ביאור:ירמיהו טו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מי שראוי למוות, יקבל מוות; מי שראוי לחרב, יקבל חרב; וכו': " {{צפ|תוכן=כל אחד יעונש בדבר הראוי לו}} " {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .

 

 

::*'''מוות''' הוא רק " {{צפ|תוכן=מיתה על מטתו}} " {{קטן|קטן= (רש"י)|}} , כגון ממחלה. מחלת הדבר, למשל, נקראת בארמית " {{צפ|תוכן=מות}} ". כשיש צרות, ה' מעדיף לפעמים להמית את הצדיקים כדי שלא יראו בצרה, ועל כך נאמר {{צמ|הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק|ישעיהו נז א}}( [[ביאור:תוכחה ללועגים על מות הצדיקים|פירוט]] ), וכן {{צמ|יקר בעיני ה' המותה לחסידיו|תהלים קטז טו}}.

::*'''רעב''' קשה יותר ממוות בחרב, כי יש בו צער וסבל ממושך: " {{צפ|תוכן=זה מצטער וזה אינו מצטער}} ", וכך נאמר: גם ב {{צמ|טובים היו חללי '''חרב''' מחללי '''רעב''' , שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי|איכה ד ט}}{{קטן|קטן= (שם)|}} .

::*'''ושבי''' הוא הקשה ביותר, כי בשבי ישנן כל שלוש הסכנות - גם מוות ממחלה, גם מוות בחרב וגם מוות ברעב {{קטן|קטן= (שם)|}} . '''

מכאן, שהמצוה הגדולה ביותר שאפשר לקיים בין אדם לחברו היא מצוות פדיון שבויים. וכך נהגו וחז"ל למעשה, כשהיו צריכים להחליט איך להשתמש בכספים שנתרמו לצדקה: " {{צפ|תוכן=איפרא הורמיז, אימיה דשבור מלכא, שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף. אמרה: 'ליהוי למצוה רבה!' יתיב רב יוסף וקא מעיין בה: מאי מצוה רבה? אמר ליה אביי: מדתני רב שמואל בר יהודה 'אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים', שמע מינה פדיון שבוים מצוה רבה היא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא? אמר ליה: דכתיב... '''אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי''' , ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו...}} " {{קטן|קטן= (תלמוד בבלי, בבא בתרא ח.)|}}

 

 

<div class="advanced">