ביאור:משלי יא ג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
הפירוש הפשוט. |
||
שורה 3:
= תמת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישדם =
אדם תמים מונחה על ידי תמימותו (בדרך הישר), ואילו מחשבות עקומות של אדם עקום, מורידות אותו (משדדות אותו) מהדרך (הנכונה).<br />
או פירוש אחר אנשים המתנהגים ביושר ניצבים בפני נסיונות רבים, בפרט כאשר הם רואים שאנשים לא-ישרים מצליחים כביכול יותר מהם. ספר משלי ממליץ בכל-זאת לדבוק בדרך היושר לאורך זמן: [[ביאור:]]
= תמת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישדם =
{{צמ|תֻּמַּת ישרים תַּנְחֵם, וסֶלֶף בוגדים ושדם|משלי יא ג}}(קרי: '''יְשָדֵּם''' ) '''
שורה 18 ⟵ 19:
'''סֶלֶף''' = סילוף, עקמומיות, נוכלות.
'''בוגדים''' = אנשים לא ישרים, אנשים העסוקים במזימות.
'''יְשָדֵּם''' = ישדוד אותם, יביא עליהם שוד ושבר. מעשי הנוכלות של הבוגדים יתנקמו בהם בסופו של דבר. אפשרות נוספת: יסיט אותם מהדרך, ויפיל אותם בין הסלעים. ולפי זה: אדם ישר, התום שלו יוביל אותו בדרך הנכונה, אך סופם של הבוגדים (ההפך מה"ישרים": כלומר האדם העקום, הזומם) לרדת לרדת מן הדרך, ולהתדרדר עוד ועוד - בגלל הסלף שלהם - כלומר בגלל המחשבות העקומות שלהם.'''
==פירושים בתלמוד==
===מקדימים 'נעשה' ל'נשמע'===
מסופר בתלמוד בבלי (בתרגום חופשי לעברית): " {{צפ|תוכן=כופר אחד ראה את רבא שהיה מעיין בלימודו, והיה שם את אצבעו תחת ירכו, ומרוב שהיה שקוע בלימוד, לא שם לב שירד דם מאצבעו. אמר לו הכופר: עם פזיז אתם, שהקדמתם את פיכם לאזניכם ואמרתם "נעשה ונשמע", ועדיין אתם עומדים בפזיזותכם! קודם-כל הייתם צריכים לשמוע את התורה ורק אז להחליט אם אתם רוצים לקבל אותה או לא! אמר לו רבא: אנחנו חיים בשלום ובתמימות עם ה', אנחנו סומכים עליו שלא יטעה אותנו, ועלינו נאמר '''תומת ישרים תנחם''' ; אבל על אנשים שרגילים לעלילות ולמרמה, עליהם נאמר '''וסלף בוגדים ישדם'''}} " {{קטן|קטן= ( [[ביאור:בבלי שבת דף פח#עמוד ב|שבת פח ב]] )|}} .
===תהא במאמינו===
אפשרות אחרת ומפתיעה לפירוש גמרא זו היא שהלווה '''מקיים''' במלווה את הפסוק - תומת ישרים תנחם: כלומר שהלווה הוא התמים. הוא נתן פיקדון ורצה להשיב את הכסף. והוא מוכיח את תמימותו בכך שהוא מאמין למלווה, גם לאחר שזה איבד את פקדונו. ואילו המלווה '''מקיים''' בלווה את הפסוק וסלף בוגדים ישדם. המלווה הוא זה שאיבד את הפיקדון. הוא הבוגד כאן בהסכם. אמנם הוא פטור מכיוון שלא פשע בה. ובכל זאת הוא מקיים את הפסוק על ידי אי האמון שלו בלווה. ובכך מראה את מחשבתו המסולפת, שמדריכה אותו לשדד את הדרך, כלומר ללכת עקום.
==פירוש רבנו יונה גירונדי==
|