לקוטי מוהר"ן כד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: אמרולה אמצעותא דעלמא היכא, זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר. אמר, איתו אשלו ומושחו: )לשון רבנו...
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
תורה כד - אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא
אמרולה אמצעותא דעלמא היכא, זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
יימר. אמר, איתו אשלו ומושחו:
אָמְרוּ לֵהּ אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא ? זַקְפָא לְאֶצְבָּעָתֵהּ, אָמַר לְהוֹ הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ, מִי יֵימַר אָמַר, אַיְתוּ אַשְׁלוּ וּמוֹשְׁחוּ.
א. דַּע, שֶׁיֵּשׁ אוֹר
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין
וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ
אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדָּף אַבַּתְרֵהּ
וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה
אָז הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי
כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ
כִּי הוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה
ב. וְדַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי
אֶלָּא עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה
כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְוָה נִשְׁלָם הַקְּדֻשָּׁה
וּמַעֲלָה הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת
בִּבְחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטרֶת
כִּי הַקְּלִיפּוֹת הֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת
וְהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת
בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר'
והם תקפא דדינא
בבחינת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"
ועקר השמחה היא בלב
כמו שכתוב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב
שֶׁהוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל
עִקַּר גָּלוּתָהּ
כְּשֶׁעַצְבוּת שֶׁהֵם הַקְּלִיפּוֹת גּוֹבְרִים עָלֶיהָ
בִּבְחִינַת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"
וְזֶה הוּא כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת
כְּתִיב: "כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ"
וּבִשְׁבִיל זֶה שֶׁעַל יְדֵי הַקְּטרֶת מַעֲלִין מֵהַקְּלִיפּוֹת חִיּוּתָם
כְּתִיב בָּהֶם: "קְטרֶת יְשַׂמַּח לֵב"
נִמְצָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה
אֲזַי מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה
שֶׁהִיא הַמִּצְוָה
שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַלֵּב
מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה הָעוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת
ג. וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה מִצְוָה
יֵשׁ כּחַ בְּהַמִּצְוָה
לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הָעוֹלָמוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בבחינת: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּצאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ"
וְזֶה בְּחִינַת 'מַלְכוּת מַלְבִּישׁ נֶצַח הוֹד יְסוֹד'
שֶׁהֵם כְּלֵי הַהֲלִיכָה
וְזֶה בְּחִינַת: "תּוֹרַת אֱלקָיו בְּלִבּוֹ לא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו", שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְעוֹרֵר
וזה בחינת: "הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַּקּדֶשׁ"
כְּשֶׁמַּעֲלִין מַלְכוּת לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה
הִיא מַלְבֶּשֶׁת אֶת 'הֲלִיכוֹת אֵלִי'
אֶת 'נֶצַח הוֹד יְסוֹד'
לֵילֵךְ וּלְעוֹרֵר כָּל הַדְּבָרִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
ד. וְעַל יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת
הַיְנוּ עַל יְדֵי הֲלִיכָה
נִמְשָׁךְ בְּרָכָה לְכָל הָעוֹלָמוֹת
וְזֶה בְּחִינַת: 'נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְבִּישִׁין אֶת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת'
שֶׁהֵם הַיָּדַיִם, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבְּרָכוֹת
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיְבָרֶךְ ה' אתְךָ לְרַגְלִי"
נִמְצָא שֶׁעוֹלִין הָרַגְלִין בִּבְחִינַת יָדַיִם
בִּבְחִינַת: "וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה"
ועקר הברכות מידים,: "וַיִּשָּׂא אַהֲרון אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם"
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקב מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"
ה. וְעִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁנִּשְׁפָּעִין מֵהַיָּדַיִם
הֵם שֵׂכֶל
וּכְשֶׁבָּאִים לְמַטָּה
נַעֲשִׂים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"
בְּכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ
צָרִיךְ לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ
שֶׁיַּמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שֵׂכֶל
בִּבְחִינַת: "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו"
וּבִבְחִינַת: "מִקְדָּשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"
וְזֶה בְּחִינַת 'חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, שֶׁמַּלְבִּישִׁין אֶת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת'
ו. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה
לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל
כִּי אֵין לִסְמךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ
וזה בחינת: "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת"
