|
פא - עלו זה בנגב ועליתם את ההר
עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר (בַּמִּדְבָּר י''"ג) וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''"י: פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכְּלָל הוּא, שֶׁ הַדִּבּוּרִים שֶׁל צַדִּיק שֶׁמְּדַבֵּר בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְּפִלָּה נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אֶרֶץ הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמ''"ג) : ''"נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ''" וְכוּ וְ נֶפֶשׁ הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ה) : ''"נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ''" וּ כְשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְ הַדִּבּוּרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הֲמוֹן עַם בְּשִׂיחַת חֻלִּין הוּא נִקְרָא פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְ לָמָּה מְדַבֵּר שִׂיחַת חֻלִּין כְּדֵי לְקַשֵּׁר אֶת הֲמוֹן עַם אֶל הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַר דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא אֵין הַר לְבָנוֹן (צָרִיך לוֹמַר: לְבָנוֹן, עַיֵּן גִּטִּין נ''"ו, וְעַיֵּן יַלְקוּט פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן בְּשֵׁם יְלַמְּדֵנוּ) אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''"הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן''" וּ בֵית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת דַּעַת דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת ל''"ג) : כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְדַעַת נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת כִּי עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה אִי אֶפְשָׁר לְקַשְּׁרָם אֶל שָׁרְשָׁם, מֵחֲמַת שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת כִּדְאִיתָא בְּתַלְמַי הַמֶּלֶך (מְגִלָּה ט) : כְּשֶׁהוֹשִׁיב ע''"ב זְקֵנִים לִכְתּב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְכָתְבוּ כֻּלָּם אֱלקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכוּ כִּי הוּא רָחוֹק מִן הָאֱמֶת, וְהֻצְרְכוּ לַהֲפך אֶת הַצֵּרוּפִים כָּך הַצַּדִּיק שֶׁרוֹצֶה לְקַשֵּׁר אֶת הֲמוֹן עַם הָרְחוֹקִים מִן הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיּוֹת צָרִיך לְדַבֵּר עִמָּהֶם שִׂיחַת חֻלִּין, וּלְהַלְבִּישׁ בָּהֶם הַתּוֹרָה רַק שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּצֵרוּפִים וְ נִקְרָא פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אַף שֶׁהֵם פְּסֹלֶת אֶרֶץ אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק עֲלוּ, הַיְנוּ שֶׁאַתֶּם הֲמוֹן עַם עוֹלִים זֶה בַנֶּגֶב, זֶה הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת יב) : ''"כִּי זֶה כָּל הָאָדָם''" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ''"ל (שַׁבָּת ל) שֶׁכָּל הָעוֹלָם לא נִבְרָא אֶלָּא לְצֶוֶת לָזֶה הַיְנוּ הַצַּדִּיק הוּא בַנֶּגֶב, הַיְנוּ פְּסֹלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שִׂיחַת חֻלִּין וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְקַשֵּׁר אֶתְכֶם וַ עֲלִיתֶם אֶת הָהָר, הַיְנוּ הַדַּעַת הַנַּ''"ל. וְעוֹד, כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ וּכְשֶׁבָּא אֶחָד מִן הֲמוֹן עַם וּמְדַבֵּר עִמּוֹ דְּבָרִים שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם וְהַצַּדִּיק נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ אָז הוּא מְחַיֶּה לְהַצַּדִּיק וְהַצַּדִּיק בָּא לְמַדְרֵגָתוֹ וְאַחַר כָּך יָכוֹל הַצַּדִּיק לְהַעֲלוֹתָם לִבְחִינַת הַדַּעַת עֲלוּ זֶה, הַיְנוּ כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיך לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָתוֹ צָרִיך אַתָּה לִהְיוֹת בַנֶּגֶב הַיְנוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין כְּדֵי לְהַחֲיוֹתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר שֶׁיּוּכַל אָז הַצַּדִּיק לְקַשֵּׁר אֶתְכֶם לִבְחִינַת דַּעַת הַנִּקְרָא הַר כַּנַּ''"ל
|
