ביאור:משלי כד יח: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 2:
= והשיב מעליו אפו =
כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב: '''▼
[[משלי כד יז]]: " {{צ|בנפל אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך; פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו}} ".▼
▲כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב:
הפסוקים מדברים על אדם שהוא אויב שלנו, שה' כועס עליו וגורם לו ליפול ולהיכשל. '''▼
▲
'''בנפול אויבך''' = [[ביאור:ב- = אות-יחס שמציינת מקום, זמן, בחירה, שיתוף, סיבה, כלי, חומר, אופן, ומושא עקיף|האות ב מציינת זמן]] : בזמן שהאויב נמצא בתהליך של נפילה.▼
▲''' בנפול אויבך''' = [[ביאור:ב- = אות-יחס שמציינת מקום, זמן, בחירה, שיתוף, סיבה, כלי, חומר, אופן, ומושא עקיף|האות ב מציינת זמן]] : בזמן שהאויב נמצא בתהליך של נפילה.
'''בנפול אויבך אל תשמח''' = בזמן שהאויב נופל, אל תפגין שמחה על מפלתו.
שורה 20 ⟵ 22:
מצאנו לפחות שני אנשים שהשתמשו ברעיון זה כ"סגולה" כדי להקטין את צרותיהם: '''
::*דוד המלך, כשברח מאבשלום ושמע את שמעי בן גרא מקלל אותו ושמח לאידו, אמר:
::*האמורא רבא, כשהיה חולה: " {{צפ|תוכן=רבא, כי הוה חליש, יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה: פוק אכריז "רבא חלש": מאן דרחים לי - לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי - לחדי לי... והשיב מעליו אפו!}} " {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי ברכות דף נה|תלמוד בבלי, ברכות נה:]] , נדרים מ.)|}} ; רבא היה מפרסם ברבים שהוא חולה, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים, ושונאיו ישמחו, והשמחה של שונאיו תגרום לכך שה' ישיב מעליו אפו וירפא אותו.
ויש אומרים שהפסוק כולל איום גדול יותר - לא רק שה' יסיר את כעסו מהאויב, אלא הוא גם יעביר את כעסו אליך, כי השמחה שבלבך היא חטא חמור יותר מהחטא שנשאר בידו אחרי שכבר נענש וסבל: " {{צפ|תוכן=עליך ישוב האף מעליו, כי ממנו יסיר ועליך יחול}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד, וכן מלבי"ם ועוד)|}} .
</div>▼
==מתי בכל-זאת מותר לשמוח?==
מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח '''בזמן''' שהאויב נמצא בנפילה, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה; ראו: '''
שורה 46 ⟵ 43:
==מדוע אסור לחקות את ה' במידת הכעס?==
אם ה' בעצמו כועס על האויב, ומשתמש כלפיו במידת האכזריות, שנאמר " {{צ|והשיב מעליו '''אפו'''}} " - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?! '''▼
▲אם ה' בעצמו כועס על האויב, ומשתמש כלפיו במידת האכזריות, שנאמר
::#כפי שכתבנו למעלה, כשה' כועס על האויב, מידת הדין שולטת בעולם. לא רק האויב עומד למשפט אלא העולם כולו, ובכלל זה גם אנחנו. כשאנחנו עומדים למשפט, עלינו להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, ולא בשמחה והוללות. '''▼
::#הכעס של ה' על האויב הוא במעשה בלבד {{קטן|קטן= (ע"פ מלבי"ם, המילה " '''אף''' " אינה מציינת כעס פנימי אלא מעשים חיצוניים)|}} , והשנאה שלנו היא עמוקה יותר ונוגעת לרגש ולמחשבה.▼
▲
::#ה' מכשיל את איבינו מתוך כוונה טובה, לייסר אותו כדי שיחזור למוטב; הוא עצמו אינו שמח על כך שהוא "נאלץ" לייסר אותו (ראו [[ביאור:כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם|ה' לא שמח כשהוא מייסר את הרשעים]] ). וכשאנחנו שמחים על כך, כוונתנו היא רעה, שימשיך לחטוא ויהיה לו רע - בדיוק הפוך מכוונתו של ה'. ולכן, יש אומרים ש: " {{צפ|תוכן=מותר לשמוח בנפילת הרשע לשם שמיים... אך הזהיר על שונאו - שלא יעורר ליבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו.}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} , כלומר העיקר הוא כוונת הלב. '''▼
