ביאור:משלי יב כה: הבדלים בין גרסאות בדף

 

::*אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב '''תַּשְחֶנּוּ''' - דאגה בלשון נקבה, לב בלשון זכר. '''

 

===ודבר טוב ישמחנה===

::*'''יסיחנה מדעתו''' : " {{צפ|תוכן=...על-פי הגישה הקוגניטיבית, רגש מתעורר בנו בעקבות מחשבות שאנו חושבים בזמן הסיטואציה... ככל שנרבה במחשבות, וככל שנעמיק במחשבות הללו יותר, הרגש יהיה עז יותר... גם בהקשר של הכעס - ככל שנחשוב יותר על הסיטואציה, על חוצפתו של האדם הפוגע בנו, על המצב הגרוע, וכו' - רגש הכעס יועצם... שליטה על כמות המחשבות תועיל למיתונו של רגש הכעס... גם אם לא הצלחנו למנוע את היווצרותו של הכעס... לכל הפחות יש לנו שליטה על העוצמות שלו: עלינו פשוט להפסיק את זרם המחשבות וההרהורים על מושא הכעס או הסיטואציה המכעיסה, ולהותיר את הכעס כפי שהוא - מטריד, אך קטן ובלתי מלובה...}} "

::*'''ישיחנה לאחרים''' : " {{צפ|תוכן=במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש}} ". '''

 

 

</div>

 

{{מקורות|מקורות=

<noinclude>

== תגובות ==

 

מאת: רמי ניר '''

::*{{צ|דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה}}

::*{{צ|יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם}} '''

 

יש {{צ|רְמִיָּה}}, יש {{צ|רְשָׁעִים}}, יש סיבה ריאלית להעלות {{צ|דְּאָגָה}}.

ונכון, " '''ישיחנה''' " חושף את רמת הפחדים ואת עוצמת הדאגה של האדם, והוא מסתכן בהשפלת עצמו.