ביאור:גאוה בספר משלי: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 5:
כשבא אסון על האדם, הוא חייב לעשות חשבון נפש כדי להבין במה חטא, והנושא העיקרי שצריך לחפש כשעושים חשבון נפש הוא הגאוה: '''
 
::*משלי יח יב: " {{צ|לפני שבר - יגבה לב איש, ולפני כבוד - ענוה}} " 
::*משלי טז יח: " {{צ|לפני שבר - גאון; ולפני כישלון - גובה רוח}} "
 
בדרך-כלל, פסוקים שמתארים שכר ועונש מתבוננים לכיוון העתיד, כלומר "אם תעשה כך - יקרה לך כך"; פסוקים אלה הם יוצאים מן הכלל, כי הם מתבוננים לכיוון העבר - " {{צ|לפני שבר יגבה לב איש}} ", כלומר "אם קרה לך שבר - סימן שלפני כן גבה ליבך".
 
הפסוקים אינם אומרים, שכל מי שמתגאה - בהכרח נשבר ונכשל; הם אומרים את הכיוון ההפוך - כל מי שנשבר ונכשל, בהכרח התגאה לפני-כן.
שורה 19:
 
==מקורות ופירושים נוספים==
1. פירשנו שהשבר הוא עונש מה' על הגאוה, שהרי (משלי טז ה): " {{צ|תועבת ה' כל גבה לב, יד ליד לא ינקה}} " ( [[ביאור:הגאוה פסולה אפילו במחשבהTnk1/ktuv/mjly/mj-16-05|פירוט]] ). 
 
2. אך אפשר גם לפרש שהשבר הוא תוצאה טבעית של הגאוה - במיוחד כאשר מדובר בגאוה שגורמת לאדם לזלזל בכוחם של היריבים: '''
שורה 27:
::*כוח רוחני - "התפילות שלנו יבקיעו רקיעים ויבטלו את הגזירה" (ומה עם התפילות שלהם?)
 
על גאוה מסוג זה, הגורמת לשטחיות ורשלנות בהכנות למאבק, נאמר ב [[משלי יט ג]]: " {{צמצ|אִוֶּלֶת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו|משלי יט ג}} " ( [[ביאור:טעות בדרך נובעת משטחיות ולא מעונשTnk1/ktuv/mjly/mj-19-03|פירוט]] ). '''
 
=="לפני שבר יגבה לב איש" בתנ"ך==
שורה 35:
::*אדם וחוה - רצו להיות כאלהים, חטאו וגורשו מגן עדן; '''
::*בוני מגדל בבל - רצו להגיע השמימה, מרדו בה' וגורשו לכל העולם; '''
::*המן התגאה בכבודו ועושרו: [[אסתר ה יא]]: " {{צמצ|ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך|אסתר ה יא}} ", וביום המחרת נאלץ להרכיב את מרדכי על הסוס, ולאחר מכן נתלה על העץ. 
 
==ההבדלים בין הפסוקים==
 
אפשר להסביר חלק את ההבדלים בין הפסוקים על פי [[ביאור:לב מלא ברוחTnk1/kma/hvdlim1/lv_rux|ההבדל בין לב לרוח]] :
 
::*''' לב''' מציין תכונת אופי קבועה. כאשר אדם '''נשבר''' לגמרי, הוא צריך לחפש את הסיבה בכך '''שליבו''' - כלומר האופי הקבוע שלו - הוא גבוה וגאוותן, כי אופי כזה הוא מתועב על ה' (משלי טז ה): " {{צ|תועבת ה' כל גבה לב, יד ליד לא יינקה}} ".  
::*''' רוח''' מציינת מחשבה חולפת וזמנית. כאשר אדם רק '''נכשל''' ונופל, הוא צריך לחפש את הסיבה בכך שעברה בו '''רוח''' חולפת של גבהות וגאוה; הוא עדיין אינו "תועבת ה'" ולכן לא נשבר לגמרי.
 
שורה 51:
==לעיון נוסף==
 
::*לפי הרעיון שבפסוק זה ניתן לפרש את הויכוח בין ירמיהו לבין בני ישראל במצרים (ירמיהו  מד): אדם שבא עליו אסון, והוא רואה באסון זה הוכחה לכך שהוא היה צריך לעשות את מה שתמיד רצה ותמיד חלם לעשות - לא יצא ידי חובת חשבון נפש; האסון צריך ללמד את האדם, שהרצון שלו היה פגום (ראו [[ביאור:חשבון נפש במצרים Tnk1/nvia/yrmyhu/yr- סיכום הדעות44-1523|חשבון נפש במצרים]] ).
::*הביטוי '''לפני כבוד ענוה''' מופיע גם ב [[משלי טו לג]]: " {{צמצ|יראת ידוד מוסר חכמה '''ולפני כבוד''' ענוה|משלי טו לג}} " ( [[ביאור:סבלנות Tnk1/ktuv/mjly/mj- הכבוד יגיע15-33|פירוט]] ).
::*קשר בין גובה לבין שבר מופיע גם ב [[משלי יז יט]]: " {{צמצ|אהב פשע אהב מצה, '''מגביה''' פתחו מבקש '''שבר'''|משלי}} יז" יט}}( [[ביאור:אוהב פשע אוהב מצה, מגביה פתחו מבקש שברTnk1/ktuv/mjly/mj-17-19|פירוט]] ).
::* [[ביאור:ביטויי גאוהTnk1/kma/hvdlim1/gvh_lv|ביטויים נוספים של גאוה בתנ"ך]] '''
::* [http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=624906&whichpage=1 דיון בפורום דרישת ה' - שכר ועונש בעולם הזה כאמצעים לחשבון נפש]