ביאור:משלי יב כה: הבדלים בין גרסאות בדף

הדאגה היא רגש טבעי וחיוני של אחריות כלפי העתיד, אולם לפעמים היא חורגת ממקומה ומשתלטת על כל מחשבותיו של האדם. ספר משלי ומפרשיו מציעים מספר דרכים להתגבר על בעיה זו: '''

{{צמ|דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ - יַשְׁחֶנָּה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה|משלי יב כה}}'''

'''דאגה''' [[ביאור:דאגה = חשש טבעי מפני אבדן של דבר חשוב|= חשש מפני אובדן של דבר חשוב]] . '''

כאשר '''דאגה''' משתלטת ומושלת במחשבותיו של האדם, עליו לעשות שני דברים: '''יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה'''. '''

כך צריך האדם להתייחס לדאגה כשהיא מופיעה בליבו - כאל משרתת בלבד. אחרי שהאדם השתמש בדאגה, חשב על כל הסכנות המדאיגות והתכונן לקראתן במידת האפשר, הדאגה סיימה את תפקידה כמשרתת והאדם יכול "לפטר" אותה, כמו שמוסבר בהמשך הפסוק: '''

דיבורים טובים יהפכו את הדאגה לשמחה, והשמחה תתן לאדם כוח ליישם את המסקנות שהגיע אליהם לפני כן, בזכות הדאגה. '''

חז"ל פירשו '''ישׂחנה''' בסי"ן {{קטן|קטן= |}} : " {{צפ|תוכן=רב אמי ורב אסי: חד אמר '''יסיחנה מדעתו''', וחד אמר '''ישיחנה לאחרים'''}} " {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, סנהדרין ק:)|}} . האדם יכול להתמודד עם הדאגה בעצמו או בעזרתם של אנשים אחרים: '''

1. '''יסיחנה מדעתו''' = יסיר את תחושת הדאגה מהמודעות, ידחיק אותה אל תת-ההכרה. '''

2. '''ישיחנה לאחרים''' = ישוחח עם אנשים אחרים, שיעזרו לו להכניס את הדאגה למידה המתאימה. כל אדם רואה את המציאות מכיוון אחר; בתפיסה של כל אדם יש עובדות מציאותיות ויש דמיון; המציאות משותפת לכולם, אבל הדמיון הוא אישי לכל אחד ואחד. ולכן, כשכמה אנשים '''משוחחים''' ו"מצליבים" את התפיסות שלהם, הם מבררים מהו החלק המשותף (שהוא המציאות), ומהו החלק הדמיוני. כשהדאגה משתלטת על האדם, והוא משוחח על כך עם אחרים, הם עוזרים לו לראות, מהן העובדות המציאותיות שבאמת צריכות להדאיג אותו, ולגביהן הוא צריך לפעול; ומהן העובדות הדמיוניות, שאותן הוא צריך לשכוח ולהוציא מדעתו. ראו בהמשך " '''מתי יסיחנה מדעתו ומתי ישיחנה לאחרים?''' ". '''

ולפי הניקוד בספרים שלנו, '''ישׁחנה''' בשי"ן, יש לפרש: '''

3. '''ישחנה''' = יכופף וישפיל את תחושת הדאגה, ידחיק אותה, בדומה לפירוש 1 למעלה: " {{צפ|תוכן=עת יעלה ציור הדאגה בלב... להשפיל הציור הלז ולהורידו אל עומק הנפש, ושם, בחושך שמו יכוסה, על-ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} . דאגות שנמצאות בתת-ההכרה מעוררות את האדם לאחריות מבלי לעוות את שיקול הדעת שלו. '''