וּבְחִינַת: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"
וּבְחִינַת: "וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל"
הַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַיָּדַיִם
וזהו בחינת: 'וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן'
וְזֶה בְּחִינַת: "אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים"
קדֶשׁ זֶה בְּחִינַת מחִין
וְזֶה בְּחִינַת: 'מַלְכוּת דִּיצִירָה נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חָכְמָה בִּינָה דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה'
ז. וּבִפְנִימִיּוּת בִּרְכָאָן, שֶׁהוּא דַּקּוּת הַבִּרְכָאָן
נִתְבָּרֵךְ מֵהֶם הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב אֶת הַשֵּׂכֶל
שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר
בְּחִינַת: "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ"
כֶּתֶר, הוּא לְשׁוֹן הַמְתָּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּתַּר לִי זְעֵיר"
כִּי כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אֵיזֶהוּ שֵׂכֶל
אוֹמֵר: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶתְיַשֵּׁב
וְגַם שָׁם צָרִיךְ אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת אָמוֹן מֻפְלָא
וְזֶה בְּחִינַת 'שֶׁמִּפְּנִימִיּוּת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וּמִפְּנִימִיּוּת מַלְכוּת דִּיצִירָה, נַעֲשֶׂה כֶּתֶר דַּעֲשִׂיָּה אֲצִילוּת לְמַעְלָה לְמַעְלָה'.
וְזֶה: "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ"
'בָּרוּךְ', זֶה בְּחִינַת יָדַיִם
'כְּבוֹד ה'', זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה
'מִמְּקוֹמוֹ', זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר
ח. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה וּמְתַקֵּן
אֶת הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר
כָּרָאוּי
וְהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף
וְהַכֶּתֶר מְעַכֵּב אֶת הַשֵּׂכֶל
כְּדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַשֵּׂכֶל
וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב
אֲזַי מַכֶּה הַמּחִין בְּהַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר
וְנַעֲשִׂין הֵיכָלִין לְאוֹר אֵין סוֹף
וְאַף עַל פִּי כֵן לָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְדָע
כַּמּוּבָא בַּזוהַר פָּרָשַׁת נחַ 'וּמִגּוֹ הַאי פְּרִיסָא בִּרְדִיפָה דְּהַאי מַחֲשָׁבָה, מְטֵי וְלָא מְטֵי'
וּפְרִיסָא, זֶה הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב
שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר
שֶׁהוּא פָּרוּס בֵּין הַנֶּאֱצָלִים לְבֵין הַמַּאֲצִיל
'וְאִתְעֲבִידוּ תְּשַׁע הֵיכָלִין, דְּלָאו אִנּוּן נְהוֹרִין, וְלָא רוּחִין, וְלָא נִשְׁמָתִין, וְלֵית מָאן דְּקָיְמָא בְּהוּ, וְלָא מִתְדַּבְּקִין, וְלָא מִתְיַדְּעִין'
וְדַע, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַיְדִיעָה
כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה דְּלא יֵדַע
וְזֶה בְּחִינַת: "'וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ"
כִּי אוֹרוֹת אֵלּוּ
הֵם הַצַּחְצָחוֹת
שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת
אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּרְדּף מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכלֶת בְּיַד הַשֵּׂכֶל לְהַשִּׂיג אוֹתָם
כִּי לָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא יְדִיעָן.
וְתִשְׁעָה הֵיכָלִין אֵלּוּ, נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַבְּטִישָׁה
שֶׁמְּבַטְּשִׁין הַמּחִין בַּכֶּתֶר בִּשְׁעַת רְדִיפָה
וְהַמּחִין הֵם תְּלָת
וְכָל אֶחָד כָּלוּל מִתְּלָת
כִּי נִכְלָלִין בִּשְׁעַת רְדִיפָה
וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ, הֵם תִּשְׁעָה
וְזֶהוּ תִּשְׁעָה הֵיכָלִין
[זֶה הָעִנְיָן עָמק עָמק מִי יִמְצָאֶנּוּ, כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל
וְכַאֲשֶׁר רָמַז לִי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ גּדֶל עַמְקוּת הַסּוֹד הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁמַּגִּיעַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְכוּ', וְכַמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת לַמְעַיֵּן
וְהַהֶכְרֵחַ לְבָאֵר הַדָּבָר קְצָת
וְהוּא, כִּי הַכֶּתֶר
הוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר אֶת הַמּחִין
דְּהַיְנוּ הַכּחַ שֶׁיֵּשׁ בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל אָדָם
לְיַשֵּׁב וּלְסַדֵּר אֶת הַמּחַ וְהַדַּעַת
לְבַל יַהֲרס לָצֵאת חוּץ מִן הַגְּבוּל
זֶה הַכּחַ הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל
וְזֶה הַכּחַ הוּא כְּמוֹ מְחִצָּה הַמַּפֶסֶקֶת
בֵּין הַמּחִין וּבֵין הָאוֹר אֵין סוֹף
כִּי זֶה הַכּחַ שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר
הוּא מְעַכֵּב אֶת הַמּחִין בְּעֵת מְרוּצָתָם וּרְדִיפָתָם
לְבַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתָם
כִּי הַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף
וְזֶה הַכּחַ הַנַּ"ל שֶׁל הַשֵּׂכֶל
שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר
הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם כְּמוֹ מְחִצָּה
וּמְעַכֵּב אוֹתָם מֵרְדִיפָתָם כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב
הַיְנוּ עַל יְדֵי הָרְדִיפָה
שֶׁהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין סוֹף
וְעַל יְדֵי כּחַ הַמְעַכֵּב
שֶׁהוּא כּחַ הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר
בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי שְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ
