ביאור:האם לתת צדקה למי שאינו עוזר לעצמו: הבדלים בין גרסאות בדף

1. ישנן מצוות המדגישות שיש לעזור רק למי שעוזר לעצמו: '''

::*'''פריקה''', {{צמ|כיכִּי תראהתִרְאֶה חמורחֲמוֹר שנאךשֹׂנַאֲךָ רבץרֹבֵץ תחתתַּחַת משאומַשָּׂאוֹ, וחדלתוְחָדַלְתָּ מעזבמֵעֲזֹב לולוֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ - '''עזבעָזֹב תעזבתַּעֲזֹב עמועִמּוֹ'''|שמות כג ה}}: חז"ל למדו מהמילה "עמו", שיש לעזור לזולת רק כאשר הוא משתתף ועוזר לעצמו: " {{צפ|תוכן=הלך וישב לו ואמר 'הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק', פטור, שנאמר '''עמו'''. אם היה זקן או חולה, חייב...}} " {{קטן|קטן= ( [[משנה בבא מציעא ב י]] )|}} . ולפי אחת הדעות, האדם פטור מלעזור לזולת כאשר מדובר בצרה שהזולת הביא על עצמו: " {{צפ|תוכן=רבי יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר על משאו, אין זקוק לו, שנאמר, '''תחת משאו''', משאוי שיכול לעמוד בו.}} " '''

::*'''הלואה בלי ריבית''', {{צמ|אלאַל תקחתִּקַּח מאתומֵאִתּוֹ נשךנֶשֶׁךְ ותרביתוְתַרְבִּית ויראתוְיָרֵאתָ מאלהיךמֵאֱלֹהֶיךָ, '''וחיוְחֵי אחיךאָחִיךָ עמךעִמָּךְ'''|ויקרא כה לו}}- גם כאן למדו מהמילה "עמך" שיש לעזור לאח רק כאשר הוא עוזר לעצמו.

2. אך ישנן מצוות שבהן הדגש הוא אחר: '''

::*'''פאה''', {{צמ|ובקצרכםוּבְקֻצְרְכֶם אתאֶת קצירקְצִיר ארצכםאַרְצְכֶם, לאלֹא תכלהתְכַלֶּה פאתפְּאַת שדךשָׂדְךָ בקצרךבְּקֻצְרֶךָ ...|ויקרא כג כב}}(ודומה לזה ב [[ויקרא יט ט]]: בעל השדה חייב להשאיר פאה לעניים. אסור לו להתנות את מתן הפאה בכך שהעניים ישתתפו עמו במלאכות החרישה והזריעה. מצד שני, העניים צריכים לקצור את הפאה בכוחות עצמם.

::*'''שכחה''', {{צמ|כיכִּי תקצרתִקְצֹר קצירךקְצִירְךָ בשדךבְשָׂדֶךָ, ושכחתוְשָׁכַחְתָּ עמרעֹמֶר בשדהבַּשָּׂדֶה, לאלֹא תשובתָשׁוּב לקחתולְקַחְתּוֹ, לגרלַגֵּר ליתוםלַיָּתוֹם ולאלמנהוְלָאַלְמָנָה יהיהיִהְיֶה, למעןלְמַעַן יברכךיְבָרֶכְךָ ה' אלהיךאֱלֹהֶיךָ בכלבְּכֹל מעשהמַעֲשֵׂה ידיךיָדֶיךָ|דברים כד יט}}- מצוות השכחה מקלה עוד יותר על העניים - הם לא צריכים לאסוף שיבולים בודדות אלא עומרים שלמים.

::*'''מעשר''', {{צמ|כיכִּי תכלהתְכַלֶּה לעשרלַעְשֵׂר אתאֶת כלכָּל מעשרמַעְשַׂר תבואתךתְּבוּאָתְךָ בשנהבַּשָּׁנָה השלישתהַשְּׁלִישִׁת שנתשְׁנַת המעשרהַמַּעֲשֵׂר, ונתתהוְנָתַתָּה ללוילַלֵּוִי לגרלַגֵּר ליתוםלַיָּתוֹם ולאלמנהוְלָאַלְמָנָה ואכלווְאָכְלוּ בשעריךבִשְׁעָרֶיךָ ושבעווְשָׂבֵעוּ|דברים כו יב}}- מצוות המעשר מקלה עוד יותר על העניים - בעל השדה צריך לשים את המעשר בשערים ולאפשר לכל נזקק לבוא ולקחת; אסור לו לדרוש מהם להשתתף בעבודת השדה, להציג תכנית כלכלית, או להציב כל דרישה אחרת כתנאי לקבלת המעשר. '''

נראה שיש הבדל מהותי בין שני סוגי המצוות: '''

::*מצוות הפריקה וההלוואה בלי ריבית מתייחסות ל '''זמן''': האדם נדרש לתת מזמנו כדי לעזור לרעהו שנתקע באמצע הדרך, או לתת לרעהו להשתמש בכספו במשך זמן מסויים בלא תמורה. בזמן כולם שוים - כולם קיבלו 24 שעות ביממה. לכן, אין זה מוצדק שאדם אחד ישקיע זמן כדי לעזור לרעהו, כאשר רעהו יושב ומתבטל. '''

