ביאור:בראשית מב: הבדלים בין גרסאות בדף

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ {{ב|שֶׁבֶר|תבואה לקנות}} בְּמִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו {{ב|לָמָּה תִּתְרָאוּ|למה תסתכלו זה בזה, כאילו אין מה לעשות?}}.

וַיֹּאמֶר, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, רְדוּ שָׁמָּה {{ב|וְשִׁבְרוּ|ותקנו תבואה}} לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם.

וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו, כִּי אָמַר פֶּן {{ב|יִקְרָאֶנּוּ|יקרה לו}} אָסוֹן.

וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא {{ב|הַמַּשְׁבִּיר|הממונה על מכירת תבואה}} לְכָל עַם הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם, {{ב|וַיִּתְנַכֵּר|ועשה עצמו כאילו נוכרי}} אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל.

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף, אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם {{ב|לָהֶם|עליהם}}, {{ב|וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם|הוא נזכר איך בעבר חלם שכולם משתחוים לו, ואיך הם חשבו שהוא ממציא את זה ושנאו אותו על כך ורצו להורגו. עתה היה לו הזדמנות להוכיח אותם על חטאם, ולהראות להם שחלומותיו היו אמיתיים, ולעזור להם לחזור בתשובה (כפי שאכן עשו ב[[בראשית נ יז]])}} מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת {{ב|עֶרְוַת|נקודות התורפה}} הָאָרֶץ בָּאתֶם.

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי, וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל.

כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד {{ב|נָחְנוּ|אנחנו}}, כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.

{{ב|וַיֹּאמְרוּ|הם ניסו לשכנע את יוסף שהם אחים, ממשפחה רגילה, ולא מרגלים}} שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְהִנֵּה הַקָּטֹן {{ב|אֶת|עם}} אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, {{ב|הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי|אני עומד עדיין בדיבורי (לא שיכנעתם אותי לחזור בי)}} אֲלֵכֶם לֵאמֹר, מְרַגְּלִים אַתֶּם.

בְּזֹאת {{ב|תִּבָּחֵנוּ|לא השתכנעתי, ולכן תצטרכו להוכיח את מה שסיפרתם}}, {{ב|חֵי פַרְעֹה|נשבע אני בחיי פרעה}} אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.

שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם, וְאִם לֹא, חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.

וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל {{ב|מִשְׁמָר|בית האסורים}} שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ {{ב|וִחְיוּ|(אם לא תוכיחו שאתם לא מרגלים - תומתו)}}, {{ב|אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא|אני חושש לגרום למשפחתכם שבכנען למות ברעב (והעוון יהיה עלי), לכן אני שולח את רובכם בחזרה עם אוכל}}.

אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם, וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.

וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי {{ב|וְיֵאָמְנוּ|ואז יתאמתו}} דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ, וַיַּעֲשׂוּ כֵן.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו {{ב|אֲבָל|באמת}} אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ {{ב|עַל אָחִינוּ|על מה שעשינו ליוסף}} אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ {{ב|הַצָּרָה הַזֹּאת|כעונש מה'}}.

וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה {{ב|נִדְרָשׁ|הנה ה' דורש עונש עבור שפיכת דמו (האחים חשבו שיוסף מת)}}.

וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי {{ב|שֹׁמֵעַ יוֹסֵף, |מבין את שפתם}} כִּי {{ב|הַמֵּלִיץ|המתרגם מעברית למיצרית}} {{ב|בֵּינֹתָם|נמצא בין יוסף לאחיו, ומכיוון שכל דבריהם ליוסף תורגמו למצרית, הניחו שיוסף לא מבין עברית}}.

וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ, וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ, {{ב|וַיַּעַשׂ|המשרת של יוסף}} לָהֶם כֵּן.

וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם.

וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ {{ב|בַּמָּלוֹן|במקום לינה וחניה}}, וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי, וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ.

וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר.

דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ, קָשׁוֹת, וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ.

וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ, לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים.

שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ, הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.

וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם, אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ.

וַיְהִי הֵם {{ב|מְרִיקִים|מרוקנים}} שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ, וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם, וַיִּירָאוּ.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי {{ב|שִׁכַּלְתֶּם, |איבדתם את בני}} יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ {{ב|כֻלָּנָה|כל הצרות הללו}}.

וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, תְּנָה אֹתוֹ {{ב|עַל יָדִי|באחריותי}} וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם, כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת {{ב|שֵׂיבָתִי|זִקנוּתִי}} {{ב|בְּיָגוֹן|בצער ועצב}} {{ב|שְׁאוֹלָה|אל המוות}}.