ביאור:משלי יט כח: הבדלים בין גרסאות בדף

כשאדם אומר דברי גנאי בגלוי, זו רק חצי צרה - השומעים יודעים שמדובר בדברי גנאי ושיש לקחת אותם בעירבון מוגבל. הצרה הגדולה יותר היא כשאדם אומר דברי גנאי בסתר, כבדיחה או כהערת-אגב לנושא אחר. במצב זה השומעים לא מודעים לכך שהם שמעו עכשיו דברי גנאי ולא מפעילים את מנגנוני הסינון השכליים שלהם, וכך הגנאי מחלחל פנימה: '''

''' עֵד בליעל''' = עד רשע, המעוניין לטפול האשמות שקר על הזולת;   '''יליץ''' = יעשה צחוק וליצנות, כמו {{צמ|אםאִם ללציםלַלֵּצִים הואהוּא יליץ'''יָלִיץ''' ולעניים, יתןולענוים חןיִתֶּן חֵן|משלי ג לד}};   '''עד בליעל יליץ משפט''' = עד בליעל משתמש בליצנות כאמצעי להעביר את עדות השקר שלו; הוא מספר בדיחות שמהן משתמע, בדרך אגב, שהזולת אשם.

לדוגמה נוספת, כשעיתונאי רשע רוצה להשמיץ את המפלגה היריבה, הוא לא יגיד בגלוי "לדעתי מפלגה א-ב-ג מושחתת" אלא יכתוב כתבה שלמה שמדברת על אדם מסויים שנחשד בשחיתות, ובתוכה יכתוב גם "אחת הראיות שהשופטים יצטרכו לקחת בחשבון היא קשריו של החשוד עם מפלגת א-ב-ג". '''

המאמר אינו מכוון לאנשי בליעל או לרשעים, הם ממילא לא יקשיבו; המאמר מכוון לאנשים שרואים את עצמם כאנשים טובים וכשרים. לאנשים כאלו אומר הפסוק: אל תתנהגו כמו '''רשעים''' בני '''בליעל''' ! אם יש לכם ביקורת על אדם או על תנועה מסויימת, הציגו את דברי הביקורת שלכם בצורה גלויה וישירה, כך שהצד השני יוכל להגיב ולהתגונן. אל תמתחו ביקורת בדרך של '''ליצנות''' ובדיחה או בדרך של '''הבלעה''' כהערת אגב! '''

1. פירשנו '''יליץ''' = יעשה צחוק וליצנות; לפי זה יש כאן רצף של שלושה פסוקים העוסקים בליצנות: הפסוק שלנו, הפסוק הבא {{צמ|נכונונָכוֹנוּ ללציםלַלֵּצִים שפטיםשְׁפָטִים ומהלמותוּמַהֲלֻמוֹת לגולְגֵו כסיליםכְּסִילִים|משלי יט כט}}, והפסוק שאחריו [[משלי כ א]] {{צ|לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם}} - שגם הוא מביע רעיון דומה: [[ביאור:לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם|היין יעשה ממך צחוק]] .

2. ואפשר גם לפרש '''יליץ''' = ידבר בשפה מליצית, יפה וברורה, כמו {{צמ|והםוְהֵם לאלֹא ידעויָדְעוּ כיכִּי שמעשֹׁמֵעַ יוסףיוֹסֵף כיכִּי המליץהַמֵּלִיץ בינתםבֵּינֹתָם|בראשית מב כג}}= המתרגם; {{צמ|אםאִם ישיֵשׁ עליועָלָיו מלאךמַלְאָךְ מליץמֵלִיץ אחדאֶחָד מנימִנִּי אלףאָלֶף להגידלְהַגִּיד לאדםלְאָדָם ישרויָשְׁרוֹ|איוב לג כג}}; {{צמ|הלואהֲלוֹֹֹֹֹֹֹֹֹא אלהאֵלֶּה כלםכֻלָּם עליועָלָיו משלמָשָׁל ישאויִשָּׂאוּ ומליצהוּמְלִיצָה חידותחִידוֹת לו|חבקוק ב ו}}, [[ביאור:מָשָׁלי א6]] : {{צמצ|להביןלְהָבִין משלמָשָׁל ומליצהוּמְלִיצָה דברידִּבְרֵי חכמיםחֲכָמִים וחידתם|משלי א ווְחִידֹתָם}}, {{צמ|אוליםאֱוִלִים יליץיָלִיץ אשםאָשָׁם וביןוּבֵין ישריםיְשָׁרִים רצוןרָצוֹן|משלי יד ט}}- מליצה נרדפת למשל.

לפי זה, משמעות הפסוק היא: " '''עד בליעל''' מדבר '''במשפט''' בשפה '''מליצית''' , גבוהה ויפה, כדי להטעות את השופטים; '''ופיו''' של העד '''הרשע''' ''' מבלע''' ומסתיר את '''האוון''' והשקר שבדבריו"; ומטרת הפסוק היא, להזהיר את השופטים מפני עדים רשעים, כי העדים הרשעים יודעים להסתיר היטב את השקר שבדבריהם, כעין עצתו של יהודה בן טבאי: " {{צפ|תוכן=וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים}} " {{קטן|קטן= (משנה אבות א ח)|}} . '''

::*אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "יליץ '''ב''' משפט" או "יליץ דבריו" או "יליץ שקר". '''

1. לפי המשמעות הפשוטה של המילים '''עֵד''' ו '''משפט''' , הפסוק מתייחס להתנהגותו של אדם העומד על דוכן העדים בבית המשפט. לפי זה הפסוק בא ללמד את השופטים, איך לזהות עדי שקר על-פי אופיים: עד שקר עושה צחוק מכל המשפט; השופטים ובעלי-הדין מתייחסים למשפט ברצינות, אבל העד צוחק על כולם, בעיניו זה רק משחק לא רציני, שמטרתו להרוויח כסף.

3. ויש שפירשו: '''יליץ משפט''' = ידבר במידת הדין והמשפט, כלומר ידון לכף חובה; הפסוק בא לגנות את האנשים '''שמליצים משפט''' ומחפשים מעשים רעים אצל הזולת, וגם את האנשים '''שמבלעים אוון''' ומתעלמים ממעשים רעים של הזולת; שני הקצוות פסולים {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . '''

1. לפי המשמעות הפשוטה של המילה '''משפט''' , גם החצי השני של הפסוק מאפיין '''עדים''' רשעים, ומטרתו לעזור לשופטים לזהות אותם.

3. ואפשר גם לפרש שהחצי השני מתאר '''שופטים''' רשעים, המסתירים את השקר והרשע שבדברי העד הבליעל. השופטים הרשעים אינם טורחים לגלות את האמת; למרות שהם יודעים שהעד עושה צחוק מהמשפט, הם '''בולעים''' את שקריו ומקבלים את טענותיו. '''