פתיחת התפריט הראשי

שינויים

:'''הגה:''' ויש אומרים דלאחר ששהה במלחו שיעור מליחה לא מקרי אחר כך רותח <small>(תוס' והרא"ש פכ"ה וסמ"ג לחד שינוייא)</small> ולצורך גדול כגון בהפסד מרובה והוא לצורך סעודת מצוה יש לסמוך אמקילין אבל בלאו הכי אין להקל כלל <small>(ת"ה סימן קנ"ט)</small> אפילו לא נמלח הבשר משני צדדיו רק מצד אחד כל שנמלח מליחה שאינו נאכל מחמת מלחו מחשב רותח <small>(ב"י בשם תשובת הרשב"א סי' רס"ה)</small> אבל כל שלא נמלח כל כך מחשב צונן אפילו נמלח משני צדדין ויש אומרים דאנן אין בקיאים בדבר ויש לנו לחשב אפילו מליחת צלי כרותח <small>(ארוך כלל י')</small> וטוב להחמיר במקום שאין הפסד מרובה:
ומליח כעין מליח דבעי ליה לארחא אפילו לאחר שהדיחו הוי אינו נאכל מחמת מלחו וכל זמן שלא שראו במים דינו כרותח לאסור כדי קליפה ואין חילוק בין מליח עליון ותפל תחתון למליח תחתון ותפל עליון לעולם המליח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו הילכך בשר וגבינה המלוחים שנגעו זה בזה צריך לקלוף שניהם מקום נגיעתם ואם אחד מהם מלוח והשני תפל המלוח מותר בהדחה והתפל צריך קליפה:
:'''הגה:''' ויש אומרים דבכל מליחה אנו משערין בששים <small>(רוב המורים קמאי ובתראי)</small> ועיין לקמללקמן סימן ק"ה כיצד נוהגין: והא דטהור מלוח וטמא תפל שרי היינו שהטמא יבש אבל אם הוא דבר צלול נאסר הטהור מאחר שאינו נאכל מחמת מלחו בולע האיסור שאצלו ושניהם אסורים <small>(כן משמע במרדכי וכ"כ בהגהות מיימוני וש"ד וסמ"ג והגהת מרדכי)</small> ודוקא שהטהור לח קצת אבל אם הוא יבש לגמרי אינו בולע מדבר לח שאצלו:
 
ואם הם יבשים אפילו הם מלוחים או לחים ולא מחמת מליחה סגי בהדחה: