קיצור שולחן ערוך עב: הבדלים בין גרסאות בדף

*שבת קודש – היא האות הגדול והברית, שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם, ושבתוְשָׁבַת ביום השביעיתהשביעי. והוא יסוד האמונה,. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: שקולה שבת ככל המצות.המצוות; כל המשמר את השבת כהלכתו – כאלו מקיים כל התורה כולה, וכל המחלל את השבת – כאלו כפר בכל התורה כולה. וכן הוא אומר בעזרא ([[נחמיה ט יב]]-[[נחמיה ט יג|יג]]): "ועל הר סיני ירדת" ותתן לעמך תורה ומצות, "ואת שבת קדשך הודעת להם".

*וכל המחלל את השבת בפרהסיא, הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו,: אם נוגע ביין – אוסרו, והפת שהוא אופה – הוי כמו פת של עובד כוכבים, וכן התבשיל שהוא מבשל – הוי כמו בישולי עובד כוכבים. ופרהסיא הוי בפני עשרה מישראל,. ולאו דוקא שעושה בפניהם ממש, אלא שיודעין בהעבירה, דהכי מוכח בגמרא ([[בסנהדרין עד ב]]) ופוסקים, גבי, ''"והא אסתר פרהסיא הוה''.", וכן כתב הפרי מגדים.
*פירסום הוי עשרה מישראל, או שידע שיתפרסם.

*לפיכך משבח הנביא ואומר: "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו" וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתו, ומכבדו ומענגו כפי כחוכוחו, גם כן מפורש על פי הנביא שכרו, גם בעולם הזה, חוץ מן השכר הרב הצפון לעולם הבא, שנאמר: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר, – אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך; כי פי ה' דבר".

*כתיב: "זכור את יום השבת לקדשו,". פירוש, שיזכור בכל יום ויום את השבת לקדשו,; שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב, שאינו שכיח בכל יום, והוא דבר שאינו מתקלקל, – יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת – מצוה שישכים בבוקר, לקנות צרכי שבת,. ויוכל לקנות גם קודם התפלההתפילה, ובלבד שלא יאחר על ידי זה תפלתתפילת צבור,ציבור. וטוב יותר לקנות בערב שבת לכבוד שבת, מלקנות ביום חמישי,; אך דבר שצריך הכנה, יקנה ביום חמישי. ועל כל דבר שהוא קונה, יאמר: ''"לכבוד שבת''".
*מתקנת עזרא, שיהיו מכבסין הבגדים בחמישי בשבת לכבוד שבת ולא בערב שבת, מפני שבערב שבת צריך להתעסק בצרכי שבת.

*מצוה על כל אדם, שאף על פי שיש לו כמה משרתים, מכל מקום יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת, כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים,: רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית, ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החול,. ומהם ילמוד כל אדם; לא יאמר: ''"לא אפגום בכבודי''", כי זהו כבודו, שהוא מכבד את השבת.

*המנהג בכל ישראל לאפות בבתיהם לחמים לכבוד שבת. לא מבעיא אם אוכלים בימי החול פת פלטר עובד כוכבים, שיש ליזהר לאכול ביום השבת קודש פת ישראל,; אלא אפילו אם בחול אוכל פת פלטר ישראל, מכל מקום, לכבוד שבת – יאפו בביתו, כדי שתקיים האשה מצות הפרשת חלה. כי אדם הראשון נברא בערב שבת, והיה חלתו של עולם, והאשה בחטאה אבדתו,– איבדתו; ועל כן צריכה היא לתקן דבר זה. ועושין שלש לחמים, גדול, ובינוני, וקטן.: הבינוני – לסעודת הלילה, והגדול – לסעודת היום, להראות כי כבוד היום עדיף,; והקטן – לסעודה שלישית.

*יכין בשר ודגים יפים ומטעמים ויין משובח, כפי יכלתו,; כי מצוה לאכול בכל סעודה מסעודת שבת דגים, אם אינם מזיקים לו,. אבל אם מזיקין לו, או שאינם ערבים לו, – לא יאכלם, כי השבת לעונג ניתן ולא לצער.
:וישחיז את הסכין, שזהו גם כן מכבוד השבת,. ויתקן את הבית, ויציע את המטותהמיטות, ויפרוס מפה על השלחןהשולחן, ותהא פרוסה כל יום השבת. ויש מדקדקין לפרוס שתי מפות,.
:וישמח בביאת השבת,; ויחשוב בדעתו, אלואילו היה מצפה שיבוא אליו איזה אדם יקר וחשוב – איך היה מתקן את הבית לכבודו, ומכל שכן לכבוד שבת מלכתא.
:בקצת מקומות עושין פשטידא או מולייתא לסעודת ליל שבת, זכר למן, שהיה מונח כמו בקופסא, טל למטה וטל למעלה.
:יש לטעום בערב שבת את התבשילין שנעשו לשבת.

*אפילו עני שבישראל יזדרז ויתאמץ לענג את השבת, ויצמצם בכל השבוע כדי שיהיה לו מעות לכבוד שבת. ואם אין לו מעות ילוה אפילו על משכנות לצרכי שבת, ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בני, לוו עלי ואני פורע. וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, חוץ מהוצאת שבת ויום טוב, שאם מוסיף מוסיפין לו. ואם השעה דחוקה לו ביותר, על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ומכל מקום אם אפשר לו יראה על כל פנים לעשות לכבוד שבת איזה דבר מועט, כגון דגים קטנים וכדומה. מי ששלחו לו איזה דבר לאכלו בשבת, יש לו לאכלו בשבת ולא להשאירו לחול.