ביאור:משלי ב טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 6:
התרבות שלנו חולקת כבוד רב לסופרות, אך חלק מהסופרות אינן ראויות לכבוד - סופרות שבגדו במשפחתן או באלהיהן, ומנסות לגרום גם לקוראים לבוא בעקבותיהן; וכך כתוב במשלי ב:
פסוק טז:
פסוק יז:
פסוק יח:
▲פסוק יז: " {{צ|הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה}} ": היא עזבה את חברי נעוריה, משפחתה ותורתה, וגם הדמויות בספרים שלה מתנהגות באופן דומה - עוזבות ובוגדות; והסיפור מנסה להעביר את המסר, שזה טוב וראוי לבגוד, כל עוד נהנים מזה.
פסוק יט:
▲פסוק יח: " {{צ|כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ}} ": הבית הספרותי-הרעיוני שהיא בונה בספרים שלה מלא מוות: אין בו אהבה יצירתית - שיוצרת משפחה וילדים ומרבה חיים בעולם, אלא רק אהבה יצרית - ששורפת והורסת ולא משאירה שום חיים לעתיד.
אבל לא צריך להתייאש - כל עוד לאדם יש תבונה, התבונה יכולה להציל אותו מסכנה זו, כמו שנאמר בפסוק הפותח את הקטע (פסוק יא):
▲פסוק יט: " {{צ|כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים}} ": כשקוראים את הספר, ונכנסים לעולם הרוחני של הסופרת, קשה לצאת משם ולחזור לחיים של אהבה ויצירתיות; היצרים המעוותים של הדמויות בספר משפיעים על הקורא ועלולים לעוות גם אותו.
▲אבל לא צריך להתייאש - כל עוד לאדם יש תבונה, התבונה יכולה להציל אותו מסכנה זו, כמו שנאמר בפסוק הפותח את הקטע (פסוק יא): " {{צ|מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה}} ": אם תכיר את המזימות שאותן סופרות משתמשות בהן, ותשתמש בתבונה על-מנת להבין שהספר משקף רק את התחושות והיצרים האפלים של הסופרת, תוכל להינצל ולחזור לחיים האמיתיים. '''
ארבעת הפסוקים שעסקנו בהם במאמר זה מדברים על נשים, אך הפסוקים הקודמים (משלי ב יב-טו) מדברים על גברים, וגם שם אפשר לפרש שהכוונה לסופרים מושחתים. '''
שורה 110 ⟵ 108:
::*" {{צ|כי שחה אל מוות ביתה; ואל}} {{צ|רפאים מעגלותיה}} ": למרות שהן יפות ומדברות דברים נעימים - בבית שלהן יש מוות; מי שנכנס לביתן כדי לנאוף או לזנות - מתנתק מה', ולמעשה הנשמה שלו כבר לא בחיים.
::*
כפי שהסברנו [[ביאור:כמה פירושים יש לכל פסוק?|בפתיחה]] , לכל משל יכולים להיות כמה נמשלים. '''
| |||