ביאור:שם = כינוי: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 3:
{{מאמר הגדרה}}
▲[מתוך [[Tnk1/messages/1497_0|תגובה ב"כפית של נחת", שבט-אדר ה'תשס"ג]] ]'''
מקובל לומר ששמו של האדם מבטא את מהותו. אבל למעשה, שמו של האדם הוא קודם-כל אמצעי תקשורת בין האדם לבין סביבתו, ולכן הוא מבטא יותר את היחסים ביניהם
▲מקובל לומר ששמו של האדם מבטא את מהותו. אבל למעשה, שמו של האדם הוא קודם-כל אמצעי תקשורת בין האדם לבין סביבתו, ולכן הוא מבטא יותר את היחסים ביניהם''' <span>
כלומר, הוא לא מבטא את המהות האובייקטיבית של האדם, אלא את התפקיד הסובייקטיבי שלו בעולמו של מי שנתן לו את השם.
▲כלומר, הוא לא מבטא את המהות האובייקטיבית של האדם, אלא את התפקיד הסובייקטיבי שלו בעולמו של מי שנתן לו את השם.'''
▲הנה כמה דוגמאות:'''
::", ומייד הביא אל האדם את כל החיות כדי שיקרא להן בשמות. אם הכוונה היא שהאדם ייתן להן שמות לפי מהותן הביולוגית – לא ברור מה הקשר בין נתינת השמות לבין העובדה שהאדם בודד. אבל לפי שיטתי זה ברור: המטרה היא לראות מהו יחסו הסובייקטיבי של האדם אל החיות, והאם יש חיה שהאדם מרגיש שהיא מתאימה להיות בת-זוגו. ואכן, לאחר שהאדם מצא את בת-זוגו, הוא ביטא את שמחתו בשם: "''' {{צ|זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא '''אישה'''}} {{צ|<span>▼
::)''' ▼
::גם לגבי נבל הכרמלי אפשר לפרש כך – אשתו ונעריו קראו לו "''' {{צ|נבל}} <span>▼
::עיקרון זה יכול להסביר גם את השיחה בין משה לבין ה', [[ביאור:מה שמו?|לגבי השם שבו ה' מתכוון להתגלות אל בני ישראל]] . '''▼
▲::
::*רחל ולאה נתנו שמות לילדיהם – לא על-פי מהותם האובייקטיבית, אלא על-פי תפקידם של הילדים בעולמן של האמהות. למשל (בראשית כ"ט, לד): {{צ|ותהר עוד, ותלד בן, ותאמר 'עתה הפעם '''יילווה''' אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים'; על כן קרא שמו '''לוי'''}} – לאה מקווה, שבזכות הבן השלישי שלה בעלה יילווה אליה, ולכן קוראת לו "לוי". או (בראשית ל', ח): {{צ|ותאמר רחל: ''''נפתולי''' אלוהים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי'; ותקרא שמו '''נפתלי'''}}: הילד ממלא תפקיד במאבק הנפתל שבין רחל לאחותה, ולכן היא קוראת לו "נפתלי". והדוגמה הטובה ביותר היא (בראשית ל"ה, יח): הילד שאמו רחל קראה לו {{צ|בן אוני}} (מלשון אנינות וצער, כי הלידה היתה כואבת עד מוות), ואביו יעקב קרא לו {{צ|בנימין}} (בן ימים, כי הוא נולד כשאביו היה בא בימים).
לסיכום, גם שמו של האדם אינו מבטא גזירה קדומה שקובעת אם האדם יהיה טוב או רע, אלא רק אופן שבו מתייחסים אליו אנשים מסוימים. שמו של האדם יכול להשתנות, בהתאם ליחסיו עם אנשים שונים, מעשיו המשתנים, ותפקידו המשתנה של האדם במהלך חייו.''' ▼
▲::*גם לגבי נבל הכרמלי אפשר לפרש כך – אשתו ונעריו קראו לו
::*וכן לגבי יעקב ועשו (בראשית כ"ה, כה): ההורים קראו לבן שיצא ראשון {{צ|עשו}}, כלומר – הוא כבר "עשוי", גמור, מוכן, מושלם. הוא הבן העיקרי. ולבן שיצא שני קראו {{צ|יעקב}}, כלומר – כל תפקידו הוא רק ללכת בעקבות אחיו, לעקוב אחריו. הוא הבן המשני. אבל ה' שינה את שמו של יעקב וקרא לו {{צ|ישראל}}, {{צ|כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל}}, כלומר, בעיני אתה השר, אתה הבן העיקרי. השם מבטא את היחס של נותן השם אל בעל השם.
▲::*עיקרון זה יכול להסביר גם את השיחה בין משה לבין ה', [[ביאור:מה שמו?|לגבי השם שבו ה' מתכוון להתגלות אל בני ישראל]] . '''
▲לסיכום,
ראו גם:''' [[ביאור:למענך ולא למעננו|למען שמך]] <span>▼
<div class="advanced">
==לעיון נוסף==
::* [[ביאור:מה שמו?|מה שמו?]]
</div>
{{מקורות|מקורות=
|