עַל יְדֵי זֶה מְבַטְּשִׁין וּמַכִּין הַמּחִין
בִּבְחִינַת הַמְּחִצָּה הַנַּ"ל
שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין הֵיכָלִין לְאוֹר אֵין סוֹף
דְּהַיְנוּ שֶׁנַּעֲשִׂין בְּחִינַת כֵּלִים וְהֵיכָלוֹת בְּרוּחָנִיּוּת עֶלְיוֹן
לְהַשִּׂיג עַל יָדָם בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי
אוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא
כִּי אִם לא הָיָה הַמְעַכֵּב הַנַּ"ל כְּלָל
וְלא הָיָה מִי שֶׁיְּעַכֵּב אֶת הַמּחִין מֵרְדִיפָתָם וּמְרוּצָתָם
הָיוּ מִתְבַּטְּלִין הַמּחִין לְגַמְרֵי
כִּי הָיָה הָאָדָם מִתְבַּטֵּל בַּמְּצִיאוּת
כִּי אוֹר הָאֵין סוֹף
אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג
אַךְ עַל יְדֵי שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת
שֶׁהֵם הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין בְּחִינַת מְחִצּוֹת וְהֵיכָלִין הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדָם מַשִּׂיגִים אוֹר הָאֵין סוֹף
רַק בִּבְחִינַת 'מְטֵי וְלָא מְטֵי'
וּפֵרוּשׁ 'מְטֵי וְלָא מְטֵי', יָדוּעַ לַמְּבִינִים
דְּהַיְנוּ 'שֶׁמַּגִּיעַ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ'
שֶׁרוֹדֵף וּמַגִּיעַ לְהַשִּׂיג
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מַגִּיעַ וּמַשִּׂיג
שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב כַּנַּ"ל
וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשִׂין אֵלּוּ הַהֵיכָלִין הַנַּ"ל
אַף עַל פִּי כֵן לָא יְדִיעַ וְלָא אִתְיְדָע
וְלֵית מָאן דְּקָיְמָא בְּהוֹ וְלָא מִתְדַּבְּקִין וְלָא יָדְעִין וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בַּשֵּׂכֶל הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ הַהֵיכָלוֹת הַנַּ"ל
כִּי הֵם לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין רוּחִין וְנִשְׁמָתִין
לְמַעְלָה מִכָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת
כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַסְּפִירוֹת וְכוּ'
כַּמְבאָר לְעֵיל בִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל
[עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, וְתָבִין שֶׁלּא הוֹסַפְתִּי שׁוּם דָּבָר כְּלָל. כִּי בִּכְלַל דְּבָרָיו דְּבָרַי. רַק חָזַרְתִּי וּבֵאַרְתִּי הַדְּבָרִים קְצָת, לְגדֶל עצֶם עַמְקוּתָם עַד אֵין סוֹף]
וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תִּשְׁעָה הֵיכָלִין דַּיְקָא
כִּי הַמּחִין הֵם שָׁלֹשׁ
וּמֵחֲמַת רְדִיפָתָם וְהַכָּאָתָם בְּהַמְעַכֵּב הַנַּ"ל
הֵם נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה
וְנַעֲשֶׂה כָּל אֶחָד כָּלוּל מִשָּׁלֹשׁ
וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֵם תִּשְׁעָה
וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ"ל
אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לֵילֵךְ וְלַעֲלוֹת בְּדֶרֶךְ הַקּדֶשׁ הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַזּאת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשָּׂגוֹת אֵלּוּ]
וְזֶה שֶׁשָּׁאֲלוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא. זַקְפָא אֶצְבָּעָתָא, אָמַר הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ מִי יֵימַר, אָמַר לְהוֹ אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ.
שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אֵיךְ מַשִּׂיגִין אוֹר אֵין סוֹף
שֶׁהוּא אֶמְצָעָא דְּעָלְמָא
שֶׁמִּמֶּנּוּ הַכּל שׁוֹאֲבִין חִיּוּת וָשֶׁפַע
זַקְפָא אֶצְבָּעָתָא
זֶה בְּחִינַת בְּרָכוֹת כַּנַּ"ל
בְּחִינַת: "וַיִּשָּׂא אַהֲרון אֶת יָדָו וַיְבָרֲכֵם" כַּנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַבְּרָכוֹת
מְבַטְּשִׁין הַמּחִין בְּכֶתֶר
וְנַעֲשִׂין הֵיכָלִין כַּנַּ"ל
וְאָמְרוּ לֵהּ מִי יֵימַר
מִי הוּא זֶה שֶׁיִּכְנס בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת לִמְקוֹם הַקְּלִיפּוֹת
לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת קְטרֶת כַּנַּ"ל
וְשֶׁעַל יְדֵי עֲלִיָּתוֹ יִתְעַלֶּה הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל
וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון: "אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ"
וְהֵשִׁיב לָהֶם, אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ
הַיְנוּ עִקַּר עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה, עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה
וְלֶעָתִיד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת בְּשִׂמְחָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ'
וְאָז יִכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לְגַמְרֵי
וְזֶה: 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי'
הַיְנוּ עַל יְדֵיכֶם וְעַל כָּרְחֲכֶם יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת
כִּי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תָּבִיאוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, הַנִּקְרָאִים אַשְׁלֵי
הַיְנוּ חֶבֶל נַחֲלָתוֹ
כמו שכתוב: "וְהֵבִיאוּ אֶת אֲחֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל"
שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהָעַכּוּ"ם
יָבִיאוּ בְּיָדָם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת
עַל יְדֵי רִבּוּי הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּהְיֶה בָּעֵת הַזּאת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה וְכוּ', הָיִינוּ שְׂמֵחִים"
וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת
בִּבְחִינַת: 'וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה'
וְזֶה: 'מוֹשְׁחוּ', הַיְנוּ הַמְּדִידָה
לְכַלּוֹת אוֹתָם
 