ע"פ הרב שמואל יניב {{קטן|קטן= (צפונות הנפש, מהדורת ה'תשס"ו, עמודים 29-33)|}} , העצה " {{צפ|תוכן=ישיחנה לאחרים}} " מיועדת רק למקרי חירום, רק למקרים שבהם האדם לא יכול להתמודד לבד עם הדאגות. אם משתמשים בה יותר מדי, היא עלולה להזיק: " {{צפ|תוכן=כאשר מבקשים רחמים, יש בכך השלמה, ולו רק חלקית, עם הנפילה, ודבר זה חמור, שהרי הישועה תצמח מהאדם עצמו, כמאמר חז"ל 'אם אין אני לי - מי לי?'. ועוד: ייתכן שהחברה תרחם עליו ותעזור לו באופן רגעי, אבל תפסיק לכבד ולהעריך אותו, ומסיבה זו יכול להיווצר משבר קשה נוסף. אם כן, הוא יצא ממשבר אחד, ונכנס לאחר במקומו... ראוי לאדם להעמיד פנים שהכל מסתדר בכי טוב, מאשר לגלות את המצוקה הנפשית בחוץ, שהרי בעצם הגילוי משרֶה הוא אוירת עצבות ונכאים בסביבתו... גניחות ודיבורים על מצוקה שחורה, הבאים לאוזניו של מי שאינו יכול להקל, גורמים כאב ראש לשומע, ואינם מביאים כל תועלת, אלא להיפך, גורמים לשקיעה נוספת בייאוש. ויתר על כן, ייתכן, שהשומע לא יחפוץ להיות מעורב בכאב שמנחיתים עליו ללא רצונו ושלא בטובתו, והוא עלול לנטוש את הפונה ולהשאירו שמם ועצוב. '''

}}

גם הפסיכולוגים בימינו נחלקים בשאלה דומה, לגבי הטיפול הרצוי לנפגעי פוסט-טראומה. יש אומרים שעדיף לשוחח, יש אומרים שעדיף להדחיק, ויש אומרים שהדבר תלוי באדם: בדרך-כלל עדיף לתת לאדם להתמודד עם הפוסט-טראומה לבד ({{צ|יסיחנה מדעתו}}), ורק אם המנגנון הטבעי לא עובד יש לסייע לו על-ידי שיחות ({{צ|ישיחנה לאחרים}}). לפירוט ראו [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3586712,00.html פרויד מתהפך] . '''

2. אך רוב המפרשים פירשו שהכינוי מתייחס ל '''איש''' או ל '''לב''' {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} , ולפי זה היה ראוי לכתוב "ישמחנו". אולי נכתב " '''ישמחנה''' " כדי שיהיה חרוז: '''ישחנה - ישמחנה'''. אמנם חרוזים אינם נפוצים בתנ"ך, אבל ישנם פסוקים שבהם רואים בבירור שהכותב השתדל ליצור חרוז, למשל: {{צמ|וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו '''כָּכָה''', כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי '''אֹתָכָה'''...|שמות כט לה}}'''

ד"ר דניאל גולמן, בספר "אינטלגנציה רגשית", עמ' 82-87, מתאר בקצרה את תופעת הדאגה הכרונית, וכמה דרכים להתמודדות עמה. בפרט, הוא מתאר שיטה טיפולית של פסיכולוג בשם תומאס בורקובץ' (Borkovec): '''

הרב חנוך גבהרד והרב אברהם ויינברג {{קטן|קטן= ("שיעורים באגדות חז"ל", הרב חנוך גבהרד, סנהדרין ק:, עמודים 330-340)|}} דנים בפירוט במשמעות הדאגה ובדרכים להתמודד עם דאגות מיותרות, למשל: '''

::::*" {{צפ|תוכן=או בעזרת הזולת... שיספר את הדאגה לאנשים אחרים ויתייעץ עם אוהביו... בכוח הדיבור ישנם שני כוחות הפועלים לשחרור נפש עמוסה: גם שחרור של מטען '''רגשי''', וגם הגדרה '''שכלית''' מדויקת של הבעיה...}} " '''

ע"פ אליהו שי ("הכעס והגישה הקוגניטיבית - על השימוש בפסיכולוגיה לעבודת המידות", צוהר כה, עמ' 119), ניתן להשתמש בעצות אלו, לא רק לדאגנות יתר, אלא גם לרגשות מטרידים אחרים, כגון הכעס: '''

::*'''ישיחנה לאחרים''': " {{צפ|תוכן=במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש}} ". '''

מאת: רמי ניר '''

::*{{צ|יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם}} '''

אולם המשל אינו מגדיר "דְּאָגַת יֶתֶר". המשל מגדיר רק "דְּאָגָה" שהיא "יֶצֶר". '''