ביאור:האם לתת צדקה למי שאינו עוזר לעצמו: הבדלים בין גרסאות בדף

1. ישישנן מצוות שמדגישותהמדגישות שיש לעזור רק למי שעוזר לעצמו: '''

::*'''פריקה''' , {{צמ|כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו, וחדלת מעזב לו - '''עזב תעזב עמו'''|שמות כג ה}}: חז"ל למדו מהמילה "עמו", שיש לעזור לזולת רק כאשר הוא משתתף ועוזר לעצמו: " {{צפ|תוכן=הלך וישב לו ואמר 'הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק', פטור, שנאמר '''עמו''' . אם היה זקן או חולה, חייב...}} " {{קטן|קטן= ( [[משנה בבא מציעא ב י]] )|}} . ולפי אחת הדעות, האדם פטור מלעזור לזולת כאשר מדובר בצרה שהזולת הביא על עצמו: " {{צפ|תוכן=רבי יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר על משאו, אין זקוק לו, שנאמר, '''תחת משאו''' , משאוי שיכול לעמוד בו.}} " '''

::*'''הלואה בלי ריבית''' , {{צמ|אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך, '''וחי אחיך עמך'''|ויקרא כה לו}}- גם כאן למדו מהמילה "עמך" שיש לעזור לאח רק כאשר הוא עוזר לעצמו.

2. אך ישישנן מצוות שבהן הדגש הוא אחר: '''

::*'''פאה''' , {{צמ|ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקצרך ...|ויקרא כג כב}}(ודומה לזה ב [[ויקרא יט ט]]: בעל השדה חייב להשאיר פאה לעניים,. ואסוראסור לו לדרושלהתנות מהםאת להשתתףמתן עמוהפאה בטיפולבכך בשדהשהעניים כגוןישתתפו חרישהעמו וזריעה;במלאכות החרישה והזריעה. מצד שני, העניים צריכים לקצור את הפאה בכוחות עצמם.

::*'''לקט''' , שם: {{צ|ובקצרכם את קציר ארצכם... ולקט קצירך לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלהיכם}} - מצוות הלקט מקלה עוד יותר על העניים - הם אפילו לא צריכים להשתתף בקציר, רק לאסוף את השיבולים.

::*'''שכחה''' , {{צמ|כי תקצר קצירך בשדך, ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה, למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך|דברים כד יט}}- מצוות השכחה מקלה עוד יותר על העניים - הם לא צריכים לאסוף שיבולים בודדות אלא עומרים שלמים.

::*'''מעשר''' , {{צמ|כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו|דברים כו יב}}- מצוות המעשר מקלה עוד יותר על העניים - בעל השדה צריך לשים את המעשר בשערים ולאפשר לכל נזקק לבוא ולקחת; אסור לו לדרוש מהם להשתתף בעבודת השדה, להציג תכנית כלכלית, או להציב כל דרישה אחרת כתנאי לקבלת המעשר. '''

::*מצוות הפריקה וההלוואה בלי ריבית מתייחסות ל '''זמן''' : האדם נדרש לתת מזמנו כדי לעזור לרעהו שנתקע באמצע הדרך, או לתת לרעהו להשתמש בכספו במשך זמן מסויים בלא תמורה. בזמן כולם שוים - כולם קיבלו 24 שעות ביממה. לכן, אין זה מוצדק שאדם אחד ישקיע זמן כדי לעזור לרעהו, בזמןכאשר שרעהורעהו יושב ומתבטל. '''

::*מצוות פאה, לקט, שכחה ומעשר מתייחסות '''לקרקע''' , והקרקע לא התחלקה בצורה שוה! ללוי ולגר אין קרקע, ליתום ולאלמנה אולי יש קרקע שקיבלו בירושה מאביהם ז"ל אך הם חלשים מכדי לעבד אותה. התורה דורשת מבעל הקרקע להכיר בעובדה שהקרקע לא שייכת לו אלא לה', ולהפרישלהפריש חלק מיבול הקרקע כדי לתקן את אי השיוויון, ולתתלתת פיצוי לאנשים שנקודת ההתחלה שלהם נמוכה יותר. '''

::*עצל הוא אדם שאינו מסוגל אפילו להמשיך ולסיים פעולה שמישהו אחר התחיל עבורו , {{צמ|טמן '''עצל''' ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו|משלי כו טו}}( [[ביאור:תמים = שלם ללא פגם, בגופו או באישיותו או ביחסיו עם הזולתn|פירוט]] ). לדוגמה, אדם שמתעצל ללכת ולקטוף את הפאה, ללקט את שיבולי הלקט, לאסוף את עומר השכחה או לטחון את החיטה הניתנת כמעשר הוא '''עצל''' (אם אין לו בעיה רפואית), ואין צורך לעשות עבורו את העבודה. אולם, מי שמתקשה לעשות את הצעד הראשון, לחרוש ולזרוע, אולי איננו חרוץ אך גם איננו עצל. '''

::*עצל הוא אדם שנמנע מעבודה גם כשהוא עצמאי, בלי "בוס": על הראש, {{צמ|לך אל נמלה '''עצל''' , ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה...|משלי ו ו}}( [[ביאור:שמות עצם שמתחילים באות מj-06-07|פירוט]] ), וגם כאשר הדבר נוגע לשדה הפרטי שלו (<span style="color: rgb(0, 0, 102);">

:: [[משלי כד ל]]: "''' {{צ|על שדה איש '''עצל''' עברתי, ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כלו קמשונים...}} ". אולם, מי שלא רוצה ללכת לעבוד כשכיר, אינו בהכרח עצל; ייתכן שהוא פשוטרק אינו רוצה להיות משועבד לאדם אחר. בזמן התורה, רוב בני ישראל קיבלו קרקע ולכן יכלו לעבוד כעצמאיים, והמעטים שלא קיבלו קרקע - קיבלו פיצוי בצורת מעשר, כפי שהסברנו למעלה. '''

::*עצל הוא אדם שממציא סכנות דמיוניות כדי להימנע מעבודה , {{צמ|אמר '''עצל''' 'שחל בדרך! ארי בין הרחבות!'|משלי כו ג}}( [[ביאור:שמות עצם שמתחילים באות מj-22-13|פירוט]] ). אבל אדם שפוחד מסכנות אמיתיות (למשל, פוחד לעבוד כמאבטח בקניון), אולי אינו חרוץ אך גם אינו עצל.

::*עצל הוא אדם שמתאוה לדברים, ואינו עושה שום דבר כדי להשיג אותם; התאוה שלו תישאר בלתי ממומשת עד יום מותו , {{צמ|תאות '''עצל''' תמיתנו, כי מאנו ידיו לעשות|משלי כא כה}}. אבל אדם שאינו מתאוה, מסתפק במועט ולכן אינו עובד, אינו עצל. '''

השאלה שלנובמאמר זה קשורה גם לשאלה: [[ביאור:מי שפוגע בעניים - מבזה את ה'|מי עשה את העניים?]] .