)לשון רבנו, זכרונו לברכה(:
 
א דע,שיש אור, שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין, והוא אור אין~סוף.
ואף~על~פי שאין השכל משיג אותו, אף~על~פי~כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה.
ועל ידי הרדיפה, אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי. כי באמת אי אפשר
להשיג אותו, כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה:
 
ב ודעשאי אפשר להשיג אותו אפלו בבחינת מטי ולא מטי. אלא על ידי עששית
המצוות בששמחה. כי על ידי ששמחת המצוה, נשלם הקדשה. ומעלה החיות והקדשה
שבקליפות, בבחינת אחד~עששר סמני הקטרת. כי הקלפות הם בחינת מותרות, והם
בחינת עצבות, בבחינת )משלי י"ד(: 'בכל עצב יהיה מותר'. והם תקפא דדינא,
בבחינת )בראשית ו(: "ויתעצב אל לבו". ועקר השמחה היא בלב, כמו שכתוב
)תהלים ד(: "נתתה ששמחה בלבי". וגלות השכינה, שהוא בחינת לב שהוא ששמחתן
של יששראל, עקר גלותה כשעצבות שהם הקלפות גוברים עליה, בבחינת: "ויתעצב
אל לבו". וזה הוא כשיצאו יששראל מהגלות, כתיב )ישעיה נ"ה(: "כי בששמחה
תצאו". ובשביל זה, שעל~ידי הקטרת מעלין מהקלפות חיותם, כתיב בהם )משלי
כ"ז(: 'קטרת ישמח לב'. נמצא כשעוששה המצוה בששמחה, אזי מעלה השכינה, שהיא
המצוה, שהיא ששמחת הלב, מבין הקלפות. וזהו בחינת מלכות דעששיה העולה מן הקלפות:
 
