ביאור:משלי י יט: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 8:
הפסוק הקודם דיבר על היחס הנכון לאנשים שאנו כועסים עליהם:
::* {{צמ|מכסה שנאה שפתי שקר, ומוצא דבה הוא כסיל|משלי י יח}}- כשנקלעים לשיחה על אדם ששונאים, אסור לכסות את השנאה בדברי שקר, אבל גם אסור להוציא את דיבתו ברבים, ולכן יש לשתוק ( [[ביאור:הסכנות שבדיבור|פירוט]] ).
הפסוק שלנו ממשיך באותו נושא ומלמד, שגם כאשר מותחים ביקורת באופן אישי ופרטי, אין להרבות בדברים, כי: '''
שורה 15:
::*'''וחושך שפתיו משכיל''' - מי שחוסך ( [[ביאור:חשך (חסך) = לא נתן|=מונע]] ) את שפתיו מלדבר, ואומר רק את המינימום ההכרחי, הוא ישכיל ( [[ביאור:שכל = הצלחה שנובעת ממחשבה|=יצליח]] ) להשפיע לטובה על רעהו ולהעביר לו קצת מהשכל שלו.
<div class="advanced">
שורה 24 ⟵ 23:
2. ויש מפרשים , '''שהפשע''' הוא של המדבר - "מי שמדבר הרבה, לא יצליח למנוע את עצמו מעשיית פשע". ישנם פשעים רבים שקשורים לדיבור - שקר, רכילות, חנופה ועוד; ומי שמדבר הרבה, בוודאי ייכשל באחד מהם, וכדברי חז"ל " {{צפ|תוכן=כל המרבה דברים מביא חטא}} " {{קטן|קטן= (רש"י, מצודות, רלב"ג)|}} . הפסוק מכוון בעיקר לא/נשים שמדברים "סתם", כדי למלא את החלל, כדי שלא תהיה שתיקה באויר. ספר משלי (ומסכת אבות) מתנגדים לגישה זו, ומלמדים שיש לדבר רק כשיש משהו חשוב להגיד, כי "סתם" דיבורים באויר עלולים להיגרר לפגיעה בזולת. לפי זה, הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, שתיאר שני סוגים של חטאים הקשורים לדיבור - [[ביאור:הסכנות שבדיבור|שקר והוצאת דיבה]] .
3. ויש מפרשים, '''שהפשע''' הוא של השפתיים המורדות בבעליהן - פליטת פה: "מי שמדבר הרבה, לא יצליח להימנע מפליטת פה שתביך אותו"; ראו משלי יב יג: {{צ|''' בפשע''' שפתים מוקש רע, ויצא מצרה צדיק}} ( [[Tnk1/ktuv/mjly/sfty_cdiq|פירוט]] ). '''
הכישרון להביע דעה בקיצור הוא כישרונם של החכמים, ראו {{צמ|לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע אולת|משלי טו ב}}( [[ביאור:בקיצור ולעניין|פירוט]] ). '''
</div>
{{מקורות|מקורות=
| |||