::*מצוות פאה, לקט, שכחה ומעשר מתייחסות '''לקרקע''', והקרקע לא התחלקה בצורה שוה! ללוי ולגר אין קרקע, ליתום ולאלמנה אולי יש קרקע שקיבלו בירושה מאביהם ז"ל אך הם חלשים מכדי לעבד אותה. התורה דורשת מבעל הקרקע להכיר בעובדה שהקרקע לא שייכת לו אלא לה', להפריש חלק מיבול הקרקע כדי לתקן את אי השיוויון, לתת פיצוי לאנשים שנקודת ההתחלה שלהם נמוכה יותר. '''

מובן שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, האם אכן מדובר באי-שיוויון שצריך לתקן על-ידי מתן פיצויים, או שמדובר בצרה שהאדם הביא על עצמו. במקרה הראשון יש לתת פיצויים ללא תנאי, ובמקרה השני יש להדריך את האדם על-מנת לוודא שלא ייכנס שוב לצרות. '''

אחת הטענות נגד מובטלים היא, שאינם עוזרים לעצמם כי הם [[ביאור:עצל = חסר רצון לעבוד ולהשקיע לטובת עצמו|עצלים]] . מהפסוקים בספר משלי ניתן להסיק, שלא כל אדם שאינו עובד הוא עצל: '''

::*עצל הוא אדם שאינו מסוגל אפילו להמשיך ולסיים פעולה שמישהו אחר התחיל עבורו, {{צמ|טמןטָמַן '''עצלעָצֵל''' ידויָדוֹ בצלחתבַּצַּלָּחַת, נלאהנִלְאָה להשיבהלַהֲשִׁיבָהּ אלאֶל פיופִּיו|משלי כו טו}}( [[ביאור:תמים = שלם ללא פגם, בגופו או באישיותו או ביחסיו עם הזולתn|פירוט]] ). לדוגמה, אדם שמתעצל ללכת ולקטוף את הפאה, ללקט את שיבולי הלקט, לאסוף את עומר השכחה או לטחון את החיטה הניתנת כמעשר הוא '''עצל''' (אם אין לו בעיה רפואית), ואין צורך לעשות עבורו את העבודה. אולם, מי שמתקשה לעשות את הצעד הראשון, לחרוש ולזרוע, אולי איננו חרוץ אך גם איננו עצל. '''

::*עצל הוא אדם שנמנע מעבודה גם כשהוא עצמאי, בלי בוס על הראש, {{צמ|לךלֵךְ אלאֶל נמלהנְמָלָה '''עצלעָצֵל''', ראהרְאֵה דרכיהדְרָכֶיהָ וחכםוַחֲכָם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה...|משלי ו ו}}( [[ביאור:שמות עצם שמתחילים באות מj-06-07|פירוט]] ), וגם כאשר הדבר נוגע לשדה הפרטי שלו (<span style="color: rgb(0, 0, 102);">

:: [[משלי כד ל]]: "''' {{צ|על שדה איש '''עצל''' עברתי, ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כלו קמשונים...}} ". אולם, מי שלא רוצה ללכת לעבוד כשכיר, אינו בהכרח עצל; ייתכן שהוא רק אינו רוצה להיות משועבד לאדם אחר. בזמן התורה, רוב בני ישראל קיבלו קרקע ולכן יכלו לעבוד כעצמאיים, והמעטים שלא קיבלו קרקע - קיבלו פיצוי בצורת מעשר, כפי שהסברנו למעלה. '''

::*עצל הוא אדם שממציא סכנות דמיוניות כדי להימנע מעבודה, {{צמ|אמראָמַר '''עצלעָצֵל''' 'שחלשַׁחַל בדרךבַּדָּרֶךְ! אריאֲרִי ביןבֵּין הרחבותהָרְחֹבוֹת!'|משלי כו ג}}( [[ביאור:שמות עצם שמתחילים באות מj-22-13|פירוט]] ). אבל אדם שפוחד מסכנות אמיתיות (למשל, פוחד לעבוד כמאבטח בקניון), אולי אינו חרוץ אך גם אינו עצל.

::*עצל הוא אדם שמתאוה לדברים, ואינו עושה שום דבר כדי להשיג אותם; התאוה שלו תישאר בלתי ממומשת עד יום מותו, {{צמ|תאותתַּאֲוַת '''עצלעָצֵל''' תמיתנותְּמִיתֶנּוּ, כיכִּי מאנומֵאֲנוּ ידיויָדָיו לעשותלַעֲשׂוֹת|משלי כא כה}}. אבל אדם שאינו מתאוה, מסתפק במועט ולכן אינו עובד, אינו עצל. '''

השאלה התפרסמה תחת הכותרת [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=11402 האם עלינו לעזור למי שלא עוזר לעצמו? / עלון קוממיות, פרשת בהר ה'תשס"ט] . שלושת הרבנים שהשיבו על השאלה התעלמו, משום מה, מהפסוקים המדברים על מתנות עניים. לכן לענ"ד המסקנות שהגיעו אליהן נכונות באופן חלקי בלבד. '''