ג וכשאדםעוששה איזה מצוה, יש כח בהמצוה, לילך ולעורר כל העולמות לעבודת
השם יתברך. בבחינת )שמות י(: "בנערינו ובזקנינו נלך, בצאננו ובבקרנו
נלך". וזה בחינת 'מלכות מלביש נצח הוד יסוד', שהם כלי ההליכה. וזה בחינת
)תהלים ל"ז(: "תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו", שהיא הולכת לעורר. וזה
בחינת )שם ס"ח(: "הליכות אלי מלכי בקדש" כשמעלין מלכות לתוך הקדשה, היא
מלבשת את הליכות אלי את 'נצח הוד יסוד', לילך ולעורר כל הדברים לעבודת
השם יתברך:
 
ד ועל~ידיההתעוררות, הינו על~ידי הליכה, נמשך ברכה לכל העולמות. וזה
בחינת: 'נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת', שהם הידים, שמשם כל
הברכות. וזה בחינת )בראשית ל(: "ויברך ה' אתך לרגלי". נמצא שעולין הרגלין
בבחינת ידים, בבחינת )שופטים ד(: "ותלך יד בני יששראל הלוך וקשה". ועקר
הברכות מידים, בבחינת )ויקרא ט(: "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם", וכמו
שכתוב )בראשית מ"ט(: "מידי אביר יעקב משם רעה אבן יששראל:
 
© כל הזכויות שמורות לאתר Breslev.EIP.co.il !
ה ועקרהברכה שנשפעין מהידים, הם ששכל. וכשבאים למטה, נעששים לכל אחד ואחד
כל התכנים שבאתר ניתנים להפצה בכל צורה וללא הגבלה - בתנאי שיצורף קישור לכתובת של התוכן המקורי. תודה.
כפי רצונו, כמו שכתוב )תהלים קמ"ה(: "פותח את ידיך ומששביע לכל חי רצון".
בכן מי שהוא בעל נפש, צריך לכון רצונו, שימשיך ברכת ששכל. בבחינת )בראשית
מ"ח(: "ששכל את ידיו", ובבחינת )שמות ט"ו(: "מקדש ה' כוננו ידיך". וזה
בחינת 'חסד גבורה תפארת שמלבישין את חכמה בינה דעת:
 
ו וצריךלהמשיך אמונה לתוך ברכת השכל, כי אין לסמך על השכל בעצמו כידוע.
וזה בחינת )משלי כ"ח(: "איש אמונות רב ברכות", ובחינת )שמות י"ז(: "ויהי
ידיו אמונה", ובחינת )שמואל~א כ"ד(: "וקמה בידך ממלכת יששראל", הינו
שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים. וזהו בחינת )שמואל~א ב(: 'ובניתי לו בית
נאמן', וזה בחינת )תהלים פ"ט(: "אמונתך בקהל קדושים", קדש זה בחינת מחין.
וזה בחינת: 'מלכות דיצירה נעששה ממנה חכמה בינה דעת דעששיה':
 
