ביאור:משלי יב כה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 4:
הדאגה היא רגש טבעי וחיוני של אחריות כלפי העתיד, אולם לפעמים היא חורגת ממקומה ומשתלטת על כל מחשבותיו של האדם. ספר משלי ומפרשיו מציעים מספר דרכים להתגבר על בעיה זו: '''
[[משלי יב כה]]: " {{
'''דאגה''' [[
'''לב''' [[
כאשר '''דאגה''' משתלטת ומושלת במחשבותיו של האדם, עליו לעשות שני דברים: '''יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה''' . '''
שורה 16:
כך צריך האדם להתייחס לדאגה כשהיא מופיעה בליבו - כאל משרתת בלבד. אחרי שהאדם השתמש בדאגה, חשב על כל הסכנות המדאיגות והתכונן לקראתן במידת האפשר, הדאגה סיימה את תפקידה כמשרתת והאדם יכול "לפטר" אותה, כמו שמוסבר בהמשך הפסוק: '''
'''דָבָר''' [[
'''דבר טוב''' = דיבור שיש בו נחמה והבטחה לעתיד טוב יותר, כמו ב [[זכריה א יג]]: " {{
'''יְשַׂמְּחֶנָּה''' = יהפוך את הדאגה לשמחה.
'''ודבר טוב ישמחנה''' = השלב השני בהתמודדות עם דאגה הוא לשמוע דיבורים שמביעים עמדה הפוכה מזו שמביעה הדאגה - דיבורים שמסבירים, שאם האדם אכן יממש את המסקנות שהגיע אליהן בעקבות הדאגה, יתנהג בזהירות ויתכונן לסכנות האפשריות, המצב יהיה '''טוב''' . אפשר לשמוע דיבורים כאלו מידידים שמשוחחים עמם על הדאגות, ואפשר גם שהאדם עצמו ידבר עם עצמו ויגיד לעצמו דברים טובים.
דיבורים <div class="advanced">
שורה 35 ⟵ 37:
2. '''ישיחנה לאחרים''' = ישוחח עם אנשים אחרים, שיעזרו לו להכניס את הדאגה למידה המתאימה. כל אדם רואה את המציאות מכיוון אחר; בתפיסה של כל אדם יש עובדות מציאותיות ויש דמיון; המציאות משותפת לכולם, אבל הדמיון הוא אישי לכל אחד ואחד. ולכן, כשכמה אנשים '''משוחחים''' ו"מצליבים" את התפיסות שלהם, הם מבררים מהו החלק המשותף (שהוא המציאות), ומהו החלק הדמיוני. כשהדאגה משתלטת על האדם, והוא משוחח על כך עם אחרים, הם עוזרים לו לראות, מהן העובדות המציאותיות שבאמת צריכות להדאיג אותו, ולגביהן הוא צריך לפעול; ומהן העובדות הדמיוניות, שאותן הוא צריך לשכוח ולהוציא מדעתו. ראו בהמשך " '''מתי יסיחנה מדעתו ומתי ישיחנה לאחרים?''' ". '''
וייתכן שהכוונה שהאדם צריך '''להשיח''' את דאגותיו לה' - לספר לו על הדברים שמדאיגים אותו; ראו [[
ולפי הניקוד בספרים שלנו, '''ישׁחנה''' בשי"ן, יש לפרש: '''
שורה 41 ⟵ 43:
3. '''ישחנה''' = יכופף וישפיל את תחושת הדאגה, ידחיק אותה, בדומה לפירוש 1 למעלה: " {{צפ|תוכן=עת יעלה ציור הדאגה בלב... להשפיל הציור הלז ולהורידו אל עומק הנפש, ושם, בחושך שמו יכוסה, על-ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה}} " {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} . דאגות שנמצאות בתת-ההכרה מעוררות את האדם לאחריות מבלי לעוות את שיקול הדעת שלו. '''
4. '''ישחנה''' = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לשכל ולשרת אותו, דבר שאפשר לעשות ע"י שיחה עם עצמו או עם אחרים, כמו פירוש 2 למעלה.
