|
'''תנן הכהנים שפגלו במקדש''' וכו' '''אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא נינהו היינו שפגולן פגול''' — דרחמנא שוינהו שלוחי לכל מילי:
'''אלא אי אמרת שלוחי דידן נינהו אמאי פיגולן פיגול''' — שוגג הוא [דקשה] ליה: בשלמא במזיד, נהי דשלוחי דידן נינהו – פיגולן פיגול, דכיון שמפגל במזיד, אינו עושה שליחותו, אלא אדעתא דנפשיה קעביד, וקיימא לן בפרק ב דחולין ([[חולין מ א]]) דאדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה. אבל בשוגג, אי שלוחי דידן נינהו, אמאי פיגולן פיגול? דהא כיון דשוגג הוא, לאו אדעתא דנפשיה קעביד, שמתכוין הוא לעשות שליחותו; ולימא, שליח שויתיך לתקוני ולא לעוותי. ודחינן, '''שאני גבי פיגול דאמר קרא''' וכו'; הלכך בעיין הכא לא איפשיטא. ומיהו, נהי דהכא לא איפשיטא לה, מההיא דפרק קמא דקידושין מוכח דשלוחי שמיא נינהו, וכמו שכתבתי למעלה ([[נדרים לה ב#ר"ן|עמוד הקודם]] ד"ה איבעיא להו):
''' גופא''' א"ראמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת''' וכו'. — הקשו בתוס'בתוספות: התנן ([[משנה שקלים ז ד]]) ומייתי לה בפרק האיש מקדש ([[קדושין נה. א]]): "בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר, זכרים לעולות", כלומר: ויקרבו; אלמא אין צריכין דעת! ותירצו דהתם שאני, דכיון שנאבד, דעת בעלים הוא שכל כהן שירצה להקריב – יקריב:
''' אלא''' מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו, אלמה אמר רבי אלעזר וכו' לא עשה ולא כלום.''' — משום דאין דנין אפשר משאי אפשר:
''' אשתו''' שוטה היכי דמי.''' — כלומר, לעולם בכי הא, דנין; אלא למאי דאמר לר'לרבי יהודה דאדם מביא על אשתו שוטה, לא חטאת חלב קאמר, אלא קרבן יולדת; דחטאת חלב אי אפשר, דהיכי דמי? וכו'; וכיון שהיא פטורה, אי אפשר שיביא בעלה עליה:
''' אלא''' מעתה יביא אדם פסח על חבירו.''' — לדידך דדנית אפשר משאי אפשר:
''' לא''' עשה כלום.''' — שצריך שימנה עמהם מדעתו:
'''אמר א"ר'''רבי זירא שה לבית אבות לאו דאורייתא.''' — לעולם בכי האי, דנין; ומיהו מפסח לא מצי למידק, דשה לבית אבות לאו דאורייתא, דמן התורה אין הקטנים צריכין להמנות בשה עם בני חבורה, אלא אוכלין ממנו אף על פי שלא נמנו עליו; דאף על גב דאין פסח נאכל אלא למנוייו, הני ה"ממילי בראויין להמנות; אבל קטנים, דלאו בני הכי, לית לן בה:
''' הריני''' שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים.''' — אמר לבניו: הריני עולה לירושלים, ולאחר שאהיה שם, אשחוט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון:
''' על''' בשרא קאי.''' — כשעלה זה, כבר נשחט; ואם כן, היאך נמנה עליו? והכתיב {{צמ|מהיות משה|שמות יב|ד}}, ודרשינן "מחיותא דשה" ([[פסחים פט. א]]):
''' ומזכי''' להון. בתמיה היאך האב מזכה לאחד מבניו אחר שחיטה א"נ האי ומזכה להם אההוא בן שעולה ראשון קאי היאך מזכה לאחיו דבשלמא איהו זכי דאיכא למימר כיון שעלה ראשון הוברר שכשנשחט הפסח עליו נשחט אבל היאך מזכה לאחיו והכי מוכח סוגיין דפרק כל הגט (גיטין דף כה.):
| 