ז ובפנימיותברכאן, שהוא דקות הברכאן, נתברך מהם המסדר והמישב את השכל,
שהיא בחינת כתר. בחינת )בראשית כ"ו(: "ואהיה עמך ואברכ@AE", כתר, הוא
לשון המתנה, כמו שכתוב )איוב ל"ו(: "כתר לי זעיר", כי כששואלין את האדם
איזהו ששכל, אומר: המתן עד שאתישב, וגם שם צריך אמונה, בבחינת אמון מפלא
)א( וזה בחינת 'שמפנימיות חסד גבורה תפארת, ומפנימיות מלכות דיצירה,
נעששה כתר דעששיה. וכן עולין העולמות עד למעלה, עד אצילות למעלה למעלה':
וזה )יחזקאל ג'(: "ברוך כבוד ה' ממקומו". 'ברוך', זה בחינת ידים; 'כבוד
ה'', זה בחינת אמונה; 'ממקומו', זה בחינת כתר:
 
ח וכשעוששהומתקן את המישב והמסדר, שהוא הכתר כראוי, והמחין רודפין להשיג
האור אין~סוף. והכתר מעכב את השכל, כדי לישב את השכל. ועל~ידי הרדיפה
והמעכב, אזי מכה המחין בהמישב והמסדר, ונעששין היכלין לאור אין~סוף.
ואף~על~פי~כן לא ידיע ולא אתידע, כמובא בזהר פרשת נח )ס"ה.(: 'ומגו האי
פריסא ברדיפה דהאי מחשבה, מטי ולא מטי'. ופריסא, זה המסדר והמישב, שהוא
בחינת כתר, שהוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל. 'ואתעבידו תשע היכלין,
דלאו אנון נהורין, ולא רוחין, ולא נשמתין, ולית מאן דקימא בהו, ולא
מתדבקין, ולא מתידעין'. ודע, שזה תכלית הידיעה, כי תכלית הידיעה דלא
ידע.
 
וזהבחינת )ישעיה נ"ח(: "'והששביע בצחצחות נפשך"; כי אורות אלו, הם
הצחצחות, שהם למעלה מהספירות )ב(, אשרי מי שזוכה שירדף מחשבתו להשיג
השגות אלו, אף~על~פי שאין יכלת ביד השכל להשיג אותם, כי לא מתדבקין ולא
ידיען: ותשעה היכלין אלו, נעששין על~ידי הבטישה, שמבטשין המחין בכתר בשעת
רדיפה. והמחין הם תלת, וכל אחד כלול מתלת, כי נכללין בשעת רדיפה. ושלשש
פעמים שלשש, הם תשעה, וזהו תשעה היכלין:
 
]זההענין עמק עמק מי ימצאנו, כמובן למששכיל. וכאשר רמז לי רבנו, זכרונו
לברכה, בעצמו, גדל עמקות הסוד הנורא הזה שמגיע למעלה למעלה וכו', וכמבאר
בהתורה הזאת למעין, וההכרח לבאר הדבר קצת.
 
והוא,כי הכתר הוא המישב והמסדר את המחין, דהינו הכח שיש בהשכל של אדם
לישב ולסדר את המח והדעת לבל יהרס לצאת חוץ מן הגבול, זה הכח הוא בחינת
כתר כנ"ל. וזה הכח הוא כמו מחצה המפסקת בין המחין ובין האור אין~סוף, כי
זה הכח שהוא המישב והמסדר, הוא מעכב את המחין בעת מרוצתם ורדיפתם לבל
יהרסו לעלות אל ה' למעלה ממחצתם, כי המחין רודפין להשיג האור אין~סוף.
וזה הכח הנ"ל של השכל שהוא המישב והמסדר, שהוא בחינת כתר הוא עומד
בפניהם כמו מחצה, ומעכב אותם מרדיפתם כנ"ל. ועל~ידי הרדיפה והמעכב, הינו
על~ידי הרדיפה שהמחין רודפין להשיג אור האין~סוף, ועל~ידי כח המעכב, שהוא
כח המישב והמסדר, בחינת כתר כנ"ל, על~ידי שני בחינות אלו, על~ידי~זה
מבטשין ומכין המחין בבחינת המחצה הנ"ל שהוא המישב והמסדר, ועל~ידי~זה
נעששין היכלין לאור אין סוף, דהינו שנעששין בחינת כלים והיכלות ברוחניות
עליון, להשיג על ידם בבחינת מטי ולא מטי אור האין~סוף ברוך הוא. כי אם לא
היה המעכב הנ"ל כלל, ולא היה מי שיעכב את המחין מרדיפתם ומרוצתם, היו
מתבטלין המחין לגמרי. כי היה האדם מתבטל במציאות, כי אור האין~סוף אי
אפשר להשיג. אך על~ידי שני הבחינות, שהם הרדיפה והמעכב, על~ידי~זה נעששין
בחינת מחצות והיכלין הנ"ל שעל ידם משיגים אור האין סוף רק בבחינת 'מטי
ולא מטי'.
 
