ועתה אל '''תתלוצצו'''...|ישעיהו כח יד}}- מושל העם מדברים במליצות כדי להסית את העם לכרות ברית עם מצרים.

::* {{צמ|אשריאַשְׁרֵי האישהָאִישׁ אשראֲשֶׁר לאלֹא הלךהָלַךְ בעצתבַּעֲצַת רשעיםרְשָׁעִים, ובדרךוּבְדֶרֶךְ חטאיםחַטָּאִים לאלֹא עמדעָמָד, ובמושבוּבְמוֹשַׁב '''לציםלֵצִים''' לאלֹא ישביָשָׁב|תהלים א א}}- לצים הם אנשים שמנסים לשכנע את האדם לשבת איתם. וחז"ל פירשו פסוק זה על הנחש, שהסית את האישה ואמר לה: " {{צפ|תוכן=מעץ זה אכל וברא את העולם, ואם אתם תאכלו בממנו תבראו עולמות כמותו, שנאמר: והייתם כאלהים, אלא כל אומן שונא בר אומנותו, מכאן שהיה '''ליצן'''.}} " {{קטן|קטן= ( [http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=29&perek=1&mefaresh=shimoni ילקוט שמעוני על תהלים, רמז תריג] )|}} . '''

::* {{צמ|אלאַל תוכחתּוֹכַח '''לץלֵץ''' פןפֶּן ישנאךיִשְׂנָאֶךָּ, הוכחהוֹכַח לחכםלְחָכָם ויאהבךוְיֶאֱהָבֶךָּ|משלי ט ח}}- פירש רש"י " {{צפ|תוכן=זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה}} " ( [[ביאור:יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו|פירושים נוספים]] ).

::* {{צמ|'''לץלֵץ''' הייןהַיַּין, המההֹמֶה שכרשֵׁכָר, וכלוְכָל שגהשֹׁגֶה בובּוֹ לאלֹא יחכםיֶחְכָּם|משלי כ א}}- היין מסית את האדם מדרך החכמה ( [[ביאור:לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם|פירוט]] ).