ביאור:משלי יב כה: הבדלים בין גרסאות בדף

כאשר '''דאגה''' משתלטת ומושלת במחשבותיו של האדם, עליו לעשות שני דברים: '''יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה''' . '''

'''יַשְׁחֶנָּה''' = בניין '''הפעיל''' מהשורש '''שחה''' , שממנו גם הפועל "השתחוה" = התכופף בפני הזולת כאות לכניעה וקבלת מרות. מכאן '''ישחנה''' = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לו ולהיות כפופה לו. הדאגה יכולה לשרת את האדם בכך שהיא מכוונת אותו להיזהר מפני סכנות.

'''דבר טוב''' = דיבור שיש בו נחמה והבטחה לעתיד טוב יותר, כמו ב [[זכריה א יג]]: " {{צצמ|ויעןוַיַּעַן ה' אתאֶת המלאךהַמַּלְאָךְ הדברהַדֹּבֵר ביבִּי '''דבריםדְּבָרִים טוביםטוֹבִים''' , דבריםדְּבָרִים נחמיםנִחֻמִים|זכריה א יג}} ".

'''ודבר טוב ישמחנה''' = השלב השני בהתמודדות עם דאגה הוא לשמוע דיבורים שמביעיםהמביעים עמדה הפוכה מזו שמביעה הדאגה - דיבורים שמסביריםהמסבירים, שאם האדם אכן יממש את המסקנות שהגיע אליהן בעקבות הדאגה, יתנהג בזהירות ויתכונן לסכנות האפשריות, המצב יהיה '''טוב''' . אפשר לשמוע דיבורים כאלו מידידים שמשוחחים עמם על הדאגות, ואפשר גם שהאדם עצמו ידבר עם עצמו ויגיד לעצמו דברים טובים.

חז"ל פירשו '''ישׂחנה''' בסי"ן {{ממקטן|סנהדריןקטן= |ק|:}} : " {{צפ|תוכן=רב אמי ורב אסי: חד אמר '''יסיחנה מדעתו''' , וחד אמר '''ישיחנה לאחרים'''}} " {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, סנהדרין ק:)|}} . האדם יכול להתמודד עם הדאגה בעצמו או בעזרתם של אנשים אחרים: '''

וייתכן שהכוונה שהאדם צריך '''להשיח''' את דאגותיו לה' - לספר לו על הדברים שמדאיגים אותו; ראו [[ביאור:ספר הכל לה'|גל אל ה' מעשיך]] . '''שיחה''' היא אחד משמותיהמכינוייה של התפילה.

1. על-פי העצה " '''יסיחנה מדעתו''' ", יש לפרש שגם " '''ודבר טוב ישמחנה''' " היא עצה להתמודדות עצמאית של האדם עם דאגותיו, בכך שידבר עם עצמו על דברים שמחים: " {{צפ|תוכן=שיעלה על ליבו ציורים טובים, מתנגדים לציורי הדאגה, למשל יצייר שאחריתו טוב, שביתו יעמוד נכון, שהוא מלא ברכת ה', ושיש}} {{צפ|תוכן=תקוה לאחריתו... '''ישמחנה בדבר טוב''' , ועל-ידי ציור טוב לעומת ציור הרע והמעציב ישמח אותה... '''שיסיח''' אותה לאחרים, רוצה לומר, לרעיונות אחרות טובות ומשמחות}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} ; " {{צפ|תוכן='''דבר טוב''' הוא אם יכול לעצור כוח '''לשמח''' את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} ;

{{צפ|תוכן=הנאמר לעיל מתייחס למצב בו האדם גונח סתם, בעוד שבעצם הוא מסוגל לקום בכוחות עצמו מהנפילה... אבל אם אינו יכול לקום, והשחור מכסה על הכל, חייבים לבקש עזרה ממי שיכול לעזור ורוצה בכל מאודו לזכות במצוה היקרה הזו, ובכך לקיים את הפסוק (איוב לב כ) '''אדברה וירווח לי''' ...}} "

גם הפסיכולוגים בימינו נחלקים בשאלה דומה, לגבי הטיפול הרצוי לנפגעי פוסט-טראומה. יש אומרים שעדיף לשוחח, יש אומרים שעדיף להדחיק, ויש אומרים שהדבר תלוי באדם: בדרך-כלל עדיף לתת לאדם להתמודד עם הפוסט-טראומה לבד (" {{צ|יסיחנה מדעתו}} "), ורק אם המנגנון הטבעי לא עובד יש לסייע לו על-ידי שיחות (" {{צ|ישיחנה לאחרים}} "). לפירוט ראו [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3586712,00.html פרויד מתהפך] . '''

2. אך רוב המפרשים פירשו שהכינוי מתייחס ל '''איש''' או ל '''לב''' {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} , ולפי זה היה ראוי לכתוב "ישמחנו". אולי נכתב " '''ישמחנה''' " כדי שיהיה חרוז: '''ישחנה - ישמחנה''' . אמנם חרוזים אינם נפוצים בתנ"ך, אבל ישנם פסוקים שבהם רואים בבירור שהכותב השתדל ליצור חרוז, למשל: [[שמות כט לה]]: " {{צצמ|ועשיתוְעָשִׂיתָ לאהרןלְאַהֲרֹן ולבניווּלְבָנָיו '''ככהכָּכָה''' , ככלכְּכֹל אשראֲשֶׁר צויתיצִוִּיתִי '''אֹתָכָה''' ...}}|שמות "כט לה}}'''

::::*" {{צפ|תוכן=או בעזרת הזולת... שיספר את הדאגה לאנשים אחרים ויתייעץ עם אוהביו... בכוח הדיבור ישנם שני כוחות הפועלים לשחרור נפש עמוסה: גם שחרור של מטען '''רגשי''' , וגם הגדרה '''שכלית''' מדויקת של הבעיה...}} " '''

::*'''יסיחנה מדעתו''' : " {{צפ|תוכן=...על-פי הגישה הקוגניטיבית, רגש מתעורר בנו בעקבות מחשבות שאנו חושבים בזמן הסיטואציה... ככל שנרבה במחשבות, וככל שנעמיק במחשבות הללו יותר, הרגש יהיה עז יותר... גם בהקשר של הכעס - ככל שנחשוב יותר על הסיטואציה, על חוצפתו של האדם הפוגע בנו, על המצב הגרוע, וכו' - רגש הכעס יועצם... שליטה על כמות המחשבות תועיל למיתונו של רגש הכעס... גם אם לא הצלחנו למנוע את היווצרותו של הכעס... לכל הפחות יש לנו שליטה על העוצמות שלו: עלינו פשוט להפסיק את זרם המחשבות וההרהורים על מושא הכעס או הסיטואציה המכעיסה, ולהותיר את הכעס כפי שהוא - מטריד, אך קטן ובלתי מלובה...}} "

::*'''ישיחנה לאחרים''' : " {{צפ|תוכן=במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש}} ". '''

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-12-25.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2007-05-07.

כדי לפרש נכון " {{צ|יַשְׁחֶנָּה}} " יש לוודא איזה רעיון טמון בקטע השלם.

::*" {{צ|יַד-חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס}} "

::*" {{צ|דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה}} "

::*" {{צ|יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם}} " '''

יש " {{צ|רְמִיָּה}} ", יש " {{צ|רְשָׁעִים}} ", יש סיבה ריאלית להעלות " {{צ|דְּאָגָה}} ".

לכן נכון לפרש "יַשְׁחֶנָּה" - "כִּבּוּשׁ הַיֶּצֶר", ממקור " {{צ|שָׁחוּן}} ".