ביאור:גאוה בספר משלי: הבדלים בין גרסאות בדף

::*אדם וחוה - רצו להיות כאלהים, חטאו וגורשו מגן עדן; '''

::*בוני מגדל בבל - רצו להגיע השמימה, מרדו בה' וגורשו לכל העולם; 

::*המן הרשע - התגאה בכבודו ועושרו {{צמ|ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך|אסתר ה יא}}, וביום המחרת נאלץ להרכיב את מרדכי על הסוס, ולאחר מכן נתלה על העץ. 

 

מהפסוק שלנו ניתן להסיק, שכאשר אדם מפשפש במעשיו, הוא צריך להתייחס במיוחד למעשים שמבטאים גאוה, ומכאן שיש להתייחס רק למעשים שעשה מרצונו החופשי ולא למעשים שנכפו עליו. '''

לפי רעיון זה ניתן לפרש את הויכוח בין ירמיהו לבין בני ישראל שברחו למצרים אחרי חורבן בית המקדש (ירמיהו מד). ירמיהו קרא לבני ישראל לעשות חשבון נפש ולתקן את חטא עבודת האלילים, שגרם לחורבן הבית; בני ישראל ענו לו שההיפך הוא הנכון, החורבן בא דווקא בגלל שהפסיקו לעבוד אלילים ולהקטיר קטורת למלכת השמים; וירמיהו ענה, שהחורבן בא כי הם לא שמעו בקול ה'. בני ישראל הפסיקו להקטיר למלכת השמים רק משום שהמלך יאשיהו ביטל את הפולחן הזה בכפיה, ולא מרצונם החופשי (ראו [[ביאור:חשבון נפש במצרים - סיכום הדעות|חשבון נפש במצרים]] ). '''

 

 

==ההבדלים בין הפסוקים==

 

 

::*''' לב''' מציין תכונת אופי קבועה. כאשר אדם '''נשבר''' לגמרי, הוא צריך לחפש את הסיבה בכך '''שליבו''' - כלומר האופי הקבוע שלו - הוא גבוה וגאוותן, כי אופי כזה הוא מתועב על ה' (משלי טז ה): {{צ|תועבת ה' כל גבה לב, יד ליד לא יינקה}}.  

אפשר גם להסביר, שהפסוק הראשון מתאר את דרכי הנהגת ה' בעולם, ורק הפסוק השני מתייחס לחשבון נפש: '''

 

 

==לעיון נוסף==

 

::*הביטוי '''לפני כבוד ענוה''' מופיע גם ב {{צמ|יראת ה' מוסר חכמה, '''ולפני כבוד ענוה'''|משלי טו לג}}( [[ביאור:סבלנות - הכבוד יגיע|פירוט]] ).

::* [[ביאור:ביטויי גאוה|ביטויים נוספים של גאוה בתנ"ך]] '''

::* [http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=624906&whichpage=1 דיון בפורום דרישת ה' - שכר ועונש בעולם הזה כאמצעים לחשבון נפש]

 

</div>