ביאור:משלי טו יג: הבדלים בין גרסאות בדף

[[משלי טו יג]]: " {{צ|לב שמח יֵיטִב פָּנִים, ובעצבת לב רוח נְכֵאָה}} " '''

 

 

'''ייטיב''' = יעשה טוב, יְיַפֶּה (כמו ב [[בראשית כד טז]]: " {{צ|והנערה טובת מראה מאד}} ", [[מלכים א א ו]]: " {{צ|וגם הוא טוב תאר מאד}} ").

'''לב שמח ייטיב פנים''' = כשלאדם יש אופי שמח, כשליבו מלא במחשבות שמחות, גם הפנים שלו נראות טובות ויפות.

 

 

אך העצבות משפיעה מבפנים - על המחשבות: '''

 

 

'''ובעצבת לב רוח נכאה''' = כשאדם נמצא במצב של עצבות ודיכאון, קשה לו לשלוט במחשבות שלו, כל מחשבה שהוא מנסה להעלות בדעתו "נשברת" וסוטה לכיוון של ייאוש: " {{צפ|תוכן=כאשר אנשים מדוכאים מנסים להיאבק במחשבותיהם הדכאוניות, נבצר מהם ליצור לעצמם חלופות טובות יותר. לאחר שהחל הגל הדכאוני של המחשבה, יש לו השפעה חזקה, כמעט מגנטית, על מסלול האסוציאציות. לדוגמה, כאשר אנשים נתבקשו לפענח משפטים קצרים, שסדר המילים בהם השתבש, הם הצליחו בפיענוח היגדים דכאוניים ("העתיד הקרוב נראה רע") הרבה יותר מאשר בפיענוח היגדים מרנינים ("העתיד הקרוב נראה נפלא").}}

{{צפ|תוכן=נטיית הדיכאון להנציח את עצמו משפיעה אפילו על הסוגים של הסחות-הדעת שאנשים בחרו בהם. כאשר ניתנה לאנשים מדוכאים רשימה של דרכים - חלקן עליזות וקלות וחלקן כבדות ורציניות - להסיח את דעתם ממשהו עצוב... הם בחרו במידה גדולה יותר בפעילויות המלנכוליות. ריצ'ארד ונצלאף (Wenzlaff), פסיכולוג מאוניברסיטת טקסס, שערך מחקרים אלה, הגיע למסקנה כי אנשים שכבר נקלעו לדיכאון צריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי למקד את תשומת ליבם במשהו עליז לחלוטין, ולהשגיח בקפדנות שלא יבחרו בשגגה במשהו - סרט סוחט דמעות, ספר טרגי - שישוב ויקדיר את מצב רוחם}} " {{קטן|קטן= (ד"ר דניאל גולמן, אינטלגנציה רגשית, עמ' 90)|}} .

 

 

<div class="advanced">

6. ויש מפרשים, שבפסוקנו המושג '''רוח נכאה''' מתאר מראה חיצוני - " {{צפ|תוכן=יראה לך... רוח של זעף}} " {{קטן|קטן= (רש"י, יסוד מלכות)|}} , ולפי זה הוא אכן מנוגד לביטוי '''ייטיב פנים''' . '''

 

 

7. ויש מפרשים, שהניגוד העיקרי בפסוק הוא בין "פנים" לבין "רוח", ויש לקרוא את החצי השני של הפסוק "ובעצבת לב '''ייטיב''' רוח נכאה"; כלומר, לב שמח בהנאות החומריות משפר רק את המראה החיצוני, בעוד שלב עצוב המצטער על חטאיו משפר גם את המחשבות הפנימיות {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} . '''