ביאור:גאוה בספר משלי: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 5:
כשבא אסון על האדם, הוא חייב לעשות חשבון נפש כדי להבין במה חטא, והנושא העיקרי שצריך לחפש כשעושים חשבון נפש הוא הגאוה: '''
::*משלי יח יב:
::*משלי טז יח:
בדרך-כלל, פסוקים שמתארים שכר ועונש מתבוננים לכיוון העתיד, כלומר "אם תעשה כך - יקרה לך כך"; פסוקים אלה הם יוצאים מן הכלל, כי הם מתבוננים לכיוון העבר -
הפסוקים אינם אומרים, שכל מי שמתגאה - בהכרח נשבר ונכשל; הם אומרים את הכיוון ההפוך - כל מי שנשבר ונכשל, בהכרח התגאה לפני-כן.
שורה 19:
==מקורות ופירושים נוספים==
1. פירשנו שהשבר הוא עונש מה' על הגאוה, שהרי (משלי טז ה):
2. אך אפשר גם לפרש שהשבר הוא תוצאה טבעית של הגאוה - במיוחד כאשר מדובר בגאוה שגורמת לאדם לזלזל בכוחם של היריבים: '''
שורה 27:
::*כוח רוחני - "התפילות שלנו יבקיעו רקיעים ויבטלו את הגזירה" (ומה עם התפילות שלהם?)
על גאוה מסוג זה, הגורמת לשטחיות ורשלנות בהכנות למאבק, נאמר ב
==פסוקים המביעים רעיון דומה==
::*אדם וחוה - רצו להיות כאלהים, חטאו וגורשו מגן עדן; '''
::*בוני מגדל בבל - רצו להגיע השמימה, מרדו בה' וגורשו לכל העולם;
::*אבשלום בן דוד - התגאה בשערו הארוך והיפה {{צמ|ובגלחו את ראשו... ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך|שמואל ב יד כו}}, ונתלה בשערו בעץ האלה [[שמואל ב יח ט]]: " '''...''' {{צ|ואבשלום רכב על הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה, ויחזק ראשו באלה...}} "
::*המן הרשע - התגאה בכבודו ועושרו
מהפסוק שלנו ניתן להסיק, שכאשר אדם מפשפש במעשיו, הוא צריך להתייחס במיוחד למעשים שמבטאים גאוה, ומכאן שיש להתייחס רק למעשים שעשה מרצונו החופשי ולא למעשים שנכפו עליו. '''
לפי רעיון זה ניתן לפרש את הויכוח בין ירמיהו לבין בני ישראל שברחו למצרים אחרי חורבן בית המקדש (ירמיהו מד). ירמיהו קרא לבני ישראל לעשות חשבון נפש ולתקן את חטא עבודת האלילים, שגרם לחורבן הבית; בני ישראל ענו לו שההיפך הוא הנכון, החורבן בא דווקא בגלל שהפסיקו לעבוד אלילים ולהקטיר קטורת למלכת השמים; וירמיהו ענה, שהחורבן בא כי הם לא שמעו בקול ה'. בני ישראל הפסיקו להקטיר למלכת השמים רק משום שהמלך יאשיהו ביטל את הפולחן הזה בכפיה, ולא מרצונם החופשי (ראו [[ביאור:חשבון נפש במצרים - סיכום הדעות|חשבון נפש במצרים]] ). '''
==ההבדלים בין הפסוקים==
שורה 41 ⟵ 48:
אפשר להסביר חלק את ההבדלים בין הפסוקים על פי [[ביאור:לב מלא ברוח|ההבדל בין לב לרוח]] :
::*''' לב''' מציין תכונת אופי קבועה. כאשר אדם '''נשבר''' לגמרי, הוא צריך לחפש את הסיבה בכך '''שליבו''' - כלומר האופי הקבוע שלו - הוא גבוה וגאוותן, כי אופי כזה הוא מתועב על ה' (משלי טז ה):
::*''' רוח''' מציינת מחשבה חולפת וזמנית. כאשר אדם רק '''נכשל''' ונופל, הוא צריך לחפש את הסיבה בכך שעברה בו '''רוח''' חולפת של גבהות וגאוה; הוא עדיין אינו "תועבת ה'" ולכן לא נשבר לגמרי.
שורה 51 ⟵ 58:
==לעיון נוסף==
::*הביטוי '''לפני כבוד ענוה''' מופיע גם ב {{צמ|יראת ה' מוסר חכמה, '''ולפני כבוד ענוה'''|משלי טו לג}}( [[ביאור:סבלנות - הכבוד יגיע|פירוט]] ).
▲::*לפי הרעיון שבפסוק זה ניתן לפרש את הויכוח בין ירמיהו לבין בני ישראל במצרים (ירמיהו מד): אדם שבא עליו אסון, והוא רואה באסון זה הוכחה לכך שהוא היה צריך לעשות את מה שתמיד רצה ותמיד חלם לעשות - לא יצא ידי חובת חשבון נפש; האסון צריך ללמד את האדם, שהרצון שלו היה פגום (ראו [[ביאור:חשבון נפש במצרים - סיכום הדעות|חשבון נפש במצרים]] ).
::*
::* [[ביאור:ביטויי גאוה|ביטויים נוספים של גאוה בתנ"ך]] '''
::* [http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=624906&whichpage=1 דיון בפורום דרישת ה' - שכר ועונש בעולם הזה כאמצעים לחשבון נפש]
שורה 68 ⟵ 74:
[[קטגוריה:זוגות מנוגד-משלים|גאוה בספר משלי]]
[[קטגוריה:חשבון נפש בספר משלי|גאוה בספר משלי]]
[[קטגוריה:
[[קטגוריה:רגשות בספר משלי|גאוה בספר משלי]]
[[קטגוריה:אסתר ה יא|גאוה בספר משלי]]
| |||