נדרים לו א: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=ג/>מתיב רב שימי בר אבא: "אם היה כהן, יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו"!
::דם חטאתו של מצורע, ודם אשמו של מצורע, דכתיב {{קטן|({{הפניה לפסוק|ויקרא יד|ב}})}} "זאת תהיה תורת המצורע", בין גדול ובין קטן.
:תנן {{קטן|([[משנה גיטין ה ד]])}}: "הכהנים שפיגלו במקדש מזידין, חייבין". הא שוגגין, פטורין, {{קטן|[ותני עלה:]<ref>[[מנחות מט א]]</ref>}} אלא שפיגולן פיגול.
::אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו, היינו שפיגולן פיגול; אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו, אמאי פיגולן פיגול? לימא ליה: שליחא שויתיך לתקוני, ולא לעוותי!
::אמרי: שאני גבי פיגול, דאמר קרא {{קטן|({{הפניה לפסוק|ויקרא ז|יח}})}} "לא יחשב לו" מכל מקום:

*גופא, א"ראמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו שכן אדם מביא על אשתו שוטה כר' יהודה אלמה א"ר אלעזר הפריש חטאת חלב על חבירו לא עשה כלום אשתו שוטה היכי דמי אי דאכלה כשהיא שוטה לאו בת קרבן היא ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית הא א"ר ירמיה אמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה פסול הואיל ונדחה ידחה אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים אלמה אמר ר' אלעזר הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום אמר רבי זירא {{קטן|({{הפניה לפסוק|שמות יב|ג}})}} שה לבית אבות לאו דאורייתא וממאי מדתנן האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו ואי אמרת שה לבית דאורייתא על בישרא קאי ומזכי להו אלא למה להו דאמר להון אבוהון כדי לזרזן במצות תניא נמי הכי מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים:

==רשמיוחס לרש"י==