::הפסוק שלנו נזכר בפרקי אבות בתור ה"מוטו" העיקרי של התנא שמואל הקטן {{קטן|קטן= ( [[:משנה אבות ד יט|אבות ד יט]] )|}} . וזו הסיבה, שדווקא שמואל הקטן הוא שתיקן את "ברכת המינים", התפילה נגד הרשעים: " {{צפ|תוכן=כל הברכות של התפילה, שהן מליאות חסד ואהבה, ראוי לתקנן כל חכם הראוי למעלה רוממה כזאת, לערוך תפילות קבועות.... אבל ברכה זו (ברכת המינים), שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, והאדם באשר הוא אדם אי אפשר כלל שלא תימצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, צריכה היא לבוא דווקא ממי שכולו טהור וקדוש לה', שתכונת השנאה הטבעית אין בלבבו כלל.... על כן עמד שמואל הקטן ותיקנה. ורק הוא, אשר הסיר מלבבו כל רגש שנאה גם לשונאי נפשו, הוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תימצא בה כי אם רגשת לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי.}} " {{קטן|קטן= (הרב קוק, עולת ראי"ה)|}} . '''▼
▲
::#ה' יודע לכעוס בדיוק במידה הנכונה, אבל לבני אדם יש נטיה לחרוג מן המידה, ולכן במידת הכעס אסור לנו לחקות את ה'.▼
::#השמחה ברע מקרבת אותנו לרע ומשחיתה את נפשנו: " {{צפ|תוכן=על-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, וישוב אפו מעליו עליך.}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם; ראו גם פירוש הרמב"ם על משנה אבות ד יט, ובהקדמה למסכת אבות פרק רביעי)|}} . ראו גם: [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים מדרכי ה'.]] ▼
▲
::#שמחה בנפילת האויב מראה על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע נמצא בידי האויב, וברגע שהאויב נופל - אנחנו בטוחים; גישה זו היא רעה בעיני ה'. על-פי התורה, האויב הוא רק שבט מוסר ביד ה'. השמח בנפילת האויב דומה לכלב שמקבל מכות ממקל, וכשהמקל נשבר, הוא שמח, ולא מבין שאם המקל נשבר יביא אדוניו מקל אחר כדי לייסר אותו, עד שיחזור למוטב.▼
::#" {{צפ|תוכן=על פי מידת הדין, אין קיום לבני אדם בעולם הזה, שהרי כל אדם הוא מלא חטאים, וראוי לענישה מצד הקב"ה. לכן אין לשום אדם רשות לשמוח בנפילת אדם אחר, משום שהעובדה שהוא בעצמו לא נפל,}} {{צפ|תוכן=איננה נובעת}} {{צפ|תוכן=ממנו. הסיבה היחידה שהוא לא נפל, היא אך ורק מידת החסד של ה' ית'. השמחה איפוא מביעה תמיכה של האדם במידת הדין של הקב"ה כביכול. לכן ה' מסיר את אפו מהחוטא (ולפי הגירסא השניה אפילו מוחל לו על כל עוונתיו) ומשיב אותו על השמח, כדי ללמד את השמח מוסר. הלקח הזה אמור להבהיר לאדם, שלא להתערב בשיקולים א-להיים. כי רק הקב"ה מסוגל לדון בצדק מוחלט}} ". {{קטן|קטן= ( [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/692daf.htm יוסי גליס, המצטט את רבנו יונה ואת ה"חפץ חיים"] )|}} . '''▼
▲
▲
▲
▲
▲
==באיזה אויב מדובר?==
"בנפול אויבך אל תשמח" - האם מדובר על כל אויב, או שיש אויבים שמותר לשמוח בנפילתם?
1. לענ"ד הפסוק מדבר על כל אויב, גם צדיק וגם רשע. רמז לכך ניתן למצוא מהקבלה בין פסוק יז לפסוק הקודם, פסוק טז:
2. אך יש שפירשו, שהפסוק מתייחס דווקא לאויב רשע: " {{צפ|תוכן=ולא ייתכן לפרש "בנפול אויבך אל תשמח" על נפילת הצדיק אויבו, כי מן הטעם שנתן לדבר, שיחדל לשמוח בכשלו למען לא ישיב ה' '''אפו''' מעליו, יש להבין מזה, כי על כשלון הרשע ידבר, שמותר לשנאותו...}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} , " {{צפ|תוכן=אף שתראה שהרשע נשאר ברעתו, אל תשמח בנפלו. והיינו: בתחילת נפילתו - תיכף '''אל תשמח'''
::*אולם, ייתכן
3. ויש שפירשו להיפך, שהכוונה דווקא לאויב צדיק, והביאו ראיה מהפסוקים הקודמים {{קטן|קטן= (פסוקים 15-16, המהווים, יחד עם הפסוקים שלנו, פרשיה אחת במסורה - ראו למשל בתנ"ך קורן או בתנ"ך ברויאר)|}} , הפונים אל רשע האורב לצדיק:
::*אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב בפסוקנו "בנפול '''צדיק''' אל תשמח", כמו שכתוב בפסוק טו "אל תארוב רשע לנוה '''צדיק'''
::*בספר משלי לא תמיד יש קשר בין פסוקים סמוכים, גם אם הם נמצאים באותה פרשיה במסורה. לדוגמה, ראו פסוקים כג-כו, המדברים על תוכחה, לעומת פסוק כז, המדבר על סדר בניית הבית, ולפי הפשט אין כל קשר ביניהם, למרות שהם באותה פרשיה. כך גם פסוקים י-יב לעומת פסוקים יג-יד, ויש עוד מאות דוגמאות כאלו בספר משלי.