<div class="future">
5. ויש שפירשו שהנושא של '''יַשְחֶנָּה''' הוא הדאגה - הדאגה משפילה ומדכאת את האדם: " {{צפ|תוכן=הדאגה תשחה קירות הלב}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה, ודומה לזה הגאון מווילנה)|}} .▼
▲5. ויש שפירשו, שהנושא של '''יַשְחֶנָּה''' הוא הדאגה - הדאגה משפילה ומדכאת את האדם: " {{צפ|תוכן=הדאגה תשחה קירות הלב}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה, ודומה לזה הגאון מווילנה)|}} .
::*אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב '''תַּשְחֶנּוּ''' - דאגה בלשון נקבה, לב בלשון זכר. '''▼
</div>
===ודבר טוב ישמחנה===
שורה 59 ⟵ 65:
}}
{{צפ|תוכן=הנאמר לעיל מתייחס למצב בו האדם גונח סתם, בעוד שבעצם הוא מסוגל לקום בכוחות עצמו מהנפילה... אבל אם אינו יכול לקום, והשחור מכסה על הכל, חייבים לבקש עזרה ממי שיכול לעזור ורוצה בכל מאודו לזכות במצוה היקרה הזו, ובכך לקיים את הפסוק (איוב לב כ)
גם הפסיכולוגים בימינו נחלקים בשאלה דומה, לגבי הטיפול הרצוי לנפגעי פוסט-טראומה. יש אומרים שעדיף לשוחח, יש אומרים שעדיף להדחיק, ויש אומרים שהדבר תלוי באדם: בדרך-כלל עדיף לתת לאדם להתמודד עם הפוסט-טראומה לבד (" {{צ|יסיחנה מדעתו}} "), ורק אם המנגנון הטבעי לא עובד יש לסייע לו על-ידי שיחות (" {{צ|ישיחנה לאחרים}} "). לפירוט ראו [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3586712,00.html פרויד מתהפך] . '''
===ישמחנו או ישמחנה===
שורה 68 ⟵ 74:
1. פירשנו שהכינוי מתייחס לדאגה - " {{צפ|תוכן=יהפוך את הדאגה לשמחה}} " {{קטן|קטן= (דעת מקרא, ודומה לזה מצודת דוד)|}} .
2. אך רוב המפרשים פירשו שהכינוי מתייחס ל '''איש''' או ל '''לב''' {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} , ולפי זה היה ראוי לכתוב "ישמחנו". אולי נכתב " '''ישמחנה''' " כדי שיהיה חרוז: '''ישחנה - ישמחנה''' . אמנם חרוזים אינם נפוצים בתנ"ך, אבל ישנם פסוקים שבהם רואים בבירור שהכותב השתדל ליצור חרוז, למשל: [[שמות כט לה]]: " {{
===התמודדות עם דאגות באמצעות השכל===
שורה 91 ⟵ 97:
::*'''ישיחנה לאחרים''' : " {{צפ|תוכן=במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש}} ". '''
'''
</div>
'''
{{מקורות|מקורות=
שורה 99 ⟵ 107:
<noinclude>
== תגובות ==
'''
מאת: רמי ניר '''
שורה 104 ⟵ 113:
הרעיון "להשפיל" את הדאגה הוא לא ריאלי.
כדי לפרש נכון " {{צ|יַשְׁחֶנָּה}} " יש לוודא איזה רעיון טמון בקטע השלם.
לפנינו 3 משלים (משלי יב' 26-24):
::*" {{צ|יַד-חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס}} "
::*" {{צ|דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה}} "
::*" {{צ|יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם}} " '''
יש " {{צ|רְמִיָּה}} ", יש " {{צ|רְשָׁעִים}} ", יש סיבה ריאלית להעלות " {{צ|דְּאָגָה}} ".
אולם המשל אינו מגדיר "דְּאָגַת יֶתֶר". המשל מגדיר רק "דְּאָגָה" שהיא "יֶצֶר". '''
לכן נכון לפרש "יַשְׁחֶנָּה" - "כִּבּוּשׁ הַיֶּצֶר", ממקור " {{צ|שָׁחוּן}} ".
כמובן גם לפרשנים יש דאגות, ואם הם לא "חָרוּצִים" ולא צדיקים, אז יתכן והם מגזימים עד "דְּאָגַת יֶתֶר".
| |||