ויקיטקסט

ביאור:משלי ב טז: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 2:
 
= זהירות מסופרות מושחתות =
 
''הקטע כתוב בלשון נקבה אך מכוון גם לגברים.''
 
התרבות שלנו חולקת כבוד רב לסופרות, אך חלק מהסופרות אינן ראויות לכבוד - סופרות שבגדו במשפחתן או באלהיהן, ומנסות לגרום גם לקוראים לבוא בעקבותיהן; וכך כתוב במשלי ב:
 
16.פסוק טז: {{צ|לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה - אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה}} : היזהר מאישה זרה שיודעת לדבר [[ביאור:חלק, דברים חלקים = דברים שגורמים למעידה וכישלון, או דיבורים שגורמים לשאננות מוטעית|דברים חלקים ונעימים]] ; היא לא מביעה את הדעות שלה באופן ישיר, שמאפשר לנהל ויכוח ענייני, אלא עוטפת אותן בעלילה יפה ומעניינת, שגם נראית "כמעט" מציאותית, וכך הדעות שלה חודרות למוח באופן "חלק" ללא התנגדות {{צ| '''
 
}} '''
 
17.פסוק יז: {{צ|הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ;, וְאֶת- בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה}} : היא עזבה את חברי נעוריה, משפחתה ותורתה, וגם הדמויות בספרים שלה מתנהגות באופן דומה - עוזבות ובוגדות; והסיפור מנסה להעביר את המסר, שזה טוב וראוי לבגוד, כל עוד נהנים מזה...
 
18.פסוק יח: {{צ|כִּי שָׁחָה אֶל- מָוֶת בֵּיתָהּ;, וְאֶל- רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ}} : הבית הספרותי-הרעיוני שהיא בונה בספרים שלה מלא מוות: אין בו אהבה יצירתית - שיוצרת משפחה וילדים ומרבה חיים בעולם, אלא רק אהבה יצרית - ששורפת והורסת ולא משאירה שום חיים לעתיד.▼
 
19.פסוק יט: {{צ|כָּל- בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא- יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים}} : כשקוראים את הספר, ונכנסים לעולם הרוחני של הסופרת, קשה לצאת משם ולחזור לחיים של אהבה ויצירתיות; היצרים המעוותים של הדמויות בספר משפיעים על הקורא ועלולים לעוות גם אותו.▼
 
אבל לא צריך להתייאש - כל עוד לאדם יש תבונה, התבונה יכולה להציל אותו מסכנה זו, כמו שנאמר בפסוק הפותח את הקטע (11פסוק יא): {{צ|מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה}}: אם תכיר את המזימות שאותן סופרות משתמשות בהן, ותשתמש בתבונה על-מנת להבין שהספר משקף רק את התחושות והיצרים האפלים של הסופרת, תוכל להינצל ולחזור לחיים האמיתיים. '''▼
▲18. {{צ|כִּי שָׁחָה אֶל-מָוֶת בֵּיתָהּ; וְאֶל-רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ}} : הבית הספרותי-הרעיוני שהיא בונה בספרים שלה מלא מוות: אין בו אהבה יצירתית - שיוצרת משפחה וילדים ומרבה חיים בעולם, אלא רק אהבה יצרית - ששורפת והורסת ולא משאירה שום חיים לעתיד.
 
ארבעת הפסוקים שעסקנו בהם במאמר זה מדברים על נשים, אך הפסוקים הקודמים (משלי ב יב-טו) מדברים על גברים, וגם שם אפשר לפרש שהכוונה לסופרים מושחתים. '''
▲19. {{צ|כָּל-בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא-יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים}} : כשקוראים את הספר, ונכנסים לעולם הרוחני של הסופרת, קשה לצאת משם ולחזור לחיים של אהבה ויצירתיות; היצרים המעוותים של הדמויות בספר משפיעים על הקורא ועלולים לעוות גם אותו.
 
▲אבל לא צריך להתייאש - כל עוד לאדם יש תבונה, התבונה יכולה להציל אותו מסכנה זו, כמו שנאמר בפסוק הפותח את הקטע (11): {{צ|מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה}}: אם תכיר את המזימות שאותן סופרות משתמשות בהן, ותשתמש בתבונה על-מנת להבין שהספר משקף רק את התחושות והיצרים האפלים של הסופרת, תוכל להינצל ולחזור לחיים האמיתיים.
<div class="advanced">
 
==פירושים נוספים==
הפסוקים, כמובן, לא מדברים דווקא על סופרות שמפתות באמצעות ספריהן; על-פי פשוטם, הם מדבריםאלא על נשים רעות כלשהן שמפתות באמצעות גופןדיבורן: '''
 
::* {{צ|'''אישה זרה}}''' (אישה של איש זר, שבוגדת בבעלה), '''
::
::*ואישה {{צ|'''נכריה}}''' (אישה שעזבה את עם ישראל ועברה לעם אחר, ומנסה לפתות אנשים מעם ישראל ללכת בעקבותיה):
 
<div>
שורה 30 ⟵ 33:
{| border=1 dir=ltr
 
|-
|- dir=rtl
<!--new row in table-->
 
שורה 36 ⟵ 39:
<!--td open-->
 
{{צ|מנוכרייהמנכריה אמריה החליקה}}
 
|
<!--td open-->
 
{{צ|להצילך מאישה זרה ;}}
 
|
<!--td open-->
 
פסוק טז
ב16
 
|- dir=rtl
<!--new row in table-->
 
שורה 54 ⟵ 57:
<!--td open-->
 
{{צ|ואת ברית אלוהיהאלהיה שכחה}}
 
|
<!--td open-->
 
{{צ|העוזבת אלוף נעוריה ;}}
 
|
<!--td open-->
 
פסוק יז
ב17
 
|- dir=rtl
<!--new row in table-->
 
שורה 77 ⟵ 80:
<!--td open-->
 
{{צ|כי שחה אל מוות ביתה;}}
 
|
<!--td open-->
 
פסוק יח
ב18
 
|- dir=rtl
<!--new row in table-->
 
שורה 95 ⟵ 98:
<!--td open-->
 
{{צ|כל באיה לא ישובון;}}
 
|
<!--td open-->
 
פסוק יט
ב19
 
|}
שורה 106 ⟵ 109:
 
הקטע מפרט מדוע כל-כך חשוב להינצל מנשים אלו:
 
::*" {{צ|כי שחה אל מוות ביתה; ואל}} {{צ|רפאים מעגלותיה}} ": למרות שהן יפות ומדברות דברים נעימים - בבית שלהן יש מוות; מי שנכנס לביתן כדי לנאוף או לזנות - מתנתק מה', ולמעשה הנשמה שלו כבר לא בחיים.
::*{{צ|כל באיה לא ישובון; ולא ישיגו אורחות חיים}}: הן [[ביאור:יצרים ממכרים|ממכרות]] ; ברגע שמתחילים איתן - אי אפשר להפסיק, אי אפשר לצאת מזה. זה כמו סמים - מספיק נסיון אחד כדי לנתק את האדם ממקור החיים שלו ולסגור בפניו את הדלת לנצח.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_ב_טז"