ביאור:משלי כ טז: הבדלים בין גרסאות בדף

כאשר אדם חותם ערבות על הלוואה, והלווה לא מחזיר, הנטיה הטבעית היא לרחם על הערב, שהרי הוא רק רצה לעזור לחבר, הוא לא הרויח שום דבר מההלוואה. הגישה של ספר משלי היא הפוכה: '''

ספר משלי קורא למלוה להתייחס לערב באכזריות, '''לחבול''' (לעקל) את כל רכושו ואף '''לקחת''' את '''בגדיו''' . הסיבה:

מצד שני, החוק הישראלי דווקא נותן הגנות מסויימות לערבים - ראו [http://www.hovot.co.il/hatimatarvut.asp חוק הערבות] . '''

ראו גם: [[ביאור:ערבות לעומת הלוואה|פסוקים נוספים שמזהירים את האדם מהיות ערב בהלוואה]] . '''

2. החצי השני מלמד, שמי שערב בעד '''נכריה''' עונשו גדול יותר - צריך לא רק '''לקחת''' את '''בגדו''' מעליו אלא גם '''לחבול''' אותו - להיכנס אל ביתו בכוח כדי לקחת את רכושו {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} , לפגוע בגופו {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} , או לקחת את חבלי אהלו {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . והסיבה היא, '''שהנכריה''' היא לא רק '''זרה''' אלא גם מחוץ לעם ישראל, ולכן פשעו של מי שיצר את הערבוב הוא גדול יותר - הוא גרם הפסד כספי לא רק למלוה אלא לכל עם ישראל {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} . ויש אומרים שהסיבה היא, " {{צפ|תוכן=כי יפשע הבוטח באישה מן הבוטח באיש, כי יותר מצאו האמונה והמוסר באנשים}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . '''

2. משל לאדם שמאמין בדעות זרות ושקריות, ולוקח על עצמו אחריות להוכיח אותם: " {{צפ|תוכן=התופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה... הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות. '''והערב''' בעד '''זר''' , היינו דעה שהיא חוץ מחכמת התורה ושרשיה... '''יקח''' ממנו... '''לבוש''' תפארת אשר לבש ישראל בהר חורב, אבל הערב '''בעד נכריה''' , שהיא עבודת כו"ם ואלהי נכר, '''יחבול''' אותו בעצמו...}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}}