ופרוש'מטי ולא מטי', ידוע למבינים. דהינו 'שמגיע ואינו מגיע', שרודף
ומגיע להשיג ואף~על~פי~כן אינו מגיע ומשיג, שזה נעששה על~ידי הרדיפה
והמעכב כנ"ל. ואף~על~פי שנעששין אלו ההיכלין הנ"ל, אף~על~פי~כן לא ידיע
ולא אתידע ולית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידעין וכו' כנ"ל. כי אי
אפשר לציר בשכל השגות אלו ההיכלות הנ"ל, כי הם למעלה מנפשין רוחין
ונשמתין, למעלה מכל השכליות, כי הם למעלה מהספירות וכו'. כמבאר לעיל
בלשון רבנו, זכרונו לברכה, עין שם היטב ותבין שלא הוספתי שום דבר כלל, כי
בכלל דבריו דברי. רק חזרתי ובארתי הדברים קצת, לגדל עצם עמקותם עד
אין~סוף. ובשביל זה נעששין תשעה היכלין דיקא, כי המחין הם שלשש, ומחמת
רדיפתם והכאתם בהמעכב הנ"ל, הם נכללין זה בזה, ונעששה כל אחד כלול משלשש,
ושלשש פעמים שלשש הם תשעה, וזהו בחינת תשעה היכלין הנ"ל: אשרי מי שיזכה
לילך ולעלות בדרך הקדש הנאמר בהתורה הזאת עד שיזכה להשגות אלו[:
 
וזהששאלו סבי דבי אתונא: אמצעותא דעלמא היכא. זקפא אצבעתא, אמר הכא. אמרו
לה מי יימר, אמר להו איתו אשלי ומושחו. ששאלו אותו: איך משיגין אור אין
סוף, שהוא אמצעא דעלמא, שממנו הכל שואבין חיות ושפע. זקפא אצבעתא, זה
בחינת ברכות כנ"ל, בחינת: "וישא אהרן את ידו ויברכם" כנ"ל. הינו שעל~ידי
הברכות מבטשין המחין בכתר, ונעששין היכלין כנ"ל. ואמרו לה מי יימר מי
הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות, להעלות משם הקדשה בבחינת קטרת
כנ"ל, ושעל~ידי עליתו יתעלה הברכות כנ"ל. וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון
)ויקרא כ"ז(: "אם המר ימירנו".
 
והשיב להם,איתו אשלי ומושחו, הינו עקר עלית הקדשה, על~ידי השמחה. ולעתיד
בצאת יששראל מהגלות בששמחה, כמו שכתוב: 'כי בששמחה תצאו', ואז יכלו
הקלפות לגמרי. וזה: 'איתו אשלי', הינו על ידיכם ועל כרחכם יתבטלו הקלפות.
כי אתם בעצמכם תביאו את בית~יששראל מהגלות, הנקראים אשלי, הינו חבל
נחלתו. כמו שכתוב )ישעיה ס"ו(: "והביאו את אחיכם בית יששראל", שכל אחד
ואחד מהעכו"ם יביאו בידם את בית יששראל מהגלות, על~ידי רבוי השמחה שיהיה
בעת הזאת, כמו שכתוב )תהלים קכ"ו(: "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעששות עם
אלה וכו', היינו ששמחים". ועל~ידי השמחה יתבטלו הקלפות, בבחינת )שמואל~ב
ח'(: 'וימדדם בחבל השכב אותם ארצה' )ג(. וזה: 'מושחו', הינו המדידה לכלות אותם: