ביאור:משלי י יט: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 8:
הפסוק הקודם דיבר על היחס הנכון לאנשים שאנו כועסים עליהם:
::* [[משלי י יח]]: " {{צ|מכסה שנאה שפתי שקר, ומוצא דבה הוא כסיל}} " - כשנקלעים לשיחה על אדם ששונאים, אסור לכסות את השנאה בדברי שקר, אבל גם אסור להוציא את דיבתו ברבים, ולכן יש לשתוק ( [[
הפסוק שלנו ממשיך באותו נושא ומלמד, שגם כאשר מותחים ביקורת באופן אישי ופרטי, אין להרבות בדברים, כי: '''
::*'''ברוב דברים לא יחדל פשע''' - ריבוי הדיבורים לא יגרום לשומע להפסיק את הפשעים ש(לדעתנו) הוא עושה; דיבור מרובה עלול לגרום לשומע להתעייף ו"להיסתם", כך שלא יוכל לשמוע אותנו כלל. ולכן, עצתו של החכם היא:
::*'''וחושך שפתיו משכיל''' - מי שחוסך ( [[
עדיף למתוח ביקורת על נושא אחד בלבד בכל שיחה, ולהשאיר את שאר הנושאים לשיחה אחרת.
שורה 22:
1. פירשנו '''שהפשע''' הוא של השומע - "מי שמדבר הרבה, לא יצליח למנוע את הזולת מפשעיו".
2. ויש מפרשים , '''שהפשע''' הוא של המדבר - "מי שמדבר הרבה, לא יצליח למנוע את עצמו מעשיית פשע". ישנם פשעים רבים שקשורים לדיבור - שקר, רכילות, חנופה ועוד; ומי שמדבר הרבה, בוודאי ייכשל באחד מהם, וכדברי חז"ל " {{צפ|תוכן=כל המרבה דברים מביא חטא}} " {{קטן|קטן= (רש"י, מצודות, רלב"ג)|}} . הפסוק מכוון בעיקר לא/נשים שמדברים "סתם", כדי למלא את החלל, כדי שלא תהיה שתיקה באויר. ספר משלי (ומסכת אבות) מתנגדים לגישה זו, ומלמדים שיש לדבר רק כשיש משהו חשוב להגיד, כי "סתם" דיבורים באויר עלולים להיגרר לפגיעה בזולת. לפי זה, הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, שתיאר שני סוגים של חטאים הקשורים לדיבור - [[
3. ויש מפרשים, '''שהפשע''' הוא של השפתיים המורדות בבעליהן - פליטת פה: "מי שמדבר הרבה, לא יצליח להימנע מפליטת פה שתביך אותו"; ראו משלי יב יג: " {{צ|''' בפשע''' שפתים מוקש רע, ויצא מצרה צדיק}} " ( [[Tnk1/ktuv/mjly/sfty_cdiq|פירוט]] ). '''
הכישרון להביע דעה בקיצור הוא כישרונם של החכמים, ראו [[משלי טו ב]]: " {{צ|לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע אולת}} " ( [[
</div>
| |||