ביאור:משלי י יט: הבדלים בין גרסאות בדף

[[משלי י יט]]: " {{צמצ|ברב דברים לא יחדל פשע, וחשך שפתיו משכיל|משלי י יט}} " '''

::* [[משלי י יח]]: " {{צמצ|מכסה שנאה שפתי שקר, ומוצא דבה הוא כסיל|משלי}} י" יח}}- כשנקלעים לשיחה על אדם ששונאים, אסור לכסות את השנאה בדברי שקר, אבל גם אסור להוציא את דיבתו ברבים, ולכן יש לשתוק ( [[ביאור:הסכנות שבדיבורTnk1/ktuv/mjly/mj-10-1819|פירוט]] ).

::*'''וחושך שפתיו משכיל''' - מי שחוסך ( [[ביאור:חשך (חסך) = לא נתןTnk1/kma/qjrim1/xsk|=מונע]] ) את שפתיו מלדבר, ואומר רק את המינימום ההכרחי, הוא ישכיל ( [[ביאור:שכל = הצלחה שנובעת ממחשבהTnk1/kma/qjrim1/skl|=יצליח]] ) להשפיע לטובה על רעהו ולהעביר לו קצת מהשכל שלו.

2. ויש מפרשים , '''שהפשע''' הוא של המדבר - "מי שמדבר הרבה, לא יצליח למנוע את עצמו מעשיית פשע". ישנם פשעים רבים שקשורים לדיבור - שקר, רכילות, חנופה ועוד; ומי שמדבר הרבה, בוודאי ייכשל באחד מהם, וכדברי חז"ל " {{צפ|תוכן=כל המרבה דברים מביא חטא}} " {{קטן|קטן= (רש"י, מצודות, רלב"ג)|}} . הפסוק מכוון בעיקר לא/נשים שמדברים "סתם", כדי למלא את החלל, כדי שלא תהיה שתיקה באויר. ספר משלי (ומסכת אבות) מתנגדים לגישה זו, ומלמדים שיש לדבר רק כשיש משהו חשוב להגיד, כי "סתם" דיבורים באויר עלולים להיגרר לפגיעה בזולת. לפי זה, הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, שתיאר שני סוגים של חטאים הקשורים לדיבור - [[ביאור:הסכנות שבדיבורTnk1/ktuv/mjly/mj-10-1819|שקר והוצאת דיבה]] .

3. ויש מפרשים, '''שהפשע''' הוא של השפתיים המורדות בבעליהן - פליטת פה: "מי שמדבר הרבה, לא יצליח להימנע מפליטת פה שתביך אותו"; ראו משלי יב יג: " {{צ|''' בפשע''' שפתים מוקש רע, ויצא מצרה צדיק}} " ( [[Tnk1/ktuv/mjly/sfty_cdiq|פירוט]] ). '''

הכישרון להביע דעה בקיצור הוא כישרונם של החכמים, ראו [[משלי טו ב]]: " {{צמצ|לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע אולת|משלי טו ב}} " ( [[ביאור:בקיצור ולענייןTnk1/ktuv/mjly/mj-15-02|פירוט]] ). '''