תניא חלק א לג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עיצוב
אין תקציר עריכה
שורה 9:
ועל זה תיקנו ליתן שבח והודיה לשמו ית' בכל בקר, ולומר {{צפ|אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירושתנו|רמב"ם סדר התפילה (א)}} כלומר, <קטע התחלה=משל ג/>כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו, כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילנו אבותינו, הוא יחוד ה' האמיתי<קטע סוף=משל ג/>, אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו, וזו היא דירתו בתחתונים.
 
וזהו שאמרו רז"ל: {{צתב|תרי"ג מצות ניתנו לישראל... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה|?מכות|?כד|?ב}}, כלומר, כאלו אינה רק מצוה אחת, היא האמונה לבדה, כי על-ידי האמונה לבדה יבא לקיום כל התרי"ג מצות, דהיינו כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו ביחוד ה' בתכלית השמחה, כאילו לא היתה עליו רק מצוה זו לבדה, והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות. הרי, בכח וחיות נפשו בשמחה רבה זו, תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל התרי"ג מצות מבית ומחוץ. וזהו שאמר {{צמ|באמונתו יחיה|חבקוק ב ד|תניא חלק א לג}}, יחיה דייקא, כתחיית המתים דרך משל, כך תחיה נפשו בשמחה רבה זו.
 
והיא שמחה כפולה ומכופלת, כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת ה' ודירתו אתו עמו, עוד זאת ישמח בכפליים בשמחת ה' וגודל נחת רוח לפניו ית' באמונה זו, דאתכפיא סטרא אחרא ממש, ואתהפך חשוכא לנהורא, שהוא חשך הקליפות שבעולם הזה החומרי המחשיכים ומכסים על אורו ית' עד עת קץ, כמו שנאמר {{צמ|קץ שם לחשך|איוב כח ג|תניא חלק א לג}} [דהיינו {{צמ|קץ הימין|דניאל יב יג|תניא חלק א לג}}, שיעביר רוח הטומאה מן הארץ, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו, וכמו שיתבאר לקמן].
שורה 17:
וזהו שנאמר {{צמ|ישמח ישראל בעושיו|תהלים קמט ב|תניא חלק א לג}}, פירוש, שכל מי שהוא מזרע ישראל, יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחינת '''עשיה''' גשמיית ממש. וזה שנאמר '''בעושיו''', לשון רבים, שהוא עולם הזה הגשמי המלא קליפות וסטרא אחרא, שנקרא "רשות הרבים" ו"טורי דפרודא", ואתהפכן לנהורא, ונעשים "רשות היחיד" ליחודו ית' באמונה זו.
{{סרגל ניווט|תניא|חלק א|לב|לג|לד|}}
[[קטגוריה:ייחוד ה']]