4. יש טוענים, על-פי אגדה בתלמוד בבלי, שהפסוק מתייחס רק לאויב שהוא מעם ישראל: " {{צפ|תוכן=אמר המן למרדכי: עלה ורכב! אמר לו מרדכי: אני לא יכול, כי חלש כוחי מימי התענית. התכופף המן, ועלה מרדכי על גבו. לאחר שעלה, בעט בהמן. אמר לו המן: לא כך כתוב אצלכם (משלי כד) '''בנפל אויבך אל תשמח'''
::*אולם, בפסוקנו וגם בפסוקים שלפניו ואחריו אין כל רמז להבחנה בין יהודים לגויים, הפסוק הוא כללי. '''
שורה 83 ⟵ 88:
==בנפול, בכשלו==
1. פירשנו שהפסוק מתייחס רק לשמחה '''בזמן''' הנפילה והכישלון. פירוש זה מתאים לאגדת חז"ל {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, מגילה י:)|}} , שלפיה המלאכים רצו לומר שירה בזמן שהמצרים טבעו בים, אך ה' לא הרשה להם ואמר: " {{צפ|תוכן=מעשי ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!}} ", כלומר, אין זה ראוי לומר שירה תוך כדי הטביעה והסבל של המצרים; רק אחרי שהים שקט מזעפו, והמצרים נחו על משכבם לנצח, אמרו בני ישראל את שירת הים (שמות טו).
2. אך יש שהסיקו מכאן, שגם לאחר שנים רבות, הנפילה והכישלון של האויב עדיין אמורים להשאיר טעם מר בפינו, ולכן השמחה אינה שלמה: " {{צפ|תוכן=את מוצא שלש שמחות כתובות בחג [סוכות], ואילו: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים ט"ז יד), וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז טו), וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג מ). אבל בפסח אין את מוצא שכתובה בו אפילו שמחה אחת, ולמה?... בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? כדאמר שמואל '''בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'''}} " {{קטן|קטן= (פסיקתא דרב כהנא על דברים טז יד)|}} , " {{צפ|תוכן=כל הימים של חול המועד ושני ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו.
::*אמנם, יש שפירשו, מתוך השוואה בין מקורות שונים, ש"מעשה ידיי" שנזכרו במדרשי חז"ל הם בני ישראל, שכמעט טבעו בים, ולא המצרים; ראו במאמר [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/tochniyot_limudim/MikraMmd/Templates/RegularText.aspx?NRMODE=Published&NRNODEGUID=%7B3FA08DE1-0240-4995-918C-8C77DBAF7DE8%7D&NRORIGINALURL=%2fEducationCMS%2fUnits%2fTochniyot_Limudim%2fMikraMmd%2fParashatShavua%2fKesherParashaHaftara%2fShabatotHaftara.htm#15 שביעי של פסח / הרב יהושע רוזנברג] , ובמאמר [http://www.cs.biu.ac.il/%7Eehrlich/HISTORY/maseyaday.doc מעשה ידי טובעים בים / גדעון ארליך] ; לפי זה, המדרש "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה" אינו קשור כלל לפסוקנו. '''
<div class="future">
==אל תשמח, אל יגל לבך==
1. פירשנו, ש
2. ויש שפירש, ש"אל תשמח" מציין שמחה על דבר חדש, ו"אל יגל לבך" מציין שמחה על דבר ידוע: " {{צפ|תוכן=בתחילת נפילתו - תיכף '''אל תשמח'''
3. ויש שפירש להיפך, ש"אל תשמח" מציין שמחה על דבר קבוע, ו"אל יגל לבך" מציין שמחה על דבר חדש: " {{צפ|תוכן='''שלא תשמח''' בתמידות במה שאויבך נפל ממדרגתו,ואף גם בעת שנכשל, שהוא התחלת הנפילה, '''אל יגל לבך''' לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}}
▲</div>
{{קטן|קטן= '''
|}}
</div>
|